במה שאין מתפללים תפלת י״ח בשבת לכאורה יש סתירה, אם הטעם משום כבוד שבת לא אטרחוהו רבנן או משום איסור בקשת צרכיו.

 

עמדו בזה כו״כ.

ולכאורה הביאור הפשוט שבטופס ברכות אין איסור שאלת צרכיו ומ״מ לא אטרחוהו. וכ״ה באו״ז ק״ש צה. ראבי״ה ברכות סה. ערוה״ש רסח ג. ועוד.

אלא שבכך לא די ליישב כיון שמפורש בשו״ע אדה״ז רצד דלקמן, שגם בתפלת י״ח שייך איסור שאלת צרכיו שלכן תיקנו הבדלה בתפלה לפני ברכות אמצעיות.

ולכאורה הא גופא טעמא בעי (גם לולא דברינו) כיון שהוא טופס ברכות. (ויש שכתבו שברכות אמצעיות אינו בגדר טופס ברכות, כיון שעיקרה בקשת צרכים, כ״כ שו״ת ראב״י קא. ודברינו למ״ד שהוא רק משום כבוד שבת. ומשמע דליכא איסורא).

ובכ״מ כתבו שנחלקו בזה בבלי וירושלמי. וראה ארחות חיים סדר תפלת שבת שחרית שהם ב׳ טעמים ושיטות.

אבל אדה״ז הביא תרווייהו – ראה שם רסח, ב. רצד, א. רצט, טו במוסגר. (אבל שם אינו מוכרח דמיירי מברכות אמצעיות, זולת שציין לסי׳ רצד).

ובראבי״ה תקצו שהוא טורח עגמת נפש שזוכר צרכיו. ומשמע, שהטורח דלא אטרחוהו – היינו איסור בקשת צרכיו. אלא שלפ״ז מדוע אמרו שבר חיובא הוא ושגומר הברכה באם התחיל.

ועכצ״ל שלא אטרחוהו משום חשש בקשת צרכיו גופא שמא יצטרך ויזכיר ויבקש באמצע תפלתו – ראה עד״ז תנחומא וירא א. ספר הפרדס לרשי דף שטו. מחזור ויטרי קמ. שבה״ל קכח. המנהיג שבת סי״א. אבודרהם תפלת מנחה בשבת. שלמי חגיגה ערבית ליל שבת. שו״ת זקן אהרן סל״ח.

ויש שכתבו, שהיתר טופס ברכות אינו לכתחילה וכשיכול חייב להבדיל, ולכן בטעה ולא הבדיל משלים תפלתו.

ועכ״פ, איסור שאלת צרכיו אינו איסור גמור ואפשר דהיינו הך דכבוד שבת.

ועוי״ל בדוחק שאחרי שתיקנו שלא יתפלל משום כבוד שבת, נעקר גם גדר טופס ברכות. וצ״ע. ובפרט שלפ״ז אי״מ מה שגומר אותה ברכה שהתחיל בה.

וראיתי למי שכתב פי׳ מחודד שיכול להתפלל באופן של טופס ברכה מבלי לבקש על צרכיו בכוונה מיוחדת, אלא שטירחא היא להתפלל כך, בלא לב ולב, ולא אטרחוהו בדבר.

וראה שו״ת בית מתתיהו גבאי ד, ו. וש״נ לכמה ספרים שדנו בזה.

 

 

#46670