Minhag of Sleeping in Separate Beds

 

Question:

What is the reason behind not sleeping together even when the wife is tahor? and should one be meikel if it means a lot to his wife?

 

Answer:

This is not a halacha, but is based on many holy sources.

The Arizal stated that even when performing the mitzvah one should not stay in the one bed for the entire night. It is told that the Alter Rebbe said that he credits himself with a few things, one of them ביטל מטות רחבות (that there should be separate beds even during טהרה days).

There are several reasons why this should be so:

– To achieve kedusha and tahara. One is not supposed to indulge himself in pleasures, even when permissible. Thus, though the relationship is always strong, one shouldn’t always be physically involved. Chazal state that one of the reasons for introducing mikvah after relations, so that Torah scholars should not be so often with their wives.

– Additionally, this can prevent the terrible sin of omission of semen in vain, in the form of מקרה לילה, accidental omission at night, which is unrelated to תשמיש המטה.

– It also is important in the sense of the education of the kids, who shouldn’t have an understanding of what goes on in the bedroom and should also not be aware when their mother is in a state of niddah and when not.

Having said all of the above, none of this is an absolute halachic requirement and depends very much on the personal situation of the husband and wife. If, as you say, it pains your wife very much, I strongly advise to hold off with this practice for the time being. Still, it is highly advisable to consult with your personal mashpia and/or chosson teacher to receive specific advice about this and other related matters.

 

Sources:

ראה שעה״כ דרוש תפלת ערבית דרוש א. יוסף אומץ קפט. אור צדיקים כז פו״ר ג. באה״ט רלח, ב בשם האריז״ל. מגיד תעלומה ברכות כג, ב. כה״ח רמ, סג. וראה מה שביאר בברכת אהרן מסטאלין ע׳ יז. וראה שו״ת דברי ישראל וועלץ אה״ע יח, ג. משנת יוסף יג סוסי׳ רסז. ועוד. ולהעיר משולחן מנחם אה״ע ו ע׳ רל (וכעת אג״ק לא ס״ע שלד).

ובשמועות וסיפורים ח״ב (במהדורת תש”נ – ע׳ 42): “אדמו”ר הזקן אמר לעת זקנתו: על שלושה דברים תיתי לי: א. ע”ד תיקון  המקווה שיהא נוח לחמם אותה. ב. שהנהגתי סכינים מלוטשים. ג. ביטול מיטות רחבות”.

וראה זכרון הרז״ש דווארקין ע׳ 59. ויש שאמרו שזו הכוונה בדברי הר״ש מונקעס לאדה״ז (סה״ש תרצ״א ע׳ 150. וכ״מ קצת מהערת רבינו בלקו״ש טו ע׳ 504. שיחת שמחת ביה״ש תשכ״ג וי״ב תמוז תשכ״ז). ובפי׳ הדברים – כך מקובל אצל חסידים.

וכפשוט שמדינא אין לאסור. ולהעיר מפירש״י שבת יג, א ד״ה איכא שינוי, ומשו״ת הרא״ש כז, א. פי׳ הר״ח פלטיאל מצורע טו, יח. פי׳ ר״ד החסיד (בנו של ריה״ח) שם. וחדשים מקרוב באו מחמת שעבוד לבעלה או איפכא, ואף שכ״מ קצת ברש״י שם – איכא למימר בדוחק שהחיוב בזה היינו רק בשעת מצות עונה. וראה שו״ת תשב״ץ א, קכד, הובא בב״י אה״ע לט. אבל ראה שו״ת בית דוד משאלוניקי אה״ע כח (כד, ד) שתלוי במנהג.

ויש החוששים בהשארת מטה שאינה ניתנת לפירוק משום מראית עין – שיעורי שבה״ל ע׳ רסג.

 

 

#4113