האם יש עניין של “והיו עיניך רואות את מוריך” בתמונה?

 

לשון והיו עיניך רואות מוריך לפי פשוטו קאי על ראיית פני השכינה.

ובנוגע ראיית פני הצדיקים, כבעירובין יג, ב והוריות יב, א – כבר העירו מלשון ר׳ אבטליון מקונסוואליא בספרו פלגי מים (ווינציא, שס״ח – ז, ב) שכתב שם שהציב תמונת הגרש״י קאנצעלענבויגן בבית מדרשו לקיים והיו עיניך רואות. וראה מדבר קדמות ערך ציור. והיעב״ץ הציב תמונת עצמו בהתחלת ספרו לחם שמים. והאריך בסו״ס תולדות אדם להגר״ר מרגליות.

ורבינו דיבר בקדשו כמ״פ במעלת תמונת אדמו״ר מוהריי״צ – ראה לדוגמא באג״ק ג ע׳ פא. וראה הנסמן בהיכל הבעש״ט יג. שם כא.

ובפשטות תלוי בסיבת התועלת בראיית פני הרב (ראה שו״ת וישמע משה ג, שלה), שאם הוא מחמת גוף מעלת ציור פני רבו במחשבה לעוררו לתשובה ולמע״ט, וכמובא בכ״מ (להעיר מברכות ח, א. סוטה לו, ב. ראה הנסמן בהיכל הבעש״ט כא), ודאי שייך גם בתמונה, משא״כ בהבנת הלימוד -שהוא מחמת ראיית רמיזותיו – ראה חדא״ג מהרש״א שם. ובשו״ת רדב״ז ו, ב׳ פח שבהסתכלות בפניו נאצלת נשמתו בו הנקרא גלגול מחיים וניתוסף בו רוח חכמה להבין פלפולו. ולכאורה ג״ז רק לראותו ממש בעת הלימוד.

אמנם, באגרא דפירקא פו, שמועיל ציור פני רבו בשעת הלימוד לזכירת הלימוד. והיינו שלא בפניו, יעו״ש. וכ״ה במדבר קדמות שם. וראה שו״ת פאת השדה לבוב תרמ״ב מב שכתב ע״פ דברי האגרא דפירקא במעלת תמונת רבו. ובאמת כ״נ במדבר קדמות להדיא דקאי בתמונה.

וכש״כ כשראה רבו פ״א במציאות שהתמונה עוזרת לשמר ולשחזר במוח מה שראה. [ולהעיר מר״פ ואתחנן, שמשה רבינו התחנן להכנס לארץ ישראל והקב״ה אמר לו שיראה אותה פעם אחת ותשאר חקוקה אצלו תמיד. וכן מהדין שהרואה חבירו לאחר שלושים יום ושמח מברך שהחיינו ואם לא ראה חבירו מעולם אלא שלח לו כתבים לא מברך (הערת בעל עיטורי מרדכי שליט״א)].

והעירני ידידנו בעל מלכי צדק שליט״א: נראה לי להוסיף ביאור למה דמשמע דגם בראיית תמונה יש את הענין של והיו עיניך רואות מוריך, כי באמת אף שהראיה נעשית באמצעות העיניים הגשמיים, מכל מקום הרי לא העינים רואים אלא המוח רואה, ואכמ”ל. ולפיכך מי שהצליח לחקוק צורת רבו והצורה עומדת לפניו חקוקה במוחו, הרי בכל אימת שהוא מעלה צורת רבו הוא מקיים ענין זה של והיו עיניך רואות את מוריך (ואם יש מעלה בראייה גשמית זהו רק מפני שאז המח משיג זאת יותר חושי), ולכן מי שרואה צורת רבו בתמונה, וזה מסייע לו לחקוק הצורה בתוך פנימיותו, ובפרט אם אכן הוא מכוין להתדבק על ידי כך ברוחו של רבו (ולא רק ביבלת או המשקפיים שנמצאים על פני רבו), אז בודאי שיש בזה ענין גדול מאד, וכפי שהביא הגאון הגדול שליט”א מהיעב”ץ וכמה גדולי עולם. עכ״ל.

 

 

#44965