At which point of Hagbah should one roll the Sefer Torah so that the tefira is in the middle?

 

Question:

When doing hagbah, is it ok to roll the Sefer Torah so that the tefirah is in the middle, before lifting, if when doing so sometimes the text shown to the tzibur is not necessarily the text that was read from?

 

Answer:

Rolling the Sefer Torah that the tefirah should be in the middle is something that happens after hagbah, at the gelila stage.

When doing hagbah, ideally one should pick it up that the crowd sees the section in the Torah where the kriah took place. But it isn’t a necessity.

 

Sources:

הגלילה כנגד התפר – מגילה לב, א. טושו״ע או״ח קמז, ג. ובכ״מ.

אמנם בשע״א י, יז, הביא כן בקשר למגבי׳. (ושם, שיש שאינם מדקדקין בזה. ואכ״מ). ואולי פי׳ הגולל שבגמ׳ דקאי על המגבי׳ שהי׳ גולל ג״כ – ראה רמ״א קמז, ד. משנ״ב שם, ה (וכמנהגנו, ראה ס׳ המנהגים חב״ד ע׳ 15. והובא מנהג זה לשבח בערוה״ש קמז, ט). אלא שאינו דומה, דהתם נקרא המגבי׳ גולל מחמת שעשה שניהם, וכמפורש בכ״מ שהשלים הקריאה ואח״כ הגבי׳ וגלל. (וגם בזה יש שפירשו דקאי אגלילה לתוך מטפחת – ראה פסקי ריא״ז שם. וכמה ראשונים פירשו שהוא הממציא מקום הקריאה – ראה פסקי ריא״ז ורי״ד ובנסמן שם מראשונים בהערת המהדיר). אבל כאן משמע להדיא דקאי לענין אופן הגלילה. וגם בשו״ע הובא בחדא מחתא עם דיני גלילה שאחר הקריאה ולא בסי׳ קלד בדיני ההגבה שלמנהג מרן המחבר והספרדים היא לפני הקריאה.

הן אמנם מצאנו בלשון חז״ל שלפעמים לשון גלילה מוסב על פתיחת הספר – ראה ב״מ ב, ח. מס׳ סופרים ב, יח. אבל בד״כ הכוונה לגלילה עבור סגירתו כבסוטה ז, ז, גולל ס״ת ומניחה בחיקו. ובכ״מ. ומתוך הענין כאן מובן בפשטות שכך הכוונה. ובלשון הפוסקים ודאי פשוט דקאי על גלילה ממש. וכן מובן מל׳ פסקי ריא״ז ״וכשגומר לגוללו יעמידנו על התפר״. וכן בפי׳ ריבב״ן: ״יעמידנו על התפר יגלול עד שם ויהדק ויקשור״. וגם בראשונים נקטו הך בהדי הדדי דגוללו מבחוץ ומהדקו בפנים, וענין אחד הוא בסדר הגלילה, כמובן מדבריהם. וגם בשו״ת מהר״ם מרוטנברג ד״פ סט, קאי בהדי גלילתו לתוך המטפחת. וכנראה הבין השע״א כן מחמת החשש שברי״ף שאם יקרע יקרע על התפר, דמסתבר דקאי אשעת ההגבהה. והוא מחודש. וגם אינו מוכרח כלל. וכנ״ל, פשטות הכוונה כאן דמיירי בגלילה ממש. וכמובן מהמשך הענינים בגמרא, וגם בשו״ע כנ״ל. אבל כבשע״א – כ״ה גם בשלחן עצי שטים ו, ו שכתב הגולל דהיינו המגבי׳. וכ״ה במנהגי אמשטרדם ו, ד. וגם בסידור בית יעקב כ״כ. אבל היא הוספת המו״ל ולא בסידור עמודי שמים ליעב״ץ. ואדרבה, מוכח שם שדוקא הגולל מעמידו כך ולא המגבי׳, עייש״ה.

