תמיה עצומה בדין חזקה דרבא

 

שאלה:

רציתי להציע תמיה שיש לי כבר זמן הרבה בדין חזקה דרבא, דקיי”ל דכל קטן שהגיע לכלל שנותיו חזקה שהביא סימני גדלות, ולענין כל דיני דרבנן סומכים ע”ז לגמרי, ולענין דאורייתא אין סומכים, ומבואר בראשונים (רמב”ן ורשב”א בריש חולין) דהטעם משום שאין סומכים על חזקה במקום שאפשר לברר, ומבואר מדבריהם דבמקום שאי אפשר לברר סומכים על חזקה זו גם בדאורייתא, והאריכו בזה הרבה האחרונים כיודע ואכמ”ל.וסומכים על חזקה זו לענין לצאת ידי חובת תפילה וכו’ ע”י ילד מיד בו ביום שנהיה בר מצוה, ומיד בצאת הכוכבים של ליל הבר מצוה יכול להשתשמש כשליח ציבור וכו’ (אלא שיש מחמירים כהשיטות דבעינן מעל”ע, אבל מ”מ מעיקר הדין לא קיי”ל כן)

והנה קיי”ל דכל שערות שהביא בקטנות הם שומא בעלמא, וגם אם נשארו עליו גם בגדלותו אינם סימני גדלות, וסימני גדלות אינם אלא שערות שצמחו לאחר הגדלות, וא”כ איך יתכן לומר שיש חזקה גמורה שכל ילד ברגע שנתמלאו לו י”ג שנים צומחים לו ב’ שערות חדשות עד כדי שיעור כדי שיכוף, וכמדומה הוא נגד המציאות, וצע”ג.

אודה מאד למי שיאיר את עיני בפליאה עצומה הנ”ל.

מקובל לומר שהשערות התחילו לצמוח בקטנותו, ועדיין לא הגיעו לשיעור גדלות, ובצאה”כ של ליל י”ג הן גדלות עוד מעט מן המעט, שכבר נשלם השיעור ונחשב גדול. אבל הפוסקים נקטו בפשיטות דצריך שיתחילו לצמוח לאחר גיל י”ג, ושאם התחילו לצמוח בקטנות השערות הם שומא בעלמא גם אם גדלו כדי שיעורים בגדלות. גם אי לא נימא כן נצטרך לומר שיש חזקה שהשערות צמחים עד שיעור כדי שיכוף בקטנות וברגע שנהיה גיל י”ג מגיעים לידי שיעור, וגם זה הוא תמיה עצומה.

ועוד, יש לתמוה הפלא ופלא שאם יש חזקה דרבא כבר בלילה כמקובל לפסוק, אטו ברור לן שעם התחלת הלילה ממש צומחים ב’ שערות מיד, ואם כן הוא הדבר נוכל לשער בזה מתי הוא זמן צאת הכוכבים, דנבדוק איזה נער בליל הבר מצוה באיזה רגע מתחילים לצמוח השערות ונדע מתי הוא צה”כ, ועוד דבודאי אין השער גדל ברגע אחד כשיעור, ובמציאות לא יתכן שברגע אחד של צאת הכוכבים בדיוק בכל ילד בעולם יגדלו לו ב’ שערות.

בשו”ת חת”ס סי’ קע”ב, נקט דבאמת אין חזקה דרבא מיד בכניסת ליל שנת י”ד אלא אחר קצת זמן ע”ש, אבל להלכה נקטינן לעיקר דיש חזקה דרבא מיד בכניסת ליל י”ד שיכול להיות ש”ץ במעריב, וכן המנהג.

ויש עוד קושיא בענין זה, שלפי הידוע במאות השנים האחרונות רוב הנערים אינם מביאים ב’ שערות בגיל בר מצוה, וא”כ נשתנו הטבעים ובטלה החזקה, וכבר עמדו בזה האחרונים.

 

מענה:

אף שאין בידי מענה הולם אמרתי אלקטה בשבלים ואציגה מאשר באמתחתי, ועדיין צריכה רבה.

בכ״מ שהחזקה אינה שצמחו כשיעור ברגע הראשון.

וראה שו״ת בית אפרים אה״ע קלא והמקנה קדושין סג, ב שצריך להמתין כשיעור שיגדל עד כדי לכוף ראשו.

ובחי׳ חת״ס נדה מט, א בטעם דעת ר״ח שבתוס׳ שם, כי אא״פ שרגע אחד קודם ביה״ש יהי׳ שומא ורגע אחד אח״כ חזקה שהביאה סימנים, ומשו״ה אמרינן שאחרי כלות השנה חזקה שהביאה.

וראה רמב״ן יבמות לד, א שאא״פ לצמצם בד׳ אחים ואחיות שהביאו כולם שערות ברגע אחד. וברשב״א שם שראו שערות בסוף היום, ותולים שבאו בתחילתו מחמת חזקה דהשתא, דמדהשתא גדול מצפרא נמי גדול. וכנראה לרמב״ן גם בזה אא״פ לצמצם. והנה, לא דנו שם מדין חזקה דרבא. ואולי שגם בזה אא״פ לצמצם, או שג״ז אינו בתחילת היום. וכ״כ בשו״ת דברי יציב א, מה, ד.

ובשו״ת שערי ציון להגאון מבילסק ב, לט, ט, שכיון שלא יצוייר ד״ז שהוא נגד החוש והטבע, בהכרח שיכולין השערות לצמוח גם קודם אלא שכשנעשה גדול נגמר השיעור. ועיי״ש משה״ק ע״ז.

ובצפע״נ תרומות א, כו ד״ה וגם שחזקה דרבא דין ולא מציאות, והוא דין ודאי אף אם לא נעשה. אבל עדיין לא תתיישב הקושיא, שהרי בכ״מ שהוא מדין רוב.

וראה מש״כ לחדש בשו״ת תשוה״נ ו, יב, שלא כדברי פשטות הגמרא, ושבאמת גם כשצמחו קודם י״ג ה״ז סימן, באם ממשיכות לצמוח אח״כ. ולדבריו צ״ל שהבדיקה היא רק לראות אם יש שערות, ויש לתלות שמסתמא המשיכו לצמוח כדרכם אחרי י״ג.

 

 

#29100