תשלומין לשמיני עצרת?

 

שאלה:

בשיחת ש״פ בראשית תשמ״ב נזכר במעלת הקביעות דשנה הנ״ל (כקביעות שנה זו), ששבת בראשית חל בתוך שבעת ימי תשלומין דשמע״צ (משא״כ כששמע״צ חל בשבת). וכן בהמשך הדברים, נזכר כמ״פ שנמצאים עדיין בימי תשלומין דשמע״צ.

ורבים הם השואלים, שלכאורה הרי אין תשלומין לשמע״צ.

 

תשובה:

הנה לכל לראש, מובן שהכוונה כאן לתוכן הרוחני דימי תשלומין, וכמבואר עד״ז בכמה שיחות קודש בקשר לימי תשלומין דשבועות, גם בשבת דליכא הקרבת קרבנות, וכן איכא תשלומין בכל יום מז״י (אף שביסודו תשלומין הוא רק למי שלא חג בראשון). וכהנה רבות. וכל השיחות מלאים בד״ז.

וכנראה זו הכוונה בסה״ש תש״ט ע׳ 286: החג יש לו תשלומין כל שבעה, אין ליובאַוויטש דליובאַוויטש פלעגט מען פאַרבריינגען נאָך שמח”ת אַלע נאַכט ביז ראש חודש.

וכ״ה באג״ק – נדפס בסה״מ תש״ח ע׳ 79. ושוב באג״ק אדמו״ר מוהריי״צ ט ע׳ שכח – שאם לא הספיקו לסדר התוועדות בימי המועד יסדרו התוועדות באחד מימי בימי תשלומין עד יום תענית קמא דבה״ב. ונתבאר בשיחת ש״פ בראשית תשכ״ד, התוועדות א׳ בתחילתה.

אבל גם בנגלה, מצינו עד״ז, שבס׳ עזר מקודש אה״ע יד להרה״צ מבוטשאטש (ולהעיר שיומא דהילולא דילי׳ בכ״ט תשרי בסיום ימי התשלומין – ראה לקמן), הביא בשם ס׳ חסל״א, בטעם שא״א תחנון בסוף תשרי משום ימי תשלומין לשמע״צ. (אמנם, בחסל״א מעין ב נהר מה, נמצא רק גוף הענין שלא לומר תחנון, ולא הטעם).

איברא, שהוא עצמו כתב הפכו בא״א מבוטשאטש או״ח קלא ד״ה בספר הק׳. (וכפי שציין בעזר מקודש שבמק״א כתב באו״א). וביאר שם מילתא בטעמא, דלא דמי להימים שאחר שבועות, כי שם שייך תשלומין, משא״כ בזה דלא שייך תשלומין, כי שמיני עצרת גופיה תשלומין דראשון.

וצ״ע מ״ט חזר בו מדבריו שבא״א, והורה שלא לומר תחנון מחמת תשלומין לקרבנות. וראה מכתבי תורה להאמרי אמת מגור, מכתב ט, שנתקשה טובא בדבריו.

וכבר כתב בשכנה״ג או״ח קלא בהגב״י יב, שיש מי שאמר כך שלא לומר תחנון משום ימי תשלומין, ושטעות היא ובדותא הי׳.

[ועוד, דלא אהני הך טעמא בא״י בכ״ט תשרי, דלית תמן ספיקא דיומא, וא״כ – סיום הימים בכ״ח תשרי. ולדידן גם לא בחו״ל, שהרי למנהגנו אומרים תחנון בחו״ל בי״ג סיון, שעיקר תשלומין לקרבנות (ולא כהנוהגים שבחו״ל אין אומרים גם בי״ג), ועפ״ז בנדו״ד – גם לא בכ״ט.

