האם יש לערוך תיקון חצות בכל יום/מפעם לפעם?
תיקון חצות מיסודו נועד שיאמרו כל לילה. אבל בדורות האחרונים נתמעטו אומרי תיקון חצות בכל לילה. ורבותינו נשיאנו הורו ששייך לעיתים מזומנים בלבד.
מקורות:
בתניא אגרת התשובה י: עצה היעוצה להקדים בחינת תשובה תתאה בתיקון חצות כנ”ל. ומי שאי אפשר לו בכל לילה, על כל פנים לא יפחות מפעם אחת בשבוע לפני יום השבת. אבל בקונטרס התפלה לאדמו״ר מוהרש״ב יא: “ענין המרירות והשפלות . . רק לעתים ובעת וזמן המוכשר לזה.. בתיקון חצות.. אבל אין-צריך בכל יום, הגם שבזוהר כתב, שבכל לילה צריכים להיות ממארי דחושבנא . . רז”ל דברו בצדיקים שהם בצלמנו כדמותנו . . אבל שאר בני אדם אינם-צריכים בכל לילה כי-אם לעתים, וגם שיהיה ביחידות דוקא שלא בפני אדם”.
ויתירה מזו, בשיחת פורים תר״ס, בתורת שלום ע׳ 5: דארפן האט מען געדארפט אן הויבן פון תיקון חצות נאר איצט רעכנט מען אז תיקון חצות איז פאר גרויסע חסידים אך לכל הפחות להתחיל מקריאת שמע שעל המטה. ובהערת כ״ק אד״ש מציין לקונטרס התפלה שם. וראה סה״ש תש״ו ע׳ 18: תיקון חצות אויב מען איז שייך צו דעם.
וראה המסופר במגדל עז ע׳ קצ שהר״פ ע״ה חן הפסיק מלערוך תיקון חצות לפי שאינו באמת אצלו, ואדמו״ר האמצעי אמר לו ששוב לא ימשיך. וראה גם לקו״ש טז ע׳ 363 הע׳ 89 והע׳ 97. ומפורסם, שכמה חסידים ששאלו ע״ד אמירת תיקון חצות, קיבלו מענה מהרבי לעיין בקונטרס התפלה שם. ולהעיר מאג״ק יד ע׳ קטז. וראה כפ״ח גל׳ 886 ע׳ 40.
ומגדולי המשפיעים נמסר, שהעבודה דתיקון חצות היום עברה לקשעהמ״ט, והוא ע״ד המובא בתורת שלום שם. וראה סה״ש תרפ״ג ע׳ 39: תיקון חצות איז ניט דוקא צוועלף אזייגער, עס קען זיין פינף אזייגער אויך אין ק״ש ותפלה. אבל כנראה כוונה למש״כ לפנ״ז ע״ד העבודה דבכי׳.
וראה יומן בימי בראשית ע׳ 293, ונדפס גם בשיחות-קודש תשי”א, מהדורה החדשה, ע’ 451, הטעם שחסידי חב״ד אין נוהגים לערוך תיקון-חצות, לפי שאינו שייך לכולם, ושתשובה תתאה מתקיים על ידי שלומדים חסידות אחרי חצות. ובתורת מנחם תשי״א, ג ע׳ 357: אם די לך בשבע שעות שינה צריך להיות אצלך זמן השינה לא יאוחר משעה שתים עשרה בלילה, אבל, הרגעים של “חצות” לא צריכים להיות מנוצלים לשינה, ולכן אם כבר קראת קריאת-שמע, וישנם עוד רגעים אחדים עד חצות, תנצל רגעים אלו כדי לקרוא שיחה או לערוך חשבון-הנפש, כפי שהסדר אצלך בזה. וראה תורת מנחם ט ע׳ 66 שנהגו להיות ניעורים בליל ששי מחמת דברי אדה״ז שם.
ובשיחת ש״פ משפטים תשד״מ, נזכר כבדרך אגב שיהודי פשוט שבפשוטים אינו עורך תיקון חצות ומעולם לא ראה איך עורכים תיקון חצות ומ״מ יודע אודות המושג. וראה ר׳ מענדל ע׳ 304 שאצל צעירי החסידים בתקופה ההיא לא הי׳ מקובל לערוך תיקון חצות.
ובשם הרח״ש ע״ה ברוק בדרך צחות שהפסיקו לומר תיקון חצות מאז שהתחילו להקפיד שפס המכנסיים יהא מגוהץ, לפי שאין יושבים על הרצפה שמא יתקמט…
כן להעיר מא״א בוטשאטש א, שאפילו לפי המקובלים שהחמירו בתיקון חצות אם יש חשש וספק ספיקא אפילו בדרך רחוקה אחד מאלפים ספיקות שיש נדנוד פקוח נפש ובריאות הגוף אין לקום.
ובנוגע לכללות הענין דהרגש המרירות, ראה במאמר ד”ה מרגלא בפומיה תשמ”ו, ש״ ענין המרירות שבתשובה אינו שייך בדורנו זה האחרון, דרא דעקבתא דמשיחא, כיון שבדורנו אין לנו כח לענין המרירות וכו’, וצריכים התחזקות והתעודדות יתירה כו’, ולכן בדורנו זה עבודת התשובה היא מתוך שמחה דוקא. . ואין צריך להיות כלל ענין של מרירות”. ועיי״ש שמקשר הנ״ל עם המובא באגרת התשובה שם, שהזמן המסוגל למרירות בתיקון חצות הוא בליל שישי, ואילו כעת הזמן הוא כבר יום השישי לאחר חצות היום, ו”אם כן פשיטא שהעבודה בזמן זה היא מתוך שמחה דתשובה עילאה”. ועל יסוד זה, יצויין שכמה נמנעים מלומר תיקון חצות כלל, באומרם שאינו העבודה עכשיו.
#3071
