Is there a problem with sending a Bar Mitzvah boy to Toivel Keilim?
if we are not aware of him having physical signs of maturity (such as a full beard).
Answer:
He may tovel. But if there is no adult present witnessing the tevilah, he should ideally only toivel glass and plastic, but not metal.
When needed, there is room for leniency even with metal.
See details in a similar question here:
Sources:
דחזקה דרבא לא מהני לדאורייתא. וכ״פ בפמ״ג תנא במ״ז ו דבזכוכית א״צ לבדוק, אבל במתכת צריך לידע שהוא גדול. (אלא שנשאר בצ״ע. ולא נתברר במה נסתפק, וטעם הספק. אבל סגנון לשונו שהספק הוא במש״כ בנוגע למתכת דוקא. וראה בדה״ש קצח בביאורים מ ד״ה יותר שפי׳ בדעתו דשמא סגי במה שנזהר דלא לשקר, אבל לאידך אפשר שטועה ואומר בבדמי, עיי״ש).
וכדבריו כ״כ בזבחי צדק יו״ד קכ, פג. עצי העולה ב טבילת כלים לה. ועוד.
אמנם, בפת״ש יו״ד קכ, יד הב״ד הפמ״ג. וכתב דהכא קיל כיון שאם עבר והשתמש בלא טבילה (כצ״ל ולא הגעלה, כבדפוס) לא נאסר. ורבים נתקשו בכוונתו, דמאי איכפת לן אם נאסר או לא (ראה שו״ת עמודי אור נט, ח. חוט שני טבילת כלים קכ, כד – ע׳ נד). ואולי מיקל מחמת דליכא חזקת איסור כיון שאינו נאסר (ראה בית הלל יו״ד קכ, ב. ערוה״ש שם יג. ועוד – חלקם הובאו בשו״ת יבי״א דלקמן), והוא רק ספק ביטול מ״ע. ואכתי אינו מובן, דסו״ס לא מהני חזקה למ״ע.
אבל בתשו׳ בעל באר יצחק, הובא בשו״ת זכר שמחה קג, כתב להתיר מחמת ס״ס, ספק שמא טבילת כלים מדרבנן, ושמא הביא ב״ש. ואין ס״ס כנגד חזקה, דליכא איסורא, וכנ״ל. ובלא״ה, ספק אחד בדין וספק אחר במעשה מהני גם כנגד חזקה, כמ״ש הפמ״ג יו״ד קג בש״ד ח. ועוד שלכמה דעות חזקה דרבא אלימתא וכרוב גמור היא, ועדיף משאר חזקה. (אבל מעיקר הדין לא קייל״ן הכי). עכת״ד. (וראיתי למי שהקשה, שהוא ס״ס משם אחד, אבל אינו שהספק שהוא גדול מתיר יותר מחבירו). וראה מש״כ בשו״ת צי״א יג, עה, ב על תשו׳ זו שהיא מאירת עיניים בדרכי הפסק. ולהעיר גם מדוגמתו בהשקו״ט ליתן לבן י״ג לולב ביום ראשון. ודעת הכת״ס או״ח קכט, והובא במשנ״ב תרנח בבה״ל ד״ה לא יתננו, לסמוך על ס״ס לגבי חזקה דרבא. וראה כן גם בתורת השלמים הובא בפמ״ג נה דלקמן, אלא שחלק עליו.
וראה שו״ת יבי״א ז יו״ד סוסי׳ ט שהאריך ג״כ להקל בנדוננו משום ס״ס. והניף ידו שנית, בהליכות עולם ז מטות ש״ב ח. וכ״כ בשם בעל שבה״ל בקובץ מבית לוי יו״ד ע׳ קנב הע׳ ז.