אלא שבשכנה״ג כתב שכיון שאין אומרים ז׳ ימים, שאר הימים עד סוף החודש לא מעלין ולא מורידין. וצ״ע מש״כ שם דאייתרי ב׳ ימים מר״ח, שהרי מכ״ב תשרי עד כ״ח – ז׳ ימים ונשאר רק יום א׳. כן צ״ע בסה״ש שם, שבהמשך לענין תשלומין שבעה נזכר כנ״ל שהתוועדו עד ר״ח. ונראה, שג״ז מחמת המשך לימי החג, ולא מצד שבעה ימים לתשלומין.

ולהעיר, שבשיחות קודש נזכר ענין התשלומין ברוחניות גם במוצאי י״ב סיון, ובי״ג סיון, ושמעלתו שהוא למחרת ימי תשלומין וכו׳. ואכ״מ. והוא ע״ד ההוראה באג״ק שם להתוועד עד שני קמא, אף שהוא כבר בחודש חשון. ולהעיר מהסברא בטעם שלא לומר תחנון גם בא״י בי״ג (שיש שנהגו כך), לפי שאכילת שלמים נמשכת גם למחר – לשני ימים ולילה אחד].

ומפורש הדבר, במשנה חגיגה ט, א, שבעבר הרגל ה״ז מעוות לא יוכל לתקון.

אמנם, במשנה שם, היינו לענין החיוב דקרגנות דחגה״ס. אבל לרמב״ן וריטב״א סוכה (מז, ב ומח, א) שמע״צ רגל בפ״ע לענין ראי׳ וחגיגה ושמחה. (וראה גם מאירי שם ד״ה רגל וד״ה ברכה – בשם י״מ. והוא דלא כשכנה״ג שם, דליכא חגיגה בשמע״צ שיהא בו תשלומין. ושם הציב ציון למש״כ בתשובה או״ח נז, בענין זה. ולפנינו בתשובותיו אין מזה כלום. וראה אצלו בשו״ת בעי חיי או״ח ב, מח, רק לענין תשלומין אבל לא לענין מנהג שלא לומר תחנון). ונתבאר בארוכה בשיחת אחש״פ תשכ״ד. (ובשערי תפלה ומנהג אשכנזי ב, ס, פי׳ כך בנוסח ״את יום שמע״צ החג הזה״. אבל בשיחה הנ״ל מפורש בהיפך). וראה לקו״ש לג ע׳ 182.

ועפ״ז, אפשר שלשיטתם איכא נמי תשלומין לשמע״צ, כשלא הי׳ ראוי בראשון. וראה מזה בירחון האוצר גל׳ נז בארוכה. (ובמכתבי תורה הבין בדברי עזר מקודש דקאי בקרבנות תמידין ומוספין דשמע״צ. וע״ז הקשה דל״ש תשלומין לתמידין ומוספין. אבל אין הכרח בדבריו לפרש כך).

גם מצינו ששמע״צ טעון לינה. ולהדעות שלינה שבעה – משמע שגם בשמע״צ הוא ז״י. אבל בכ״מ מפורש שהוא רק יום אחד. וכ״ה בתוספתא סוכה ד. (ובתוס׳ ר״ה ה, א ד״ה מה, וסוכה מז, א ד״ה לינה, ויומא ג, א ד״ה פז״ר, דלינה בשמע״צ איתרבי מקרא אחרינא, ומשו״ה הו״ל רק יום אחד. אבל בתוס׳ זבחים צז, א ד״ה ופנית, מקום לפרש שטעון ז״י. ובפרט אם נפרש דילפותא דלינה בשמע״צ היא מחמת שהוקשו כל המועדות לפסח – ראה מאירי סוכה מז, ב. ערול״נ סוכה מח, א. אבל לא מצינו כן בשום דוכתא. וראה לקו״ש דלקמן).

