ברכה על מאורי האש וכבה האש

 

שאלה:

כבוד הרב,

אירע לי במוצש״ק שהתחלתי לברך בורא מאורי האש וכבה האש (של גפרורים) באמצע הברכה, ונסתפקתי,

האם זהו כברכת הנהנין וצריך לברך שנית [אבל גם בזה מחלוקת קצת בפוסקים? או שנפק״מ אם זה לפניו או יודע שיביאו לפניו וכו׳? ועכ״פ צ״ע מה הגדר באש שאיננו קיים לפניו],

או כיון שמברכים על כללות בריאת האש אפשר להמשיך וא״צ לברך עוה״פ?

ולפועל הארכתי בברכה עד שהספיקו להדליק הגפרורים עוה״פ.

וגם נא להורני מה הדין בכלל כשזהו אחרי אמירת השם אבל לפני סיום הברכה (וכמדומה כן הי׳), הרי צריך לדעת הברכה בעת אמירת השם אבל אם נעלם האוכל וכיו״ב באמירת השם אבל לפני אמירת הברכה הפרטית, מה הדין?

 

תשובה:

בכלל, בברכת הנהנין בנפל הפרי מברך שוב. וכן גם אם נפל אחרי אמירת השם. וצריך לסיים למדני חוקיך.

ובכללות כ״ה גם בברכת המצוות, כשהברכה על גוף החפץ.

בנדו״ד, בברכת מאורי האש אינו צריך לברך שוב.

 

מקורות:

בדין נפל הפרי, ראה בפרטיות בשו״ע או״ח רו, י ואילך ובנו״כ ובסדר ברכה״נ לאדה״ז ט, ח ואילך. וחקרוה שרים בדיני נפל בברכת המצוות. והסכמת הפוסקים כבפנים. ויוצא מהכלל בספה״ע, שאין הברכה על החפץ אלא על מספר הימים, וגם בטעה חוזר וסופר כהוגן – ראה אדה״ז תפט, כא. והאריכו גם בטעות בס״ת וכהנה רבות. ולא עת האסף פה. וקצת נרמז לחכימין אצלנו בלוח לחנוכה בדין נשפך בנ״ח, קחנו משם. וראה גם בלוח לפסח בשכח ובירך בורחץ שהארכנו בדין חלות הברכה על נטילה ב׳, והצבנו ציונים לדין בירך ענט״י על כלי נקוב, ראה שם. וראה מה שאסף איש טהור בשו״ת בית מתתיהו גבאי ג, יג.

ובנדו״ז עוד איכא בגווה, שהברכה היא על השלהבת שאין בה ממש – ראה ירושלמי ברכות ח, ו. רא״ש ביצה ה, י. אדה״ז רחצ, ח. שם כא. וליכא חלות ברכה על חפץ.

ואף גם זאת, שתלוי בשקו״ט בברכת האור אם היא ברכת הנהנין או השבח. ונחלקו בזה ראשונים. והאריכו בזה. וסתימת הפוסקים שדינה כברכת השבח. וראה גם שו״ע אדה״ז רצז, ט ובקו״א ב. שם ריג, ה ובמוסגר. וראה הנסמן בהלכה ברורה יוסף רחצ בבירור הלכה א. ולמעשה, אין איסור ליהנות מהנר לפני הברכה, וכן א״צ להחזיק הנר בידו בשעת הברכה. ורק שאין מברכים עד שיאותו. והיינו שיהא ביכולתו ליהנות ולא שיהנה ממש.

ובברכת השבח ליכא דין עובר לעשייתן. ובברכת הראי׳ מברך גם אחרי הראי׳. ראה רא״ש ברכות ט, כג בסופו. רמב״ן ור״ן פסחים ז, א. ואדרבה, י״א שצריך שיראה תחילה – מאירי וריטב״א שם. ונקטינן שמברך תוכ״ד לראי׳, ואח״כ אינו מברך, עכ״פ מספק – ראה בראשונים שם, שו״ע או״ח רכז, ג ובנו״כ. סדר ברכה״נ יג, יז. וראה שער העין במילואים יד שהאריך.

וכן בברכת הלבנה תולה עיניו בה ואח״כ מברך. ויתר על כן, שאח״כ מהפך פניו ממנה. ומפורש כך בערוך ערך קשת. לגבי קשת. והאריכו בברכת הראי׳ אם כבר חלף ועבר לפני הברכה אם עדיין יכול לברך, עכ״פ תוכ״ד. ובברכת המלך מפורש להיתר. ולאידך בברכת בלבנה בנתכסה לפני הברכה ודאי אינו מברך, דשאני משאר ברכות הראי׳ וכדלקמן. אבל ראה בבה״ל ריח ד״ה במקום להחמיר. וכ״כ שו״ת בצה״ח ה, כז. ראה מעשה חמד כהן מהדו״ח ג בפלפולי דאורייתא יג.

