I sometimes sleep with shoes, is that a halachic issue?
Should not be done.
Sources:
ביומא עח, ב: האי מאן דבעי למטעם טעמא דמיתותא לסיים מסאני וליגני. ובראבי”ה ב, תקלא שהוא סכנה. וראה לקט יושר או״ח ע׳ מג – גם ביום.
והובא לדינא בסי׳ יעב״ץ סדר הלילה ד, ב, בדע״ת או״ח רלט, בבא״ח ש״ב פינחס טז, ובכה״ח יו״ד קטז, ריא. וראה שו״ת שלמת חיים יו”ד קכב, ובמהדו”ח – ענינים שונים ריג, שאין ראוי לעשות כן.
וראה רש״ש יומא שם שהקשה על ספר התרומות שהביא הב”י באו”ח שיז שת”ח ישנים כל ימות השבוע במנעליהם. ויש שתירצו, ע״פ הסמ״ג ש״שוכבים מעט במלבושיהם״, שבשינת עראי לית לן בה, ראה ליקוטי מהרי”ח סדר ק”ש שעל המיטה. שו”ת פאת שדך לז, ובסגנון אחר שלשעה מועטת לא חיישינן – ראה תועפות ראם על היראים ע׳ ז, איסורים שאינם רע לבריות פד. ויתר על כן, דמשמע שהוא רק בישן כל הלילה, ראה רש״י שם ד״ה לא אפשר. או שהוא רק בישן בשכיבה ולא בישיבה (כל׳ ״ליגני״) – ראה ארח דוד ע׳ יז. אהלך באמתך יב, כח. או״י שכיון שהוא מחמת ביטול תורה תורתו מיגני ומצלי. ובאוצר יד החיים צז, וכ״כ פאת שדך שם, שזהו ממית עצמו עלי׳ שבשבת פג, ב, לפי שטועם טעם מיתה. ויש שחילקו בסוגי המנעלים – ראה בשו”ת יבי״א או״ח צה, כג ע״פ זב״צ ב, קטז, קסב. ועד״ז הוא גם בכה״ח שם (שחלק זה נכתב על ידו). אבל נשאר בצ״ע עליו.
ויש שכתבו שגם קשה לשכחה – ספר זכירה (סוף ענין נטילת שחרית וענין שכחה). לקוטי מאיר ד, סג. ועוד.
ועוד טעם לחוש להדעות שאינו מברך שעשה לי כל צרכי בלא נתחייב. ובשו״ע אדה״ז מו, ז, שלכתחילה טוב להביא א״ע לידי חיוב כל הברכות אם אפשר לו. וראה כאן בהערות:
ועוד טעם, מחמת שיש לישן ברגליו מגולות – ראה כאן:
#28268
