Zecher L’churban at Meals

 

Question:

The Kitzur Shulchan Aruch (126) writes:

Every simcha must have a commemoration of churban Bais Hamikdash . . . They also ordained that if you are setting a table, and are having guests for a meal, even for a meal that is considered a mitzvah, you should not serve all the dishes that are suitable for the meal.

What does this mean? Are we to omit one course at every meal?

 

Answer:

This can be accomplished by omitting even a small side dish or dip. This doesn’t apply to Shabbos, Yom Tov, Chol Hamoed, Purim, or Rosh Chodesh.

The poskim, however, write that this is not practiced now. Various reasons have been provided. See below.

 

Sources:

ברמב״ם תעניות ה, יג ובשו״ע או״ח תקס, ב, שמחסר ממנו מעט (כבב״ב ס,ב שמשייר בה דבר מועט). ומוסיף אח״כ: ומניח מקום פנוי בלא קערה. ומשמע דתרתי בעינן. וכ״כ בט״ז שם ג, שבחסרון תבשיל אינו ניכר החסרון ולכן מניח פנוי שירגישו שהי׳ ראוי עוד תבשיל. ובטור לא הזכיר מקום פנוי, דס״ל שאם יחסר תבשיל הראוי ורגיל בכל סעודות ממילא ירגישו. עכת״ד. ובביאור דבריו ראה בפמ״ג במ״ז, שתלוי אם חיסר תבשיל הרגיל בסעודה א״צ מקום פנוי, ואם חיסר תבשיל שאינו רגיל בכל סעודה צריך מקום פנוי. ולפ״ז במקום שבלא״ה אין מסדרים הכל בב״א, שאין מקום פנוי סימן, צריך לחסר תבשיל הרגיל בכל סעודה. אבל בא״ר שם ה, שהלבוש השמיט הא דמניח פנוי, וכבטור, שבמחסר מעט בלבד סגי. והביא אח״כ דברי הט״ז. (וכנראה שלט״ז איכא לפרושי באו״א כנ״ל). וראה גם א״ז ג. והובא במשנ״ב שם ז. והיינו גם לולא הטעם שבט״ז (וראה גם במשנ״ב בשעה״צ טו, בפי׳ דברי הטור, שהביא ב׳ אופנים שבמחסר מעט סגי, כבא״ר לדעת הלבוש, או שבמחסר דבר הרגיל בכל סעודה ממילא ירגישו. ובפמ״ג בהוצאות ישנות כתב בהמשך לדברי הלבוש ״וחולק הט״ז״. אבל במהדו״ח: וחילק הט״ז. וכ״ה בדפו״ר). וצע״ק, שבפשטות אם אין מרגישין חסר העיקר. וראה מאירי ב״ב שם: עד שירגישו האוכלים בחסרון אותו דבר. וכ״ה במאירי תענית ל, ב. ונראה, דס״ל לא״ר שהעיקר מחמת בעה״ב שיודע בעצמו שהחסיר מעט. (ולהעיר מכה״ח דלקמן שכתב שיכוון בעה״ב שהוא זכר לחורבן. כן להעיר מחס״ד דלקמן, שכמו שתיקנו לנשים בעיקר שמחתם למעט בתכשיטין (אף שהמיעוט אצל הנשים פועל ממילא אצל האנשים) כן תיקנו לאנשים בעיקר שמחתם. ולא גזרו אלא חד בגברי וחד בנשי. ומשמע שהוא רק לבעה״ב, או עכ״פ האנשים).  גם בחיי״א קלז, ב, ובקיצור שו״ע קכו, ב השמיטו הא דמניח מקום פנוי.

