Adding personal requests in English during Shmone Esrei

 

Question:

When adding personal Bakoshos Pratios in English before Yihiyu LeRatzon, is acceptable to be Maarich, even if you miss answering most of Chazoras Hashatz? (Assuming you answer to Kedusha).

 

Answer:

In order not to interrupt for kedusha, you should shorten your bakashos and take the three steps back, or separate your feet before interrupting for Kedusha.

If you didn’t do so, you may still answer for kedusha (kadosh, baruch and yimloch). However, you should cut short in order to answer Amen, except for Hakel Hakadosh and Shome’a Tefillah.

 

Sources:

ראה שו״ת הרשב״א א, תתז. שו״ע או״ח קכב, א ודאדה״ז שם.

וצ״ע אם חובה לקצר או שלמדנו כאן היתר לקצר. ואם נפרש שצריך – או עדיף (ראה ד״מ קכב, א) – לקצר אף שמותר לענות קדושה, נצטרך לומר בהסבר הענין, שמחד גיסא דין תחנונים כתפלה, שהקלו בו שיכול לחזור בטעה, ולאידך התירו להפסיק לקדושה לפי שבאמת אינו כתפלה (ראה שו״ת הרשב״א ז, תה. ועוד). והרי כל שלא פסע דינו עדיין כעומד לפני המלך (ראה שו״ע אדה״ז צז, ב. ומה״ט אסור לו לענות דברים אחרים – אדה״ז קכב, א). ולפיכך אמרו לו לקצר, שאינו נכון שיפסיק בדברים שאינו תחנונים, ומכיון שאין חובה לומר תחנונים, עדיף שיקצר ולא יאמר תחנונים מלהפסיק באמצע. אבל לאידך כשלא קיצר, מחמת שאינו יכול להספיק (ראה מג״א קכב, א), התירו לו לענות קדושה. וככל הדברים והאלה כן מתבאר ממש״כ בדרה״ח דיני שמו״ע צח. ומפורש יותר במאמ״ר קכב, ב ובמשנ״ב שם ה-ו. וכן בתהל״ד ד. ועוד. (וצ״ע במש״כ בחיי״א כד, יט, הביאו במשנ״ב שם ח, שעדיף לקבוע בקשותיו בסוף תפלת י״ח מלקבעם בש״ת, כדי שיוכל לענות קדושה וכו׳, דלכאו׳ הרי צריך לקצר).

אמנם, בלבוש קכב, ב, פי׳ ״יכול לקצר כדי לענות״, ולא שעדיף לקצר. ובאמת, כ״ה כבר בשו״ת הרשב״א ז, תה: והרשות בידו לקצר. ונראה, שאינו מוכרח לפרש כך. וכמו שמצינו הל׳ רשאי לענות אמן, שבכ״מ הכוונה שחובה (ואכ״מ), ואתא לאפוקי הסברא שאין לקצר.

ולפ״ז מובן שגם עבור אמנים דהא-ל הקדוש וש״ת שעונה עבורם (כבשו״ע אדה״ז שם שהוא כדרך שמפסיקין באמצע ברכות ק״ש. וראה תהל״ד קכב, ג) יקצר. ולאידך, לאמן דשאר הברכות אין סיבה שיקצר ולא יענה. ושו״ר עד״ז בשו״ת אבני ישפה ו, כ, ו.

(ויש שהעמיסו בדעת אדה״ז שמותר לענות גם אמן, וש״כל דבר שבקדושה״ הכוונה לאתויי גם כשאין לו דין דבש״ק. ומש״כ ״כדרך שמפסיקין לברכות ק״ש״ היינו לבאר ההיתר, שכמו שמותר להפסיק אז הה״נ כאן, והוא בדרך ק״ו, אבל לא שמותר להפסיק רק למה שמפסיק בברכות ק״ש. וראה קובץ מאורי יהושע ד ע׳  רצב ואילך. וראה קובץ בית אהרן וישראל לז ע׳ עט (באו״א). וכ״ז דחוק, שבודאי נכתבו הדברים באופן שיהא מובן ולא ליתן מקום לטעות. ובשלמא ברשב״א גופא אפשר לפרש כך. ובפרט דלדידי׳ מותר גם בק״ש לענות אמנים של כל הברכות. וכ״ה להדעות שמחלקים בין רגיל לומר תחנונים למי שאינו רגיל. אבל אדה״ז השמיט כ״ז, וגם פירש להדיא ״דבר שבקדושה״, ומשמע דלדיוקא נחית).

מה שכתבנו להפריד רגליו – ראה סה״ש תש״ד ע׳ 161. (ובאשכבתא דרבי ע׳ 59 ביאר שהוא בכדי שיוכלו לענות קדושה וכו׳, ולא סגי להו ביהיו לרצון לחוד, עיי״ש הטעם. ולכאו׳ אפ״ל שהוא גם בכדי שיהא בגדר מקצר ועולה. אבל שם ע׳ 60 הביא בשם כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע שביאר פעם בארוכה הטעם ע״פ קבלה. איברא, שבעיון בסה״ש משמע שהמדובר רק בש״צ, שאינו פוסע אחרי תפלת לחש ואחרי חזרת הש״צ, וסגי לי׳ בהפרדת רגליים. ולמעשה, לא ראינו מנהג הנ״ל אצל רבינו גם כש״צ).

 

 

#31445