זימון עם כוס בפחות מעשרה

 

שאלה:

בהיום יום י״ד כסלו: מברכין ברכת המזון בכוס של ברכה, אף שאין עשרה. האם הכוונה שבכל ארוחת בוקר בישיבה בה עושים זימון צריך לעשותו על הכוס?

והאם כ״ה המנהג לברך על הכוס בכל ארוחה בה מזמנין (ולדוגמא בכל ארוחת בוקר בישיבה, אף שאין זה סעודה וכו׳), או שהכוונה דוקא לסעודה (כגון סעודת שבת, יו״ט וכו׳).

 

תשובה:

ע״פ דין, ברכת המזון אינה טעונה כוס לחובה אלא למצוה מן המובחר אם יש לו, אבל א”צ לחזור אחריו כדרך שמחזרים אחר המצות שהן חובה. וכן נוהגין עכשיו. ומנהג העולם שלא לברך על הכוס כלל ביחיד ונכון מנהג זה על דרך הקבלה.

ואין חילוק בזה מן הדין בין סעודה של ארוחת בוקר או סעודה של שויו”ט.

ולמעשה, המנהג על הרוב לא להקפיד בזה, ובמקום שיין מצוי (כגון בשויו״ט) מהדרים יותר. וראה להלן.

ויש המחמירים להדר בזה בכל פעם שמזמנים (רק לא ביחיד).

בנוגע לכוונת הדברים בהיום יום – היינו שלמנהגנו אפשר לזמן על הכוס גם ללא עשרה. ולא כמקפידים דוקא בעשרה, כדלקמן.

 

מקורות:

ראה שו״ע אדה״ז קפב, ב.

כן להעיר מהנהגת רבותינו נשיאנו שכמ״פ לא זימנו על הכוס (ראה רשימת ענינים וספורים בידי הרב״ש, ש״פ ויחי תרע״ה. סה״ש תש״ה ע׳ 118. וכן נהגו בר״ה כמ״פ – כנרשם בכ״מ בסה״ש לכ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע. וראה ר״ד בעת הסעודה יום ב׳ דר״ה תשל״א).

והעירוני ש״ב הרה״ח הרא״ל שליט״א ראסקין, שבאחת השיחות דכ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע שלא נדפסו עדיין (ומהשנים אחרי הדפסת היום יום, וללא התייחסות להנזכר שם) נאמר: אין דער וואכען טרינקט מען ניט קיין וויין. ושם, שבשוי״ט אפשר לברך על הכוס בזימון גם ללא מנין. ולא ראיתיו לע״ע. והיינו כנ״ל.

[ובעצם הענין שלא לשתות יין בחול, נמצא הוא בכ״מ – ראה הקדמת הרח״ו לשער הקדמות הקדמה ג (בעץ חיים דפוס וורשא תרנ״א ע׳ 10), והובא בכה״ח קלג, ט. ובכ״מ. סידור ר׳ אשר בתקנות הסעודה כג. באה״ט קלד, ג. אורחות יושר מולכו ע׳ 73. סה״ש תרפ״ח ע׳ 13. ועוד. ולהעיר משו״ת אג״מ דלקמן בטעם שלא ראינו מהדרים בכוסש״ב, כיון שאחרי רביעית אסור להורות, וממילא מוכח שגם ללימוד בכלל אינו טוב. ובשותה מלא לוגמיו נכנס לספק ברכה אחרונה ומוכרח לשתות רביעית. ועפ״ז י״ל שבשבת שבלא״ה מוכרח לשתות מחמת קידוש, וכן באמצע סעודתו משום עונג שהיא ברביעית דוקא, נכון להדר לברך על הכוס].

וקצת סימוכין לזה, שהענין מופיע בהיום יום י״ד כסלו תש״ד, ובשנת תש״ד חל בשבת. כן להעיר שהוא יום החתונה דכ״ק אד״ש. אלא שבספר המנהגים ע׳ 22 הובא בסתם.

