Pesicha or Hagba in middle of Davening

 

Question:

Sometimes I’m behind the Minyan and I’m asked to do psicha where I can’t say Vaiehi Binsoa or hagba where I can’t say vezos.

Am I able to accept either kibud in a place where I can’t speak?

Does it matter if I’m in psukei dzimra or in bircas krias shema?

 

Answer:

You may accept it even during birchos krias shema.

But you should not recite Vaiehi Binsoa nor Vezos Habracha even during pesukei dezimra.

 

Sources:

ואף שיש מחמירים בהפסק במעשה, וראה אצלנו 29339 – בכגון דא שהוא לכבוד התורה (שהגבהת וגלילת ס״ת וכן פתיחת הארון הכל מכבוד התורה) ואיכא נמי משום כבוד הבריות אין להחמיר. והרי אם יחמיר יצטרך גם לרמוז בטעם שנמנע.

והרי בברכות ק״ש מותר אפילו להפסיק בדיבור מפני הכבוד. ובטור או״ח סו בשם המנהיג שההיתר לעלות אפילו בק״ש בקראוהו הוא משום כבוד התורה. וכן נוהגין כדבריו במדינות אלו  – אדה״ז סו, ו. והתם מיירי בהפסק בדיבור. אבל התם אינו לכתחילה לקרותו – ראה מג״א קלה, ו. והכא קיל טפי שהוא בברכות ק״ש, והעיקר שהוא רק במעשה. [ובט״ז סו, ד הכריע שבברכות ק״ש יש לעלות בקראוהו. וראה שו״ת רב פעלים או״ח ב, טז ובספרו בא״ח שמות טז להכריע גם לספרדים לעלות בברכות ק״ש]. אמנם, התם קאי בקראוהו בשמו. [והנה, בהנפסק לדידן לעלות גם בק״ש לא נתפרש להדיא דקאי בקראוהו בשמו. ואדרבה, סתמו הדבר. והרי בכ״מ לא נהגו לקרוא בשמו כלל. אמנם, פשוט שצ״ל באופן דמוכחא מילתא שקראו לו, שרק באופן זה איכא משום העדר כבוד התורה. וכן מוכח בעו״ת סו, יא באופן שיש רק כהן זה. הן אמנם שבכנה״ג בהגב״י , והובא בעו״ת שם, ר״ל להשוות הדעות דמאן דשרי מיירי בקראו בשמו, ומאן דאסר בלא קראו בשמו. אבל בב״י מוכח דלא ס״ל לחלק בהכי. וראה גם פר״ח סו, ד דהרשב״א שאסר מיירי בכל גווני. ולפ״ז, איכא לפרושי בב״י דמאן דשרי הוא רק בכה״ג. אבל ראה תורת חיים סו, יא, ובעיונים וביאורים לשו״ע אדה״ז סו, יג שרצה להוכיח מהרשב״א דקאי בלא קראו בשמו דוקא. ולפ״ז מאן דפליג – לב״י שחלוקים הנה – גם בהכי מיירי. ובמשנ״ב סו, כז משמע דקאי בלא קראו בשמו, ממש״כ בנוגע לומר שמו לחזן במי שבירך. אבל יל״ד דמיירי שבזמן מועט שכח שוב.  ובשע״א א, ד פי׳ להדיא דקאי בקראוהו בשמו, אבל בשאר פוסקים סתמו].

ולצורך מצוה קצת מותר להפסיק ברמיזה וכדומה בפ׳ שני׳ ושלישית – אדה״ז סג, ז. ובקו״א שם דמלאכה דומה למצוה. וראה שם קפג, יד.  וכש״כ במצוה דרבים כבנדו״ד, וכנ״ל איכא נמי משום כבוד התורה. ובברכות ק״ש קיל טפי. וראה אפיקי מגינים  סג, יג שר״ל שבהן הותר גם שלא לצורך מצוה. וצ״ע.

ובכלל נדו״ד עדיף משאר הפסק במעשה שהוא דבר קל שאינו מצריך כוונה, עכ״פ בפתיחת הארון.

ובדיעבד ודאי אינו הפסק. וכן מצינו שגלילה ושתיקה ל״ה הפסק בין ברכה לקריאה – ראה מג״א קמ, ד. ולהעיר מעו״ת, הובא במשנ״ב קד, ט, שמותר להפסיק בתחנונים אחר התפלה ולעקור רגליו כשמכבדים אותו לפתוח הארון.

וכן להעיר מהדעות (ראה שו״ת בעי חיי ב, כא. הובא בברכ״י או״ח קלד, ד. שע״ת שם ב. ועוד. ונחלקו עליו בכ״מ) שמותר להפסיק אפילו באמירת וזאת התורה גם באמצע ברכות ק״ש. וראה אג״ק ג ע׳ קמט. ושם נזכר רק ע״ד פסוד״ז.

ושו״ר שנשאל בעניננו בשו״ת דברי אפרים אליעזר השמטות רמב. וכתב נמי להתיר. ואפילו בק״ש. אבל ראה מה שהעיר עליו לגבי ק״ש בשו״ת מנחת דוד ראזענבערג ד, מז, ה. אבל מש״כ שם בפי׳ ההיתר לעלות לתורה משום פגמו  והעמיס כן במג״א קלה שם –  אין לזה יסוד והבנה. ופשטא דמילתא משום כבוד התורה. ובמג״א שם כוונתו רק שכשאינו נקרא ליכא פגם. גם מש״כ דמיירי רק כשקראוהו בשמו – ראה לעיל מה שכתבנו מזה.

 

 

#32986


Add Comment

Your Email address will not be published