Wrong Amount of Maaser after Tax Return

 

Question:

I gave maaser on my income throughout the year, and now that I got back my tax return, I realized that I should’ve given less maaser. Can I retrieve the money? Since I paid in the beginning with the cheshbon that I would get back more, and now at the end of the year, I got back less, I was already מייאש on that money I already gave. So it seems I will not be able to take that off of the upcoming maaser. Is this correct?

 

Answer:

You may deduct it from the upcoming maaser.

 

Sources:

בהקדם, שבשו״ע יו״ד רנח, יג פסק ש”האומר חפץ פלוני אני נותן לצדקה בכך וכך והוא שוה יותר אינו יכול לחזור בו”. וברמ״א שם: “דכל אמירה שיש בה רווחה לצדקה אמרינן בי’ אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט״ (עיי״ש בהמשך לענין מחשבה ובש״ך ה). ועכ״פ,  עד שלא נתן מקום לחקור אם חייב לקיים נדרו אבל אם כבר נתן ורק אחר כך נתבררה טעותו, פשוט שמסירתו להקדש לא גרע ממסירתו להדיוט. וכן העיר השואל.

אלא שבהכרח לחלק בין דין זה כל דיני נדר טעות ואומדנא דאדעתא הכי לא נדר שמצינו בכמה מקומות בדיני נדר וצדקה וכל הספרים מלאים בד״ז, באיזשהו אופן.  ואפילו בהפריש מעות לחטאתו והעני – כריתות ו, ח. ערוה״ש העציד פסובמ״ק קלד, יז. ועוד קשה דלפ״ז אא״פ להתיר נדרי צדקה בחרטה. ורוה״פ ס״ל להתיר נדרי צדקה בכ״מ.

וראה בשו״ת עמק התשובה ב, פד בד״ה ונראה עוד, שהבין בפשיטות, שבכגון דא אינו מעשר ורק שיכול לנכות ממעשר דשנה הבאה אם רוצה.

ונראה לחלק שרק כשנתכוון לוותר להקדש – ראה תוספות ב״ב קלג, ב. קדושין כט, א.

ואכן בקובץ שיעורים ב״ב קלג, ב נשאר בקושיא בגמ׳ שם, דקיי״ל שהקדש טעות אינו הקדש. ועיי״ש מה שהביא מתוס׳ הרא״ש. ודבריו – שצ״ע בדעתו אם ס״ל כן להלכה – לא יועילו לנדו״ד.

וי״ל, שיש חילוק בין טעות בשומא לטעות בחשבון. וי״ל גם, דדין הקדש טעות היינו רק בטעות בעיקר הנדר. ושו״ר בחי׳ בתרא ב״ב תרעג עד״ז.

ובשערי שמועות נדרים סי׳ טו ר״ל שמה שמתחייב בטעות זהו דין רק בנדר ולא בהקדש.

ומצאתי בשולחן גבוה שם לג דאמדינן דעתי׳ שרצה להקדיש כל החפץ להקדש אלא שאומר כך וכך שוה ואם שוה יותר דעתו להקדיש כולו.

וראה צדקה ומשפט ד, לז בהערה מכ״מ דמיירי שמתכוון לוותר להקדש.

ולכאורה פשוט לחלק, דהתם מיירי מדין חזרה מהבטחה במכירה, שאסור לו לחזור גם בהדיוט מדין מחוסרי אמנה. ובהקדש הטעם לפי שכבר נקנה להקדש במחיר שקבע, אבל אם תרם למעשר בחשבון לא נכון בודאי אינו הקדש.

ובפשטות, שנחלקו אם אמירתו לגבוה שייך רק כשמרויח להקדש. ונפק״מ במכר להקדש והוזל אח״כ, שכאן לא רצה להרויח שמכר בשער שבשוק. וראה בתוספות ב״ב שם.

ועדיין צ״ע שלפום ריהטא בירושלמי שקלים ב, ג וברמב״ם שקלים ג, יב שבהפריש ואינו חייב – לא קדש. אבל כשמפריש שני שקלים וחייב אחת בב״א השני מותר שקלים. (אבל בהל׳ שלאח״ז דהיינו חולין. וכ״כ בלח״מ פסוהמ״ק ה, ג. שירי קרבן לירושלמי שם. מאירי שקלים ב המשנה הרביעית. וראה הנסמן בדרך אמונה לרמב״ם שקלים שם בציון ההלכה קטו.  אבל ראה  כס״מ ומרכה״מ חעלמא לרמב״ם שקלים שם). ועוד  שם בירושלמי, וכן ברמב״ם בפסוהמ״ק ה, ו בהפריש דמי שתים לחטאתו ונמצא שאינו חייב אלא אחת יביא אחת והשאר יפול לנדבה. וראה בלח״מ פסוהמ״ק שנתקשה מדוע לא נזכר בחטאת חילוק בין הקדישם בב״א בזאח״ז.  אמנם, התם אינו בגדר הקדש טעות, שא׳ חל וא׳ אינו חל, ואין יודעים איזה מהם קדוש -:ראה ערוה״ש  עתיד פסוהמ״ק קלד, ח. אבהא״ז לרמב״ם שם.

ושם שלא הוצרך לבאר בחטאת הדין בהקדיש בזאח״ז, שפשוט הוא,בכגון דא השני אינו חל. וראה הר המורי׳ ואבן האזל שם. ועכ״פ, אינו שייך לנדו״ד.

 

 

#3867