בנוגע למנהג העולם להדר בשבת ויו״ט דוקא (ולא מחמת שיש זימון אז, שהרי אין מקפידים בחול כשיש זימון. ובערוה״ש קפב, א בסופו – היינו שגם כשיש זימון מדקדקים בשויו״ט דוקא) – בפשטות, שהיין מצוי אז יותר (ראה ברכות מב, ב ובבעל המאור ורא״ש שם). וראה רבבות אפרים דלקמן. ולהעיר מהל׳ ברכות לריטב״א ח, ב, שא״צ לחזר אחריו ואפי׳ אפשר לו לקנות או לפתוח חביות. ולפ״ז בשבת שכבר פתח החבית – שאני. (אבל מדינא תלוי אם יש לו בביתו, או אם הוא ביוקר. גם, בפשטות כוונת הריטב״א שלפתוח חביות בימיהם הי׳ טירחא. ולהעיר משו״ת שבה״ל ה, לב, שביש לו יין בביתו אינו בגדר הידור מצוה לחוד אלא מצוה. ושם בכוונת המג״א קפב, ה, דנקט לשון הידור – שהוא מלשון להדר ולחזר אחרי המצוה. והתם מיירי אם להדר על היין לגבי שאר משקים. אלא, שמעיקרא, כל עיקר כוס ברכהמ״ז למ״ד שאינה טעונה כוס הוא רק בגדר מצוה מן המובחר. וראה פר״ח תעז, ב. ואף גם זאת, שלמרות שבב״ח ומג״א וכן במחה״ש משמע כך בפי׳ ל׳ הידור (וראה בפלאים לשם דגרס במג״א הדורי. וכן נתפרש אצלו בתוס״ש ערב, טו ד״ה ועסי׳ קפב. וכ״כ בהערות לשו״ע להגרא״ד לאוואט לשם) – הנה בשו״ע אדה״ז שם ב, שכתב בזה״ל ״שאין זה הידור כלל לברך על שאר משקים״ מוכח שהוא מל׳ הידור מצוה. ועד״ז הוא שם ערב, יא, רצו, ח. וראה במ״מ וציונים (אשכנזי) לשו״ע אדה״ז קפב, ב. ותמוה מש״כ שם שאדה״ז מפרש כמחה״ש. ועמד בזה בקובץ בית חיינו חו׳ ז. אמנם המג״א מחמיר בדין ברכהמ״ז על הכוס – ראה אצלו קעד, ב ובפמ״ג בא״א שם. שם קפב, א. והאריך בזה גם בקובץ מבית חיינו שם. ויש שהאריכו שמצוה מן המובחר כאן שאני, שהוא חיוב גמור רק שא״צ לטרוח. ולא קייל״ן הכי. וראה קונטרס כוס ישועות ראזענבערג. ואכמ״ל בסתירת דבריו. ולא ראינו שום טעם וסברא או מקור להפקיע פי׳ מצוה מן המובחר מפשוטו. ואף שדבר גדול לחזק הענין דכוסש״ב – אין להכחיד שלא נהגו בזה וגדול כח המנהג. ופוק חזי וכו׳. ולהעיר, שלכמה דעות, למ״ד שברכהמ״ז אינה טעונה כוס – דהכי נהיגי (אף שלא נפסקה ההלכה בדבר, ראה אדה״ז רצו, יג) – גם למצוה אינה טעונה (ראה תוס׳ פסחים קה, ב ד״ה שמע (הג׳). תוס׳ ריה״ח ברכות נב, א ד״ה הנכנס (הב׳) ותוס׳ הרא״ש שם. וראה שו״ע אדה״ז רצט קו״א ד בדעת הרשב״א ברכות נב, א. וראה ריטב״א ומאירי שם. אבל לדינא לכו״ע מצוה מן המובחר. וראה קו״א רצו, ב. ולהעיר מקו״א רעא, ד).