איברא, שבפשטות, גם לרמב״ן ודעמי׳ שמע״צ דומה ממש לפ״ש (ראה בלשון רמב״ן שם), דליתי׳ בתשלומין כל ז׳. (כמו״כ פ״ש ג״כ טעון לינה רק יום אחד. אלא שבלינה נתמעט להדיא מחמת שאינו רגל. ומשמע דלולא זאת טעון שבעה – ראה תוס׳ זבחים שם. וצ״ב. וראה רמב״ן סוכה שם, דלמ״ד שאינו טעון שבעה אינו טעון לינה למעוטי שמיני ופ״ש. וראה לקו״ש שם ע׳ 183 הערה 45). [ולהעיר, שגם בפ״ש מצינו ברוחניות הענינים שז״י אחרי פ״ש תרעין פתיחין. והוא הדבר בעניננו].

וכן מוכח מסתימת המשנה חגיגה שם, שבכל גווני ל״ש תשלומין אחרי שעבר הרגל. ובגמרא שם, יכול יהא חוגג והולך כל החודש כולו. וראה בזכר לחגיגה (לעמבערג, תר״נ. ובספרו טל חיים מצינו שהסכימו עליו גדולי דורו השואל ומשיב והר״ש קלוגר) חגיגה ט, א, לפירש״י ד״ה בחדש השביעי, שפי׳ בכוונת רש״י, דקס״ד שימי החול שלאחר שמע״צ יהיו תשלומין לשמע״צ.

גם הילפותא לתשלומין שבעה, בר״ה ד, א, הוא רק לפסח שבועות וסוכות (ושמע״צ לא נכתב שם בפרשה). וראה גבורת יצחק סורוצקין סוכה שם.

והדבר מפורש להדיא, בדברי רמב״ן, בתורת האדם ענין שבתות וימים טובים, ד״ה דרש ר׳ ענני (במהדורת ירושלים תשפ״ב – אות צא), דשמיני של חג לית לי׳ שבעה. וכן שם ד״ה ועוד אני אומר, ששמיני של חג אין לו תשלומין כלל. וכן בד״ה עוד מצאתי. והובא בכס״מ על הרמב״ם אבל י, ג. (וראה בנו״כ שם) ובב״י או״ח תקמח ד״ה והרמב״ם. וכ״מ בריטב״א מו״ק כד, ב ד״ה אדברי׳. ואישתמיט ד״ז למחבר הנ״ל.

ובאמת, גם ברמב״ן סוכה כתב שם בין הדברים, דאפשר דכיון דליכא שבעה ליכא לינה. ואף דקאי בעיקר החג שהוא רק יום אחד, ולא בתשלומיו, הרי מצינו בעצרת דאיכא לינה. וכנראה הטעם מחמת שלתשלומין איכא שבעה.

אלא שבפנ״י ר״ה ה, א, שבעצרת טעון לינה רק יום אחד מחמת שחיוב שמחה רק יום אחד.

שוב כתב בפנ״י שם, שאם טעם דין לינה ז״י מחמת תשלומין א״כ גם בשבועות לינתו ז״י. ולפ״ז מוכרח שבשמיני דלכו״ע לינה רק יום אחד – ליכא תשלומין. ואפשר שז״י דסוכות שלפנ״ז בכלל הלינה. ודוחק.

ולהעיר, שלענין אבלות נחשב שמע״צ בעצמו כז׳ ימים רק מחמת שהוקשו זל״ז ולא מדין תשלומין, וכמפורש בתורת האדם שם ועוד. וכ״כ במשנ״ב תקמח, מו, שאין לו תשלומין לקרבנותיו כבעצרת. (והארכנו מזה במק״א בנוגע חידושו של הח״י תעג, א, שבשכח שהחיינו בשבועות אומרו בימי תשלומין. ושבאחרונים האריכו שתשלומין הוא רק לקרבנות. ומה שעולה למנין ז׳ גם בזה״ז – אינו מדין תשלומין. ופלא גדול ראיתי לא׳ ממחברי הזמן, שר״ל עפ״ד הח״י שאפשר להשלים גם שהחיינו דשמע״צ משך ז״י. והא בורכא). ולהנ״ל עולה יפה גם לרמב״ן.

 

 

#46595