ובאמת, לולא דבריהם, הנה בל׳ הרמב״ם ושו״ע משמע שפי׳ בגמרא באו״א, שמחסר מעט – היינו שמניח מקום פנוי. ואילו הטור פי׳ כפשטות הגמרא שמשייר דבר מועט מהתבשילים. ודוק בלשונם. (וראה בפרישה שבהמשך להבאת דברי הרמב״ם כתב במנהג מורו שלא נהג לכסות כל השולחן במפה בסעודת חול, שכמדומה הוא מה״ט). אלא שבט״ז נתקשה לפרש כך ברמב״ם, שהרי בגמרא אמרו מאי דבר מועט כסא דהרסנא. ולכן פי׳ שגם הרמב״ם ס״ל שמחסר מידי דשייך לסעודה (וכן בפי׳ גם במג״א ה, בכוונת לשון השו״ע. וראה לבושי שרד שמש״כ המג״א הוא כדברי הט״ז), אלא שהוסיף שיניח מקום פנוי בכדי שירגישו. אבל ראה בחס״ד לתוספתא סוף סוטה, טו, ה (תקטז, א ד״ה ומיהו) שפי׳ דברי הרמב״ם לפי פשוטו, שישייר כלי. ונראה, דס״ל לרמב״ם שא״צ להיות דוקא בשיור מאכל, וסגי גם בשיור מקום פנוי. ומה שתפס דוגמא אחרת מגמרא – אולי פי׳ בגמרא שמחסר מעט היינו מקום פנוי. ושוב אמרו אפילו [לגי׳ דגרסי הכי] כסא דהרסנא, שיכול לחסר אפילו תבשיל קטן וא״צ לשייר מקום דוקא. עוד אפ״ל שמש״כ הרמב״ם ומחסר מעט היינו קערת מאכל וממילא איכא גם מקום פנוי ללא קערה. והיינו הך. והדבר מדוייק ברשב״ם שפי׳ כסא דהרסנא – קערה של מאכל. ולכאורה קערה מאי בעי הכא. ומשמע דפי׳ שמשייר הקערה. וכ״מ קמת בר״ן תענית י, ב בדפי הרי״ף ד״ה גרסינן. ואולי פי כסא מלשון כוס. אבל מה נעשה שהט״ז והמג״א לא פי׳ כך.

אלא שבחיי״א שם נשאר בצ״ע שאין נוהגין כלל בכ״ז. והובא במשנ״ב בבה״ל שם. גם בשל״ה מס׳ תענית נר מצוה כתב שהרבה אין נזהרים. וכן בסידור יעב״ץ שמימיו שלא ראה ולא שמע מי ששם לב לזה. אלא שמדבריהם משמע דלא ניחא להו במנהג. גם בשלחן גבוה שם שעכשיו לא נהגו בזה. והובא ביפ״ל ב, תקס, ג. וראה מקו״ח שם, בטעם שאין משגיחין בזה שבלא״ה חסרים כמה מעדנים. אלא שסיים שיש להחמיר. וצע״ק, בכוונתו שאם חסרים מעדנים – הרי באמת נוהגים. ומה שייך לומר שיש להחמיר. ואם מעדנים אלו אינם מדברים הרגילים, הרי אי״ז בגדר מחסר מעט. ואולי ר״ל כבכה״ח שם יח, שכתב שבזמננו אין סדר לתבשילין וכאו״א מביא כפי יכולתו, ולכן אינו ניכר שהוא זכר לחורבן אלא אומרים שזהו יכולתו של בעה״ב, ולכן לא נהגו בזה. (ומ״מ כתב, שעכ״פ יניח מקום פנוי ללא קערה שיהא היכר קצת). ואפ״ל באו״א, שכוונתו שכיון שערבה כל שמחה, בימינו ליכא סעודה מלאה ומפוארת, ותמיד חסרים מיני מעדנים, ולית לן דינא דשיור, שבגמרא אמרו שעושה כל צרכי סעודה ומשייר. ולדידן לית לן סעודה שהיא בגדר ״כל צרכי סעודה״. ולהעיר מלשון הלבוש ״לא יעשה כולה כמשפטה״. וכ״כ בשו״ת ר׳ עקיבא יוסף או״ח ב, שסה, דלית לנו כל צרכי סעודה. (ועוד שם שהוא רק ליושבי חו״ל ולא לבני א״י. אלא שגם יושבי חו״ל לא נהגו) . ולהעיר מס׳ הבתים ב״ב שם, שמשייר אחד מן המינין הבאים לצרכי מאכל כגון כסא דהרסנא. ומשמע שמשייר טיבול מסויים הנהוג בסעודה. ובערוה״ש שם ו, שעכשיו אין אנו יודעים מזה (והוסיף שקשה לצייר מהו מקום פנוי. אלא שלטור ולבוש, בלא״ה א״צ מקום פנוי).

