האם יש חיוב ללכת למקלט מדינא? (להלכה ולא למעשה, שכבר הורו רבותינו הוראתם)
שאלה:
נסתפקתי בכמה אחוזי סכנה לפי ההלכה יש חיוב של ונשמרתם. וזה שאלה לא רק על אזעקה אלא על כל דבר.
שמעתי בשם פוסקים לגבי כדורי מניעה וכדו’ שיש בהם חשש של כל מיני בעיות רפואיות, שעל פחות מאחוז אחד אין חיוב לחשוש.
האם יש בזה ראיות מהפוסקים באחרונים?
תשובה:
האריכו בזה בכמה מקומות. ובכ״מ שגם כשהוא אחד מאלף הוא בגדר סכנה. וראה מ״מ שבת ב, יא ובמג״א של, ג ואדה״ז שם א, לעניין יולדת שאין אחד מאלף מתה מחמת לידה ומה״ט צריך שינוי.
וראוה שרים וחקרוה בכ״מ, דמאי שנא משממית שאינה בגדר סכנה, כמ״ש המג״א שטז, כג, דאחד מאלף שמסוכנת במאכל.
וחילקו בכמה אופנים, דהתם גם לא שכיחא שתפול, והמג״א כ״כ רק בצירוף טעם הא׳. ולהעיר מתשובות וכתבים חזו״א מח בדברים רחוקים מאד, ואיכא תלתא מי יימר. (אלא ששם תלה הדברים לפי האדם. וצ״ע. וראה מעדה איש א ע׳ קעז). ועוד, שאינה מסוכנת מצ״ע אלא על צד רחוק, ונקרא בגדר סכנה דליתא קמן, לא כן ביולדת שגבר עלי׳ חולשה וחולי, ואם לא יטפלו בה כלל קרוב שתסתכן. וע״ד מש״כ בשו״ת רעק״א קמא ס בד״ה ולענ״ד יותר, בקוץ התחוב בבשרו, שא׳ מני אלף יצמח מזה סכנה, ואין אנו דנים עכשיו שהוא בכלל סכנה.
ובשו״ת חת״ס יו״ד רמה, שמילה אינו בגדר סכנה, שאין אחד מאלף מת מחמת מילה.
ובשו״ת חיים שאל ב, כה במה דוברים אף שלא עברו כ״ד שעות, שאם אחד בכמה רבבות יארע שהוא חי אין עלינו סרך איסור. וראה עד״ז בשו״ת מהרש״ם ו, קכד, שאם באחד מאלף שהוא חי הו״ל מיעוטא דמיעוטא ומותר לקוברו.
ודוק גם בלשון המ״מ שאחת מאלף אינה מתה, ואילו בשממית הל׳ שאחת מאלף אינה מסוכנת.
והרי מחללים שבת למציצה, אפי׳ שהסכנה אחד מרבבות. (ובשו״ת בנין ציון כג ואילך, שמי יכריע אם לא באחד מני אלף או מני רבבות יתהווה סכנה. וכי יש חילוק בין נפש אחת לאלפי רבבות. ובשו״ת מהרם שיק יו״ד רמד, שאם יבוא תינוק אחד מאלפי וריבי רבבות לידי סכנה כבר מותר לחלל שבת). אבל שם אם לא ימצצו לכל הנימולים ימות אחד מרבי רבבות ח״ו. וחמור טפי, וכדלקמן.
וראה שו״ת אג״מ חו״מ א, קד לענין סכנה א׳ מאלף לצורך פרנסה.
כן להעיר משו״ת תרוה״ד ב, ס ולקט יושר א ע׳ 63 בסכנה רחוקה מחמת האש שצריך כפרה.
וכמדומה מחלקים גם בין סכנה שבטבע למקרה. ובזה גופא – כשחולה או מצב מסוכן לפנינו לאפשרות רחוקה שיכנס למצב של סכנה.
ומצינו בכ״מ שבדברים רחוקים מאד ליכא למיחש משום סכנה (ולהעיר משו״ת אבנ״ז או״ח תנג לענין מילה לחושאיב״ס, ,ההיתר לדחות מילה בזמנה רק מחמת שאפשר למול לאחר זמן, לפי שהוא חשש רחוק מאד).
וראה גם שו״ת מנח״ש תנינא סוסי׳ לז (בספק רחוק של אחוז אחד ממאה או מאלף). צי״א ה, טו קונטרס משיבת נפש ז (רק בחשש של כמה אחוזים). תשוה״נ ה, שצט (שבפחות מב׳ אחוזים אינו פקו״נ). קונטרס ארזי הלבנון ע׳ 32 בדם הגריש״א (שבאחד מאלף אין לחלל שבת).
ובקובץ פניני הלכה נח תשפ״ד האריך ידידנו הגר״א זנגר שליט״א לחלק בין ענין כללי למאורע פרטי. ועדיין טעון ביאור מתי דנים על כלל הציבור ומתי רק על היחיד.
ובמש״כ שם לענין חובת שמירה, דקיל טפי, הנה ברמב״ם הלכות רוצח ושמירת הנפש יב, ו, שאסור לאדם לעבור תחת קיר נטוי או על גשר רעוע או להכנס לחורבה, וכן כל כיוצא באלו משאר הסכנות אסור לעמוד במקומן. ולהעיר שבחורבה לכאו׳ א׳ מאלף הוא ועכ״ז נאסר.
#43605