Can one eat scrambled eggs that were made the night before, using a non-stick pan?
(I.e. scrambling the eggs without mixing in anything such as oil, butter, or salt, and the scrambled eggs stayed overnight).
Answer:
No.
You may mix oil and salt when making it to permit the eggs to be eaten the next day. The salt and/or oil should be a sufficient amount that the taste is noticeable.
Sources:
נדה יז, א. והובא להלכה בתוס׳ ביצה יד, א. סמ״ק קעא. רא״ש שם א, כא. לקט יושר ע׳ 6. פר״ח יו״ד קטז, ט. צוואת יש נוחלין לאבי השל״ה. לחם הפנים יו״ד שם ה. זבחי צדק שם סא. שו״ע אדה״ז שמירת הגוף והנפש ז. ערוה״ש יו״ד שם כב. ליקוטי הלכות נדה שם בעין משפט ז. ואף שלא הובא בשו״ע – י״ל שנכלל במה שהוסיף ברמ״א שם ה: וכן יזהר מכל דבר המביא לידי סכנה ואטו כי רוכלא ליחשוב וליזול.
וראה שו״ת מהרש״ם ד, קמח. דברי יציב יו״ד לא. וראה בן יהוידע נדה שם.
וגם במבושלת – ראה הגמ״ר שבת ח, תסא, לענין מנהג שכותבים על הביצה מכתבי הקודש בהכנסה לחדר. וכן הוכיח בשו״ת מהרש״ם שם. משמרת שלום יו״ד קטז, ד. וכ״כ השואל בשו״ת בית שלמה יו״ד קפט (אבל בתשובתו אזיל בתר איפכא). וראה גם דרכ״ת קטז, עד בסופו. שו״ת פרי השדה ג סא, ב (לג, ג). יד מאיר יט. ואדרבה, נחלקו אם לאסור בביצים חיות, ראה בכהנ״ל.
זמן האיסור – יש שכתבו שרק כשעבר עלוה״ש נאסר. וכ״ה בשו״ת שבט הקהתי ב, רמז בשם הגר״י ע״ה לנדא. ולאידך, כתבו שאם נקלף שעה מועטת קודם עלוה״ש לא אסרו (וע״ד איסור הלנת המת – ראה יראים קנב. שו״ת הרדב״ז א, שיא. מנ״ח תקלז. פת״ש יו״ש שנז, א. חזו״ע אבילות א ע׳ שע ואילך). וראה שו״ת דברי יציב שם אות יג. ועפ״ז במנהג שהיו מלמדים הנערים מיירי שאכלוה אחרי עלוה״ש, שהרי מותר להם לאכול לפני התפלה. אבל ראה אצלנו כאן:
ואף גם בדיעבד – ראה בברכ״י בשיו״ב קטז, י. שו״ת קרן לדוד או״ח א. לב ים טו. וראה שד״ח כללים מערכת ל כלל קמא, לא. שו״ת מנח״י ב, סח, יג. ובשו״ת בית שלמה שם, אף שכת״ש סברא להתיר ברו״ר בדיעבד (והארכנו בזה למטה) – מדייק שבנדו״ז שאני, שאמרו ש האוכלן מתחייב בנפשו ודמו בראשו, ומשמע גם בדיעבד אחרי שכבר נעשה מעשה.
וגם בצרורים וחתומים – נדה שם. ואף בכלי בתוך כלי – רב פעלים ב יו״ד יג. יבי״א י יו״ד ט. ועוד. וראה עוד בלינק דלעיל.
ואם אפשר להתיר בדיעבד בנתינת מלח – ראה טעמי המנהגים בליקוטים טז. שו׳ת יד חנוך לה, ע״פ חולין מט, ב לענין גילוי. אלא שאין הנדון דומה שבגלוי הציר מבטל ארס הנחש ול״ש כאן.
ובשו״ת יד מאיר שם כתב להדיח ג״פ, וכמו במאכלים שנגע בהם קודם שנטל ידיו. אבל ראה ארצות החיים בהמאיר לארץ ד, לב שאין מדמין בעניני רו״ר. וראה גם שד״ח שם. שו״ת מנח״י ו, עד. דברי יציב שם אות יא. צי״א יח, מו, ו.
אבל נהגו להקל כשמוסיף עוד מאכלים וכו׳ שיהא בתערובת – ראה סמ״ק שם. ושם שיש בנ״א שאינם אוכלים. ובזבחי צדק שם, ליישב מנהג העולם עד״ז. וראה שו״ת בית שלמה שם. שדה הארץ ג או״ח יח. בא״ח ש״ב פינחס יד. כה״ח יו״ד קטז, צג. שו״ת מנח״י ו, עה. יבי״א ב יו״ד ז. הליכות עולם להנ״ל ז פינחס יג. ישכיל עבדי ז או״ח מד, תשוה״נ ג, רנו. ג. ובשו״ת יד חנוך שם אות ד הביא מחי׳ הרשב״ץ נדה שם דאי יהיב בי׳ קורטא דמילחא לית לן בה. אבל בדפוסים שלפנינו לא נמצא תוספת הנ״ל. והו״ע כתב שאין הספר תח״י ורק נראה אליו כרגע בהיותו עובר אורח ובורח מחמת המציק. וכנראה שזכרונו הטעהו.
