Safek Orlah outside of Eretz Yisroel

 

Question:

If a not-yet-Frum person gives me berries or fruits from their yard, do I need to ask how old the tree is? In regards to Orlah in chutz laaretz.

 

Answer:

Some opinions maintain that you would have to ask him. However, this is not the accepted position.

See also here regarding berries in general:

Do we need to wait three years till we can eat berries off planted berry bushes?

 

Sources:

פשטות הדין דיורד ולוקט שא״צ לשאול.

ולכאו׳ אפ״ל תליא בפלוגתא אם מותר לספק לחבירו ערלת חו״ל. וכ״כ תורת הארץ ט, ט. ולט״ז רצד, טו, מותר בתורת ודאי. אבל כמה פוסקים דחו דברי ט״ז. גם בכ״מ כתבו דלא קייל״ן לשינא שמותר לספק לחבירו. וכ״כ בשו״ע אדה״ז תרמט, טו שאין הלכה כדברי האומרים שמותר להאכיל לחבירו. ומ״מ, אין הכרח שלאוסרים חייב לברר. וראה חזו״א ערלה יא, ו שמותר להעלים עין. ובאמת, כבר נסתפק בזה השואל בשו״ת הרשב״א ג, רכח לגבי ספק חסרון ידיעה. ובשו״ת שיבת ציון מט, ב לגבי ספק חסרון ידיעה שג״ז ספק, ושם שא״ח לברר. וכ״ה בפשיטות בין השיטין בעבודת עבודה למהרש״ק ע״ז לה, ב ד״ה פלטר. וראה שו״ת חבלים בנעימים יו״ד סח ד״ה ומצאתי, שכתב ג״כ שגם ספק חסרון ידיעה בכלל ספק. וכ״כ בשו״ת מהר״ש ענגיל ה, נ, ט. וראה גם שו״ת בית דוד לבעל נחלת דוד א. (אלא שדרך בשיטה שבכלל נחשב כספק לגבי ס״ס. וראה שו״ע אדה״ז תסז, לט. שחיטה כד, מז). וראה בשו״ת אג״מ יו״ד א, קפו שכ״ה גם למ״ד שאסור להאכיל. אבל ראה שו״ת ר״נ טריביטש כב. צי״א א, יט, כב. ולהדעות שאסור בספיקא דדינא, ראה אצלנו שם, הה״נ – וכש״כ – בספק מחמת חסרון ידיעה. וכ״ד הרדב״ז ג, תקלא. וראה משה״ק עליו בכוכב מיעקב א, יז. ואף גם זאת, דספק מחמת חסרון ידיעה גרע מספק שיוכל להתברר (שעה״מ מקואות י כלל ג. וראה פס״ד להצ״צ יו״ד סוסי׳ קי (ריב, ב). ונדו״ד כספק מחמת חסרון ידיעה דמיא. אבל ראה משל״מ בכורות ד, א ד״ה והנני, שכתב איפכא, שספק מחסרון ידיעה עדיף). וראה דברות משה קדושין נ, נג.

וראה בארוכה נשמת חיים גולבסקי ע׳ רכה ואילך. וכן בקונטרס בדין אננס לברכה וערלה ע׳ 53 רוצה לדחות דברי האג״מ. וראה שם ע׳ 56 ואילך. ואין דבריו מוכרחים כלל כנראה למעיין.

וכיון שדין כל היכא דאיכא לברורי הוא דרבנן מקום לסמוך כהמקילים. ועוד, שגם ספקא דפלוגתא אם חייב לברר בכלל ספק ערלה, ראה שם אצלנו. ועוד, שי״ל י״ל דל״ש כאן היכא דאיכא לברורי, שאינו נאמן על כך שהרי אוכל בעצמו, ואמירה דידי׳ לית בי׳ מששא. וגם אם נאמר שנאמן לחומרא – הרי אינו בירור גמור, שאין הבירור מוציאו מידי ספק, והדרינן לדינא דספק ערלה. וכמו בסתם כלים אב״י שא״צ לשאול אצל הגוי שאינו נאמן לא להתיר ולא לאסור (מהרחב״ח קכא. באר שבע ל. ט״ז קכב, ד. ש״ך ד. ועוד). ודוחק לומר שיכול לשאול במסל״ת (וגם בסתם כלים לא הצריכו לשאול, רק באומר מעצמו – ראה ט״ז שם. וה״ט שאם הוא בדרך שאלה אינו לפי תומו. ובמנח״י נט, ז הקשה עליו שאינו נאמן). גם איכא גוונא דמהימן לי׳ (ראה ט״ז שם בסופו דמספק״ל. וראה מנח״י שם משה״ק. והב״ד בהגהות רעק״א. ובפר״ח שם ד שנאמן בכה״ג). אמנם, בסתם כלים י״א שגם בישראל א״צ לשאול משום ס״ס. ואכ״מ. אבל הכא שאני שאין אדם חוטא ולא לו. וגם במומר, נאמן לומר מומחה פלוני שחט לי, דמירתת, דחזקה דמילתא דעביד לאגלויי לא משקרי אינשי. וצ״ע לומר שחייב לשאול, שעל אמונתו אין לסמוך, ולאידך בספק מותר.

 

 

#29211