מודעה איסור שיחה בבית המדרש חדשים

 

שאלה:

בתור אחד שעושה מודעות שתולים בבתי מדרש: לאחרונה רואים בהרבה בתי מדרשות שלט שכתוב “מותר לדבר בבית הכנסת/מדרש, רק עם הקב”ה” ונתרבה שלט זה יותר ויותר ויש לי הרבה הזמנות לשלט זה. אך העירו לי שהרי חכמינו ז”ל ורבותינו בעלי השו”ע ונו”כ וכו’ ידעו וגם הבינו לנפש האדם, והם דיברו בברירות שאסור לדבר בשעת התפלה, ולא כתבו מליצות כאלו, ואולי זה אינו לפי רוח התורה לכתוב כך.

האם יש אמת בדברי אותו מעורר או לא?

 

תשובה:

מותר ומצוה. ואין חשש.

 

מקורות:

מהיכא תיתי שנפש האדם בזמנם עבדה כבימינו?

ומאי שנא משאר גימיקים בפרסומות שלא ראינו בימיהם.

והדבר נכון לכתוב בכל דור ודור לפי סגנונו. ויתירה מזו, גם בנבואה אמרו שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד. ובהקדמת דורש לציון לבנו של הנוב״י: יש מוכיח אדם אשר מצא חן בכלכול דבריו בעיני אנשי דורו, וברבות השנים יקוצו אנשי דור אחר במערכת דברים כאלה, כי אין כל הדברים מתאימים ומוגבלים לתכונות כל דור ודור, ואין סגנון אחד עולה לשני נביאים, והכל הולך אחר תכונות וטבעי המקבלים, וכל המבשר צדק בקהל עם צריך לסדר ולהטעים דבריו כפי הרגשת חיך השומעים את דבריו כי האוזן מילין יבחן ובעבור זה ההכרח לברר דבר מתוך דבר להוסיף ולגרוע ולהפך הסדר שיהי’ מוכשר להכניס באזני העם הזה.

והלואי והיו מנצלים כל אופן להפסיק קוץ ממאיר של דיבור בעת התפלה.

ובכלל, בעיקר הענין, בדרך הלימוד, מכלל הן אתה שומע לאו הוא כלל בתורה. ומפורש במודעה שמותר רק עם הקב״ה. וממילא מובן הפכו. (ומ״מ שקו״ט אם בלשון תורה וכן בלשון בנ״א נקטינן הכי. ואכ״מ).

ובדומה לדומה, ידועה הקושיא בפירש״י בפסוק ונראה מה יהיו חלומותיו (וישב לז, כ) שאמרו הם כך – שמדוע לא פירש שהוא דרך לעג, המכונה בימינו סרקזם. (וראה במשכיל לדוד מש״כ מעצמו של רש״י. ותמוה שרש״י כתב בעצמו ההכרח. אבל ראה שיחת ש״פ וישב תשל״ה. וראה נמוקי רש״י הירשנסטן א שם – אות רח). וכפי שפירשו שאר מפרשי המקרא כרמב״ן, מנחה בלולה. ועוד. וכ״מ שפי׳ בב״ר: אתם אומרים ונראה וכו׳ (ראה נזה״ק שם. וראה מתנות כהונה ויפ״ת שם שם בגירסת רש״י). וכ״מ בספורנו.

וכהנה מצינו במפרשי המקרא בכ״מ, ראה רד״ק עמוס ד, ד. והביא שם קרא דשמח בחור בילדותך. וראה ר״י חיון תהלים נט, טו. וכן בקרא דאראה מה אחריתם – עדי זהב האזינו לב, כ.

ויש שר״ל שלרש״י ל״ש שבתורה ידברו בסגנון כזה. ולהעיר מפירש״י שלח יג, ל, עה״פ ויהס כלב. וי״ל. ואידך סבירא להו שדיברה תורה כלשון בנ״א. (וע״ד המוסר מיתאמרא, שבשבטי י-ה ל״ש ליצנות ולעג. ואף כשגמרו לפסוק דינו ע״פ תורה להריגה, לא שייך שישתמשו בלשון לעג, דרך נקמה ח״ו).

 

 

#45235