וגם מפני כבוד היום (סדה״י כוונת קידוש ד״ה ובעוד).

ועוד, שבלא״ה שותים בסעודה – ראה רוח חיים פלאגי קפב, שלא יהא שלחנך מלא ושולחן רבך ריקם. (ולהעיר גם מערוה״ש שם ג. וראה שו״ת רב פעלים ב, נד שעדיף לברך על הכוס מלשתות יין בסעודתו משום עונג שבת).

וגם משום מאה ברכות (סדה״י שם. מקו״ח עדר בסופו ד״ה נכון).

וכן שסעודת שויו״ט נחשבת יותר כסעודת קבע (שו״ת רבבות אפרים א, קנ, ו. וראה שם עוד טעמים. וראה אשרי האיש במקומו בשם הגריש״א שמ״מ כיון שאצלנו אין יין חשוב כ״כ, אינו חיוב גם בשויו״ט).

וזהו בנוסף להנ״ל מחמת שאין לשתות יין בחול. אלא שלפ״ז עצ״ע, מדוע לא מהדרים בחמר מדינה עכ״פ. וי״ל ע״פ כה״ח רפב, יד – ע״ד הסוד. כן להעיר מהדעות שבשבת מברך על הכוס גם ביחיד (כ״מ בזח״ג עקב רעג, ב. של״ה מס׳ שבת נר מצוה מח. ח״י שבת ח, צח, הובא בזכל״א אות כ – לשו״ע קפב, א סק״א. חסל״א קפב, א. תורת חיים סופר שם ג. וראה בכה״ח שם א).

בהדעות לברך בעשרה דוקא – להעיר מסה״ש תש״ד ע׳ 135. תש״ה ע׳ 35. ולשון אדה״ז קפב, א: אפילו בג׳ או עשרה. וראה גם בסה״ש תנש״א ב ע׳ 152.

וכן המנהג בכ״מ. וכן נהגו בתימן – ראה שו״ת פעולת צדיק א, צ. שם ב, רסה. תכלאל עץ חיים א דף נ, א. רמב״ם עם פי׳ הר״י קאפח ברכות ז, טז הערה לד. שו״ע המקוצר רצאבי א, לג, א. ושם מפרש שהוא ע״ד הסוד. (והרי (זח״ב קנז, ב) תקוני דכוס של ברכה עשרה אינון. אבל בכ״מ מפורש ע״ד הסוד בשלשה (ראה זהר שם גופא. שם זח״ג רמו, א. שעהמ״צ פ׳ עקב. ועוד. וראה כה״ח קפב, א)).

וראה גם שו״ת רבבות אפרים שם. (והוספות לשם – שם ב, ר – ע׳ שעב. ומהטעמים לזה שאצלנו אין זימון כדת להוציאם. אבל בעשרה איכא עכ״פ הזכרת השם. וראה גם פשט ועיון ברכות נא. א – אות תתיד. אבני חושן בפתיחה הע׳ 9). שו״ת יבי״א ח או״ח לג, בין השיטין. שובע שמחות דבליצקי ד במקורות והערות קצא. שו״ת אבני ישפה א, עא, ב. וראה גם שו״ת אג״מ יו״ד ג, נב, ג.

בנוגע לזה שמנהג העולם לא להקפיד להדר בזה בכלל – כמה טעמים בדבר (ונתפרשו במקורות דלעיל): מפני היוקר, ולא פלוג גם כשהוזל, שאין רגילים בשתיית יין, שהיין אינו חשוב כ״כ, שמפריע ללימוד. ועוד כיו״ב. ומכיון שהיא רק מצוה מן המובחר – אין להדר באופן שמביא לידי קולא (ושמענו שיש שמעיקרא אינם קובעים עצמם לזימון, שלא יזדקקו לברך על היין).

 

 

#44168