Is it okay to make Sheva Brochos when the Chosson can’t wash as he is gluten free?

 

Yes, as long as the kallah and others will eat bread, and the chosson will eat a proper meal.

 

Sources:

הנה, מפורש בס׳ המנהיג קיב, לגבי שהשמחה במעונו דמהני כשהחתן מיסב עמהם אע״פ שאינו אוכל. אמנם, מיירי בבית החופה דוקא. וגם לענין שהשמחה במעונו דקיל טפי מאמירת ז״ב.

ועוד, שפשטות השו״ע אה״ע סב, יב דמהני אפי׳ בסעודה שהשמשים אוכלים, אף שאין החו״כ אוכלים שם (ודוחק לומר דגרירי בתר סעודה שאכלו החו״כ לפנ״ז, שא״כ מ״ט יברכו שוב), והעיקר שאוכלים מסעודה שהתקינו לחופה, כמפורש שם יא. וכ״מ בשו״ת הרדב״ז ד, א׳שכ. אלא שאפשר דקאי בסעודת נישואין דוקא ולא בשאר ימי ז״ב. וכן גם בשו״ע. אבל ראה בשו״ת הר״י מולכו בהשמטות בסו״ס אהל יוסף, ונעתק באוצה״פ סב, נח, ד, שה״ר מרדב״ז דמהני, דעיקר ז״ב לא תליא בבית החופה ולא באכילת חתן עם המסובין אלא תלוי בסעודה, שאם הסעודה של חתן אפילו החתן אינו אוכל עם שום חבורה מברכים ז״ב. ודחה הסברא דביום ראשון שאני, לפי שיום אחרון כיום ראשון. וראה שו״ת צי״א יג, צט שדחה הוכחות שובע שמחות דבליצקי  א, יג משו״ת רדב״ז, שמלשון ״שעדיין לא אכלו החתן והכלה״ משמע שיאכלו אח״כ ויצטרפו להם. ואין דחייתו מוכרחת, בשגם שלשונו בכלל מורה כשובע שמחות. (וראה גם שו״ת בארו של אברהם שטרית  א,מ, ה ואילך. משיב נבונים ד, נז ד״ה והנה ממה).

ונראה שיש להקל בנדוננו כפנים, אף שבכלל יש להחמיר לכתחילה, כמ״ש בשו״ת האלף לך שלמה או״ח צג, וכ״כ בשו״ת הלל אומר (פוסק) אה״ע סג, וכ״מ בשו״ת זבחי צדק צה. ועוד. וכך כתבנו כאן:

Do the Chassan & Kallah need to wash in order to say Sheva Brachos?

וה״ט שבהאלף לך שלמה כ״כ רק מד״ע, ולא הביא ראי׳ לדבריו. וכן לא מצינו מפורש בראשונים שצריך שיאכלו. ולכמה דעות א״צ אפילו שיהיו שם. ועוד דמפורש התם דמיירי באופן ששניהם החו״כ לא נטלו ידיו. ואין לנו ראי׳ מדבריו כשהכלה עכ״פ אוכלת פת. ולאידך, באהל יוסף מצינו שכתב מפורש להתיר. ואיהו סבר להתיר אפילו כשאין חתן שם כלל, ודיינו להחמיר דלא כוותי׳ שהחתן צ״ל שם, מחמת שמצינו כן בראשונים. והבו דלא לוסיף לחייבו גם לאכול פת. ובפרט, שאין שום סברא ומקור ברור לחייבו בכך, שהעיקר שהסעודה לכבודו ונמצא שם. ולא שנא מאבל שא״צ שיאכל שם בסעודה. ועוד, שלהרבה ראשונים אין שבע ברכות תלוי כלל בברכהמ״ז. והרי בפנים חדשות לרוב הדעות א״צ לאכול פת, ולפ״ז אפשר דהה״נ בחו״כ.

ועוד איכא בגווה, בנדוננו שהחתן אוכל מה שהוא מזונו בקביעות. וגם לאלף לך שלמה אפשר דשפיר דמי, שהרי העיקר שאין שמחה בלא סעודה, ואצלו ה״ז סעודתו. וכן ראיתי בפניני שבע ברכות ע׳ כ, והובא גם בחשוקי חמד יבמות מג, ב, משמי׳ דהגריש״א לעניננו. ומצינו כה״ג בכמה פוסקים אפילו לענין קבמ״ס וכדומה.

ומכיון שכן, איכא כמה ספיקות להקל, שמא א״צ סעודה כלל, ושמא א״צ פת, ושמא סגי בפת של שאר המסובים, וגם אם צריך שיאכלו החו״כ, שמא בחד מינייהו סגי, ושמא סגי שאוכל ממזונו הקבוע. ואין כאן משום סב״ל, שהעיקר לדינא לברך, בשגם שמקום הניחו לברך מחמת השלום ולכבודו של חתן – ראה בכעי״ז לגבי פנים חדשות ביוט״ש, במאירי כתובות ז, ב ד״ה ופנים חדשות, הביאו לעניננו בשו״ת מענה לשון חפוטא ו אה״ע ד. וראה כעי״ז בשו״ת תעלומות לב חזן ג בקונט׳ הליקוטים ו, לברך גם קודם הסעודה מחמת כבוד הבריו, הביאו בבארו של אברהם שם. ולהעיר גם משו״ת יבי״א ח יו״ד לב, לענין ברכת פדה״ב מחמת כבוד הבריות הביאו במענה לשון שם. וראה שו״ת דברי דוד טהרני ב, יא שנטה קול החמיר. והנלפענ״ד כתבנו. וגם לדבריו כשהוא מזונו מסתבר דשאני.

 

#33088