ועוד חידש בשע״א שם בפי׳ כנגד התפר, דהיינו שהתפר ליד כל עמוד. וג״ז לא נהגו כך. אלא שהתפירות באמצע. וכ״כ בר״ן מגילה יא, ב בדפי הרי״ף בשם רש״י ״שמתהדק יפה כשהתפירה בין שני העמודין״. וכן גם בשיטה למס׳ מגילה לא׳ הראשונים שבהוצאת מכון אופק.ובפי׳ רבינו סעיד בן דוד אלעדני לרמב״ם תפלה יב, כד שכיגלול היריעות יניח התפר כנגד מקום הפתיחה. ואסברה לה שא״כ כשיתחיל הקורא לקרוא וימשוך בחוזק מוטב שתיקרע התפר ולא היריעה.  וכ״ה בפי׳ נפש יהודה למנורת המאור נר ג כלל ג חלק ו. קיצור שו״ע כג, כה. ערוה״ש קמז, יג. קצוה״ש כה, יג. וכ״ה בס׳ המנהגים שם. וברובם ככולם מובן דקאי רק אגלילה ולא אהגבהה. וכ״מ בב״ח קמז ד״ה עשרה. (גם בשנות חיים לבעל קצוה״ש, שכתב כמנהג הספרדים, חילקם לתרתי, הגבהה קודם הקריאה כבמנהג הספרדים ט, ב. ושם יד והביא הך  דכנגד התפר). וכן בכה״ח קמז, לד כתב בדברי הרי״ף דקאי אגלילה ולא אהגבהה. ובשו״ת אבני ישפה ו או״ח כג, א, השיגו שהבין שאין דבריו עיקר בדעת הרי״ף. אבל אין דברי אבני ישפה מוכרחים. ונראה שגם לרי״ף קאי אגלילה. וכן פירשו בכ״מ. וגם בראשונים שהביאו ב׳ הפירושים לא נחתו לחלק שחלוקים הם אם קאי אשעת הגבהה או גלילה. ומינה שאין נפקותא לדינא בין הפירושים. וראה גם אורח נאמן קמז, יא. ומצאתי בשלחן הקריאה כו במסגה״ש ח, דכייל לתרווייהו, שהגולל יעמידנו כנגד התפר כבשו״ע, והוסיף שגם המגבי׳ יעמיד באופן שהתפירות אצל העמודים, וכבשע״א שם. וראה קובץ תשובות ב, יב שהשואל נסתפק, ובתשובתו לא התייחס לד״ז. ובלוח כולל חב״ד ביום א׳ דר״ה שאחרי שהעמידו כנגד התפר מגבי׳. וכמדומה שניתוסף בלוח רק בשנים האחרונות.

הגבה – מדינא א״צ להיות במקום הקריאה, אלא שאין לגלול למק״א משום טורח הציבור אא״כ יש צורך בדבר שקשה להגבי׳ בענין אחר – שע״א י, יד. ואכן בראשונים – ראה ר״י מיגאש ובשטמ״ק ב״ב יד, א – שהגלילה לאמצעיתו לאו לאמצעיתו ממש הוא אלא ממקום שפסק, ששם הוא גוללו. והנה, בכמה ראשונים – ראה פסקי ריא״ז שם. סה״ת רב. ועוד – משמע שגולל למקום שיצטרך לקרוא. ואולי לא קאי על גלילה הנהוגה אחר הקריאה אלא כהכנה לקריאה. וראה גם חי׳ הר״ן שם ובפירושו לרי״ף. וכ״כ לפרש מדנפשי׳ בחזו״א יו״ד קסז, ג. שם חו״מ לקוטים כא לב״ב שם. ובר״י מיגאש אכן נראה דקאי אתרוויהו גלילה שבסוף הקריאה, וגם לפני הקריאה. ופי׳ הטעם משום כבוד ציבור.

וראה בשלחן הטהור קלד, ב יתר על כן, שיזהר שלא יגלול הס״ת למק״א כי חיוב להראות האותיות שקרא.  (ואולי גם לספרדים שמגביהים קודם הקריאה – היינו במקום האותיות שיקרא. אלא שבלא״ה מוכרח לעשות כן, בכדי שלא לגלול בציבור אח״כ משום טירחא דציבורא, וכנ״ל). ובשו״ת הלק״ט ב, רנה מוכח שהגביהו באופן שיראו ראש הפרשה.  וראה שו״ת שבט הקהתי א, פ.  ובשו״ת אבני ישפה לפי דרכו כתב שעדיף שיגבי׳ על מקום התפר מלראות מקום הקריאה. ובשיח תפלה טשזנר ע׳ שז שישתדל לקיים שלשתם, לגהגבי׳ כנגד התפר וג׳ עמודים ובמקום שקראו.

ומ״מ י״א שצריך לחזור ולגלול לתחילתו ולא נהגו כן – ראה לחם שמים ידים ג, ד.  וסותר לכל הנ״ל לגלול לאמציעתו, דהיינו מקום שפסק. וראה באפיקי מגינים קמז, ה, שנראה שגלילה שלנו בגדר גולל לאמצעיתה. וראה אר״ח ספינקא קמז, ג.

 

#26336