Hefsek by Krias Hatorah, after Bracha before the Leining

 

Question:

In between the bracha and the baal korei starting to read the Torah oftentimes we pause for the gabbai to make an announcement that everyone should be quiet and pay attention to the kriah, which can sometimes be up to a 15 second pause. Is this allowed?

 

Answer:

It should ideally be avoided. Such announcements should ideally be done before the bracha. If it’s hard to make the crowd quiet otherwise, there is room to permit announcing so even after the bracha.

 

Sources:

שקו״ט באיזהו מקומן אם גם בין ברכה לקריאה איכא דין הפסק כבברכת המצוות. וראה להלן. אבל מפורש הדבר בדברי הראשונים – ראה במצוות זמניות ברכות ב בתחילתו. נו״כ השו״ע או״ח קמ, ב. משנ״ב שם ו. וראה פמ״ג קלט במ״ז ד, ושם תרצ במ״ז י, שפושט קודם הברכות, בקריה״ת ובמגילה, שלא תהא הגלילה הפסק בין ברכה לקריאה (אלא שמנהגנו אינו כן).

ואף גם בנוגע להשומעים – ראה ט״ז תצד, א לענין אקדמות. ובישוב המנהג – שו״ת שער אפרים או״ח י ד״ה ואל, הובא בח״י שם ג. ושם, שבזה״ז אין המברך קורא בתורה כמו בימיהם רק החזן קורא בלא ברכה. ובצד מה, הכא גרע טפי לפי שאקדמות אינו צורך הקריאה (ראה ט״ז שם שאינו מענין הקריאה כלל. אבל בשער אפרים שם, שיש להם היתר כמו שהתירו להפסיק בתרגום. ומשמע  שהוא צורך הקריאה. ובהמשך בד״ה ונלע״ד, שמותר להפסיק לכתחילה מפני כבוד הש״י והתורה ולא גרע משואל מפני הכבוד. וראה פנים מאירות דלקמן, שהאריך במעלתו שהוא שיר ושבח גדול). ולאידך, התם הוא אחרי שהתחילו כבר בקריאה (ראה שער אפרים שם ד״ה ונלע״ד. שו״ת פנים מאירות ג, לא. אבל ראה שערי רחמים לשע״א ד, יג). ונפסק לדינא, בנוגע לאקדמות, שאין למחות בידם, כי יש שמיישבין מנהגם, אבל במקום שאין מנהג יותר טוב יותר טוב לשורר אקדמות קודם שיתחיל הכהן לברך לפני קריאת התורה – אדה״ז שם ז. ובפרט, להסברא שהמברך מוציא כל השומעים בברכתו. ותלוי בפלוגתא דרבינו אפרים ורבינו יואל שבטושו״ע קמ, א. וראה שו״ת הצ״צ או״ח לה. והארכנו בלוח לפרשת זכור בענין זה.

ולאידך, יש לצדד שלכמה דעות ליכא דין  הפסק בין ברכה לקריאה אפילו להעולה, בדיעבד עכ״פ (ראה מור וקציעה קמ. יפ״ל שם א. ובשו״ע מז, ט, הובא שי״א שאם הפסיק בין ברכה״ת ללימודו אין בכך כלום, והובא בפר״ח קמ ובשולחן הטהור שם בזר זהב ג. אבל ראה מש״כ ליישב א״ר שם ב. מגן גבורים שם. ועוד. אלא שבפר״ח נשמר מזה, וכתב דהכא עדיף מברכה״ת שלפני לימודו, שהברכה אינה משום הקריאה אלא משום כבוד הציבור. וראה כה״ח קמ, יא). וכש״כ לגבי הקורא – ראה שלחן הטהור שם. שו״ת רב פעלים ג סוסי׳ מב. ברכת הבית מד, כו ובשערי בינה לח. אלא שלכתחילה אין לו להפסיק שלא לצורך (אפי׳ בין גברא לגברא – שע״א ג, ג).

ובהפסק של השומעים קיל טפי (ראה רב פעלים שם), ובפרט כשהוא לצורך הקריאה, ודאי מקום להקל. ומה גם להדעות שאין הציבור יוצאים בברכה.

ולהעיר משו״ת שבה״ל ח, צב, שנוטה לומר שבעלה הקורא וענה אמן אחר ברכת עצמו אינו חייב לחזור ולברך, שה״ז כגביל לתורא לפי שדרכו לענות אמן אחר העונה שיתנו לב לשמוע. (וצ״ע שבגביל לתורא שאני, דאסור לטעום קודם שיתן לבהמתו. אמנם, בהביאו מלח אינו איסור אלא משום כבוד הברכה. ועכ״ז, אינו הפסק. והנה, בשבה״ל כתב שלא נתיר לו לכתחילה לענות אמן אחר ברכת עצמו. ומ״מ שאני אמן אחר ברכת עצמו שהוא מגונה. אבל אולי מקום לומר שמותר לו לכתחילה להכריז לשתוק. ויל״ע).

ואם משום הפסק בשתיקה להעולה, הרי בהפסק בשתיקה לצורך אין כאן בית מיחוש, ומותר אפילו לכתחילה, אפי׳ בברכה״נ – אדה״ז רו, ג. ובכ״מ.

 

 

#44890