ואכתי תיקשי, שהרי לרוה״פ טבילת כלי מתכת דאורייתא, וקשה להכניס הספק שהוא מדרבנן לבית הספק. (אבל להעיר מישועו״י יו״ד קכ, והובא בתשו’ בעל באר יצחק שם, איפכא. וצ״ע בדבריו). גם בכ״מ בפוסקים כתבו שטבילת כלים בגדר איתחזק איסורא – ראה שו״ת מהרש״ם ד, מח. ועוד. ובשו״ת רעק״א ז, שגם בדרבנן לא מהני בדאיכא חזקת איסור. ועוד, שחזקת חיוב כחזקת איסור, ראה מש״כ בשו״ת רעק״א לענין כתיבת סת״ם, אבל בשו״ת נוב״י תנינא א, בהאי ענינא, להתיר לכתיבת סת״ם דליכא חזקת איסור. ובהכרח דלדידי׳ חזקת חיוב ל״ה כחזקת איסור. והנה לדינא קייל״ן לאיסור בכתיבת סת״ם מחמת שהוא דאורייתא. אבל ראה בה״ל לט ד״ה קטן שנסתפק בדיעבד, באינו לפנינו לבודקו. ולא הכריע. וראה גם מקדש מעט יו״ד רפא. ובפת״ש שם ז, שמי שדעתו רחבה יכריע.
ובנדו״ד מחד גיסא עדיף מכתיבת ס״ת, דהא איכא נמי הצד שהוא דרבנן. ולאידך, גרע שי״א דהוי איחזק איסורא. אבל ראה אצלנו בהלכה יומית רג, ועוד כמה סברות להיתר שם.
ועוד יש לצרף, שמה שאין סומכים בדאורייתא אחזקה דרבא הוא רק מחומרא ומדרבנן, דחיישינן למיעוט המצוי או מחמת היכא דאיכא לברורי – ראה פמ״ג נה בא״א ז, הובא במשנ״ב שם לא.
וחזי לאצטרופי הדעות שקטן נמי נאמן באיסורים כשהוחזק שאינו משקר. ועוד איכא בגווה, שהרי כאן המדובר רק לענין נאמנות, ובכה״ג לכמה דעות א״צ שיהא איש רק בר דעת, שנאמן באיסורים בהיותו בן י״ג ומעלה, ובמכ״ש ממה שי״א שגם מסל״א נאמן – ראה בית מאיר אה״ע יז, יג בסופו. ג חן טוב אה״ע שם נב. שאילת דוד יא, ג. נפש חי׳ ז. וראה לענין שחיטה בפלתי א, טו (ומצרף הדעה שקטן נאמן לשחוט). והאריך מזה לעניננו במשאת כפי מרק ב ע׳ סג ואילך. ואף שכמה מסברות בעל משאת כפי דחויות, ועוד שבהרבה אחרונים מבואר שצריך גם סימנים להעיד (ראה נוב״י קמא אה״ע מא. שו״מ קמא א, ב. פת״ש יו״ד א, יא. כת״ס כז. חמדת שלמה יג. תועפות ראם יט. הנסמן באוצה״פ יז, צה. ד) ועד שהחמירו אפי׳ בעדות אשה דקילא טפי (אבל ראה תועפות ראם וכת״ס שם) – חזי לאצטרופי. וראה שו״ת עין יצחק מג שכתב לצרף דעה זו. וראה עד״ז שו״ת מים שאל א – יח, א. וכ״כ מד״ע לעניננו בתשוה״נ דלקמן.
ובדיעבד ודאי יש להקל. וצע״ק, דהא איכא לברורי, שהרי אפשר לבדוק, ומדוע נסמוך על החזקה. וי״ל שבימינו מחמת הבושה לא אפשר. ועוד זאת שבמגן גבורים נה, ה, דל״ה אפשר לברורי שאין אנו בקיאים בבדיקה. וראה גם בדה״ש שם.
וראה תשוה״נ ב, תה שמ״מ בשעהד״ח יש להקל. וכבר כ״כ בטהרת ישראל קכ, לב. ובתשוה״נ שם להקל בבחור בן ט״ו שנה, שברובא דרובא הם גדולים.
#39172
