חובת עיון בטבילת כלים ובנטילת ידים
שאלה:
התעוררתי, דלכאורה כמו דקיי”ל דבאשה הטובלת יש חיוב עיון מדאורייתא שלא יהיה דבר חוצץ על בשרה, א”כ ה”ה בטבילת כלי שחייב לעיין בכלי לפני הטבילה, ולאחר שתיקנו חכמים שגם מיעוט המקפיד חוצץ לכאורה יש חיוב עיון גם בכלים, וקשה למה לא הזכירו הפוסקים (טש”ע ונו”כ) חיוב זה. האם עמדו ע”ז האחרונים?
וכמדומה שגם בנטילת ידים לא הזכירו הפוסקים בשום מקום שיש חובת עיון, וקשה הרי הוא מילתא דשכיחא שיש חציצה של מיעוט המקפיד על ידיו (בפרט לפי השיטות שצריך ליטול עד סוף כף היד).
ובכלל, כל דבר שהוא מיעוט המצוי צריך לברר גם באיסורים דרבנן, וצע”ג על סתימת הפוסקים בזה.
האם ידוע מאחד שמדבר בנידון נטילת ידים האם יש חובת עיון?
תשובה:
בנוגע לטבילת כלים – הנה, אם הכוונה בחובת עיון דאורייתא שהתורה החמירה בו גם במקום שאינה חציצה מה״ת כהמשמעות בסד״ט קצח, נא – מהיכא תיתי לחדש בטבילת כלים שהיא גזה״כ, ורק בנדה דאיתחזק איסורא החמירו. וכמעט מפורש כן בחכ״א קכ, א. וא״ש מאי שנא בתפלין ובגד״כ שאין חובת עיון אף שגם במיעוטו שאינו מקפיד חוצץ.
והחשש דילמא מיקטר ודאי דל״ש בכלים. וגם דילמא מאיס לא שכיחא.
וכש״כ אם נאמר שמדאורייתא חובת עיון רק באופן שחוצץ מה״ת והיינו שימת לב גרידא, או במקום שעלה ספק, ועיון דכל הגוף הוא דרבנן. וראה ט״ז קצח, כא. (ואפשר שחובת עיון על הספק, ככל מ״ע, שי״א דספק לא סגי גם מה״ת. וה״נ בעינן ורחץ את בשרו ודאי). ובכלי שהוא קטן הרי רואים מיד, אבל בכלי גדול בהכרח ליישב כנ״ל.
ועמד בזה בחוט שני ונשאר בצ”ע.
ראיתי בשם הגרח״ק שנשאל בלא עיין קודם טבילת כלים אם הוא כאילו לא טבל, והשיב ״לא מסתבר״.
בנוגע נט״י – חובת עיון לכתחילה בידיו מפורש באור צדיקים בדרך סעודה ו, בפמ״ג קסא במ״ז א, סדר נט״י לסעודה ו בסידור אדה״ז, בקיצור שו״ע מ, יא ובמשנ״ב קסא, א. ולכאו׳ הוא מדין כל היכא דאפשר לברורי כבציצית.
והנה באור צדיקים וסידור שם הל׳ ״צריך״ ולא ראוי כבשאר דוכתי. ונראה מטעם שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, כמו שהוא לענין חציצה – ראה לבוש קסא, א. ועוד. אבל י״ל שאינו חיוב גמור ול׳ צריך לאו דוקא. וכל דתקון, קאי רק בדין חציצות ולא בנוגע חובת עיון. ועוד, דאמנקיותא קפדי אינשי. ובכלל, הוא רק מספק, וכל ספק בנט״י לקולא, וקיל משאר ספק שלכמה דעות גם ספק מחסרון ידיעה מהני (ראה משנה אחרונה ידים ב, ד הובא לעניננו בנתן פריו קסא, א). ומה גם שאפשר שהוא מיעוט שאינו מקפיד. ומצאתי בחשק שלמה ב״ק פב, א לגבי חפיפה לטהרות, שסתם איש אין דרכו להקפיד. (ועיי״ש עוד אופן). ועד״ז בלחו״ש קצט, טו (באופן הא׳). וממילא א״ש גם לגבי עיון. ולדברינו שחובת עיון רק מחמת חזקת טומאה כבחכמ״א, גם בטבילה מטומאה בעינן עיון.
ואפי׳ תקנת עזרא שתהא חופפת – כ״מ בירושלמי פסחים א, א, אא״כ רגילה בטבילה ככהנת, תוס׳ חולין י, א ד״ה עד, נדה סו, ב ד״ה אם. ועוד. ובכלבו מקואות פו, ועוד, מפורש, דקאי גם בשאר טמאין. וראה ברוקח שעט, או״ז שסא. וראה עלי תמר לירושלמי שם.
[וי״א לחייב חפיפה גם בטבי״ע, וכ״ה בתשוה״ג שע״ת קעה. והובא במנהיג דיני תפלה. ובתניא על לגבי עיו״כ. ועוד].
אבל באשכול סד (ובאשכול אוירבאך א שבע״ק א״צ חפילה שאין חציצה פוסלת. והדברים עתיקים), ובלחו״ש וחשק שלמה שם ועוד, שתקנת חפיפה רק לנשים.
וא״ש גם בקידוש ידו״ר דאין חובת עיון.
ויל״ע בטבילה בכניסה לעזרה משום סרך טומאה.
#29493