אלא שעצ״ע שסו״ס אית לן סדר מסויים, והו״ל להחסיר תבשיל א׳ מתבשילים הנהוגים. ואולי שבמציאות מרוב מאכלים שיש לנו בימינו לעולם לא יהא ניכר. ותקנתנו קלקלתנו. וראה שו״ת מגדל צופים ז, ח. ועוד אפ״ל, שאין הכרח לקיים זכר לחורבן דוקא באופן כזה, ודומה לאפר מקלה בראש החתן שמקיימים הענין גם ע״י שבירת הכוס, ראה אצלנו כאן. והעיקר להעלות ירושלים. וראה גם חס״ד שם דכסא דהרסנא לאו דוקא אלא שיחסר שום דבר מהשלימות. ומתקיים במיעוט כלים נאים, ראה מג״א תעב, ב ואדה״ז שם ו. ואפשר שגם באמירת על נהרות בבל סגי. וראה זח״ב קנז, ב. מג״א קע, א. והוא מחודש קצת. וראה שו״ת דבר יהושע ב, עג, ו שמעולם לא שמענו מי מהגדולים נזהר בזה. וכתב שיש אצלו לימוד זכות מילתא חדתא שאינו במשמעות הפוסקים. אלא שלא כתבה עלי גליון, יעו״ש.

ומצינו. בשו״ת שבה״ל י, פה, שרק בסעודה לרבים שדרך להרבות בו צריך לעשות שיור, וכן יש לנהוג בסעודה גדולה, משא״כ באוכל עם בני ביתו הסמוכים על שולחנו. ואפי׳ את״ל שגם בזה צריך לעשות זכר לחורבן, הרי לא נהגו כן. ועיי״ש לדייק מלשון הרמב״ם ושו״ע – סעודה לאורחים. אלא שבט״ז שם ב פי׳ באו״א, דרבותא קמ״ל שאפי׳ בסעודת מצוה כהכנסת אורחים שייך דין זכר לחורבן. והב״ד במשנ״ב ה ובכה״ח טז. וראה גם מור וקציעה שם. ומ״מ עדיין נראים דבריו שעיקר הדין מיירי בכגון דא שהיא סעודה גדולה. ובפשטות, שהרי הטעם משום אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. ושייך רק בסעודת שמחה. וראה גם במור וקציעה שבדין לאסור יותר בשל מצוה דאיכא שמחה. (וצע״ק במשמעות פרישה הנ״ל במנהג מורו. ואולי חסידותא בעלמא היא דעביד). וכבר הקדימו בדיוק ל׳ הרמב״ם במעשה רקח על הרמב״ם, שמה״ט כתב לאורחים, שמסתמא כשעושה סעודה גדולה קורא לרעים ואהובים וזו עיקר השמחה. ובשו״ת ר׳ עקיבא יוסף במה שאין נזהרים שאול לא הקפידו רק בעת שמחה. ומ״מ מש״כ שם וכן בשבה״ל שלא נהגו, הרי גם בסעודה גדולה ושל שמחה לא נהגו.

ובמחה״ש תקס, ה, שצריך לשייר מין שלם. אבל ראה חס״ד שם. וראה במקו״ח שם דסגי בפמוט על השולחן. וצ״ע. ובמגדל עוז שראוי להניח קערה ריקנית להיכר.

שבת ויו״ט – מור וקציעה סוסי׳ תקס, הובא במשנ״ב שם ה. ושם דאיסורא נמי איכא. ברכ״י ה. ועוד. פורים – מור וקציעה סוסי׳ תרצה הובא בשע״ת שם א. תורת חיים דלקמן. ר״ח – תורת חיים סופר תקס, ג. ושם במי שנוהג בה תמיד.

 

 

#44777