ושו״מ שאסף איש טהור כו״כ מ״מ וציונים בשו״ת ברכת יהודה ב יו״ד ז.
בענין רו”ר אי אוסר בדיעבד –
א. בראיית השבו”י להתיר מדין קרומית שבב״י יו״ד ס״ו, והעתיקו דברי הב״י בשינוי קל בט״ז וש״ך על אתר ועוד, כתבו לדחות בכמה אנפי:
1. דכוונת העיטור ששחיטתו כשרה לענין כסוי הדם (שו”ת תורת חיים סכ”ה).
2. דבשר חי דרכו בהדחה ולכן מותר.
3. דבקרומית אין הכרח שהרו”ר יגע בבשר (מחב”ר יו”ד ס”ז סק”ג. שיו”ב סקט”ז סק”י. ועד”ז בתבו”ש ס”ו סק”ד דאיכא תקנתא לחתוך מסביב).
4. דשחיטה שאני דהוו מצוה ושומר מצוה לא ידע משא”כ לכתחילה (לב ים או”ח סט”ו).
5. ולגופו של ענין, צע״ק ההוכחה, שהרי כוונת הב״י פשוטה, שלפי טעם זה משום רו״ר – השוחט בקרומית של קנה בפועל שחיטתו כשירה (וכ״ה הל׳ בבעה״ע) משא״כ להטעם משום קיסמין, דחיישינן לנקיבת הסימנים. ולא נחית כאן לדיני רו״ר וכו׳.
6. ולהעיר שמדברי הב״י גופא מקום לדייק להיפך ממש״כ (יו״ד סקט״ז) לדעת הרמב״ם באוכלים תחת המטה.
ב. וגם מה שהוכיח ממטת ע”ה –
1. י”ל דמיירי בגוונא שאי”ב רו”ר. (ולהעיר שישנם כו”כ צירופי קולא בכמה אופנים (בשם אדמו”ר מהרש”ב נ״ע, להקל כשאינו מטה או כשלא ישנו. ומ’ כד’ התו”ח שבועות שהרו”ר מצד השינה. ולכאו’ לא קאמר כ”א בדיעבד. וראה בהנסמן בילקוט יוסף נט”י שחרית סי’ ד)). וראה כעי”ז בבאר מרדכי יו”ד סג”ל. קרן לדוד או”ח ס”א.
2. ועוד, שאין להם חזקת בלתי מתוקנים בזה כ”א לגבי מעשר.
ג. והראי’ בשו”ת עין יצחק סכ”ד דכלי גולה חמת נותן בה קמח ונותנה תחת ראשו –
1. יל”ד דאו או קאמר [או דזהו הפורענות (משנת יוסף ח”ג סמ”ה)].
2. ועוי”ל דקאי להשי’ דאוכלין חיין או משקין ש”ד.
ד. ודיוקא דלא יתן ולא לא יאכל –
1. אינו מוכרח, כי ר״ל שאסור גם לכתחילה משום הפסד, או שמא ישכח ויאכל, משא”כ בשום קלוף דמיירי שבטעות עבר וכו’. [וי”ל דבאוכלין חיין אין לאסור בדיעבד. ומשו”ה בירו’ נקט לא יתן דמיירי באוכלין חיים. וכ”פ בעצי העולה סקט”ז בחקי חיים]. ולהעיר מל’ הר”ן אסור ליתן תחת המטה.
2. י״ל עוד, שמזה גופא שבשום קלוף כתב לא יאכל מוכח שרו״ר אוסר גם בדיעבד. [וכן באוכלים שנגע בלא נט״י – שו״ע אדה״ז מהדו״ב ס״ד ס״ב ובמהדו״ק ס״ט]. ודוחק גדול לחלק ברו״ר גופא, שהרי המתירים ס״ל שבכלל אין רו״ר אוסר בדיעבד.
3. י״ל שבשום קלוף – ל״ש לומר ״לא יקלוף״ כיון שהרו״ר נגרם רק ע״י ששוהה כל הלילה, משא״כ באוכלים תחת המטה – אסור ליתן ג״כ לפי שגורם רו״ר בגוף הנתינה.
ה. הסברא להתיר בדיעבד, אף שסו”ס בפו”מ י”ב רו”ר –
1.ראה משמ”ש מהדו”ב סי’ א ס”ד שבסכנה סגולית כיון שעושה ע”פ תורה שלא לעבור אב”ת ולהפסידו מסתלק הסכנה. וצ”ב.
2. ולפי פשוטו, דהוא רק חשש רחוק – ראה דבר יהושע ח”א סע”ו ס”ב. ולהעיר מל’ הירו’ תרומות, למיחש למאי דחיישי ברייתא. ומ’ שאינו ודאי.
ולהעיר מאג”ק מהרש”ב ח”א ע’ שיד שחשש בטאבאק לאוסרו. וכן נת’ מהגר”י לנדא שהחסידים נהגו לאסור. ובשו”ת דברי יציב סט”ז שהרה”צ מצאנז הקפיד שלא ליתן אפי’ לגוי. [וראה בארוכה ויען שמואל יב ע’ תרעא ואילך ודבריו אינם מוכרחים].
ו. להעיר שבשו”ת רב פעלים ח”ד סוד ישרים ו’, דאאאדש״ש בזה.
#2925
#2926