ושקו״ט בברכת הלבנה, שי״א שיכול לברך אפילו לכתחילה כשיודע שתתכסה באמצע הברכה, ראה הגהות הגר״ח צאנזיר או״ח רסי׳ תכו. אבל ראה במשנ״ב בבה״ל שם ד״ה ונהנין, שבברכת הלבנה שאני דבעינן שיהנה. אבל בנדו״ז לדינא א״צ ליהנות בפועל. וראה שו״ת אול״צ ג, ד, ג, ובהערות שהאריך לחזק דברי הגר״ח צאנזיר. ור״ל שם, שאפשר לברך ברכת האור גם כשבשעת הברכה כבר אין אש. ובלא״ה, בדיעבד ודאי גומר הברכה. ובהיות וכבר ראה בתחילת או לפני הברכה, א״צ לברך שוב.

[ותו, שבאמת אפשר שא״צ לראות כלל. ומה שאמרו ברכות נג. ב שאינו מברך עד שיראה שלהבת וישתמש לאורה, היינו שצ״ל באופן שיוכל לראות, כגון שהנר בקרן זוית והוא עומד מהצד. וראה לשון אדה״ז רחצ, כא ואף שסומא אינו מברך (וגרע מברכת הלבנה, שלמהרש״ל בשו״ת עז מברך. אלא שי״א שגם בברכת האור מברך) – היינו רק מטעם שצריך שיוכל ליהנות ולא שצריך לראות בפועל. וראה בטור רחצ בשם הראבי״ה שכתב הטעם לפי שאינו מברך עד שיאותו. ולא מחמת שצריך לראות. וא״ש הסברא שסומא פוטר ב״ב (כ״כ במקו״ח רחצ. וראה פמ״ג בא״א יב והובא במשנ״ב לד, שנסתפק), שבאמת בר חיובא הוא. אבל בראבי״ה פסחים תקכג, משמע שהטעם לפי שצריך לראות. וכן הוא משמו בב״י שם ובמהרש״ל שם. ואולי תליא בפלוגתא אי בעינן שיאותו ממש או שיוכל ליהנות. ואנן קייל״ן דסגי שיכול ליהנות. וראה פרי הדר מועדים שי ג (ע׳ כז). אמנם מדמעות כל הפוסקים, שראי׳ עכ״פ בעינן, ודלא כנ״ל].

ובכ״מ, שבברכת האור מסתכל לפני הברכה – ראה פמ״ג רצו במ״ז ו. שם ר״צ במ״ז ב. מאמ״ר רחצ, ג. אבל דעת אדה״ז בסידור (וכ״מ בשו״ע אדה״ז רצו, טז) שמסתכל בצפרניו אחרי הברכה. אבל היינו לענין ההסתכלות שהוא ממנהגא. אבל גוף הראי׳ הוא לפנ״ז. וראה שו״ת גוו״ר ב ג, כה שההנאה היא לפני הברכה ואח״כ מסתכל.

וראה שו״ת מגדנות אליהו ד, קיב שנסתפק. ובנזר החיים טיגר ע׳ קצד בשם הגרח״ק שאינו מברך שוב שכבר נהנה. וכ״כ בשו״ת שבט הקהתי ד, קצח. וראה גם הערות הגריש״א ברכות נג, א הערה 590. שער שמעון אחד חירארי א, פז – ע׳ שלג. אבל ראה מועדי הגר״ח ג, קפט לברך שנית. וסותר להנ״ל בשמו. וראה הנסמן שם בהערות.

וחזות קשה ראיתי בפירות הדר סאמעט ב, כה – לומר למדני חוקיך. ור״ל שאי״ז הפסק לפי שהוא לצורך תיקון הברכה. ולדידי ליתא, שאף בדבר המוכרח ממש, אם אינו מענין הברכה ה״ז הפסק גמור. וכדמוכח בכ״מ. וראה משנ״ב רט בשעה״צ יב. וראה גם שש״כ מז, מג ובהערה ריז. שו״ת שערי יושר חנניה ה, או״ח עט. שלחן הלוי א, יז, ה.

ובס׳ הנ״ל כתב שם יתירה מזו לחדש, שהוא מעין הברכה, שאם אין דעת הבדלה מנין, ושלמדני חוקיך הוא מענין הדעת. וד״ז רחוק ממרכז הדעת.

ופשוט, דל״ד לאמירת למדני חוקיך באמצע תפלת העמידה, כבריטב״א תענית ג, ב, שדיני הפסק בתפלה שאני.

 

 

#43432