טלטול שעון מעורר שמצלצל משום גרף של רעי
שאלה:
בשבת, השעון מעורר התחיל לצלצל מוקדם בבוקר. וזה שעון מעורר שאם לא עוצרים אותו הוא לא נעצר מעצמו.
האם מותר לטלטל (ללא שינוי) את הפלאפון למקום אחר משום גרף של רעי?
תשובה:
לא.
ולפעמים יש לדון להתיר משום צורך מקומו – ראה כאן:
מקורות:
סתימת כל הפוסקים שהיתר גש״ר הוא רק בדבר המאוס ולא בכ״ד שמפריע לו.
ובגמרא – ביצה כא. א. שם לו, ב. שבת קכא, א. שם קמג, א – ופוסקים נזכרו גש״ר ועביט של מ״ר, ועכבר, ריחיים העשויים בטיט ונימוחים במים, גרעינין וקליפות ועצמות (דמאיסי. וראה א״ר שח, סב), ושיורי כוסות (ובשטמ״ק ביצה כא, א: דהני מאיסי משום לתא דע״ז. וראה ראש יוסף שבת מז, א ד״ה אמר ר״ז. תפא״י דמאי ז, ב) וקערות לאחר האכילה (וג״ז בתור חידוש – ראה בסוגיית הגמ׳ שבת קכד, א. ובחי׳ הרשב״א ביצה כח, ב שהם מוקצה מחמת מיאוס. וכ״ה בעבוה״ק ב, ט. ובמאירי ביצה כח, ב: מתוך שמיאוסן גדול וכו׳ וכן הדין בכל דבר המאוס ביותר). ובפירש״י ביצה לו, ב נזכר בכולם משום מיאוס – ראה שם ד״ה וליהוי וד״ה וכי וד״ה נותנין וד״ה סבור. וראה בה״ל סוסי׳ תקכו ד״ה ואסור לקוברו בשם המאירי לגבי נפל. וג״ז רק כי אישתהי א״נ שמא ישתהא. ולא התיר מצד שמפריע רק מחמת המיאוס שיסריח. (וצ״ע בשאר מת מדוע לא הותר משום גש״ר. ואולי שלהתיר מצד גש״ר ה״ז גופא היפך כבוד המת. וראה גליון הש״ס לרעק״א שבת צד, א. מנוה״ט שיא, ח. ערך שי שיא, ב. כה״ח שח, קפה. ועוד).
ומפורש בשבת מז, א דלרבא אפר מחתה ל״ה גש״ר דהאי לא מאיס. וגם לאביי הוא משום מאיסותא – ראה פירש״י שם ד״ה אלא אמר אביי: דאפרה מאיס עלי׳ לראותו. ובר״ן שם שריחו עולה לבריות כשהוא מגולה. וראה במ״מ שבת כו, יג.
וגם בנר שהדליקו אינו כגש״ר רק למי שהוא איסטניס – מרדכי ביצה א, תרמב, והובא בב״י רעט. וגם לדעת הב״ח שם שחולק, ה״ט דמאיס, יעו״ש. והיינו ש״הנר הוא מאוס עליו וכו׳ ואינו יכול לסבול שיהא מונח אצלו״. יעו״ש.
אמנם במלחמות לרמב״ן מח, ב בנוגע כיבוד הבית – דהו״ל גש״ר דקא מצטערי מהבלא. וכ״ה בשטמ״ק ביצה כב, ב כיטן שהעפר מצער לבני הבית. וכן בריטב״א שבת קכד, ב: כיון דמצטער מהבלא שויי׳ רבנן כגש״ר. ומשמע שהעפר מצ״ע אינו מאוס רק מחמת הצער. אבל גם בזה מוכח שהוא היתר מיוחד שהתירו לעשותו כגש״ר. וי״ל גם שהמיאוס גורם צער. וראה א״ר הנ”ל דמאיסי על הקרקע. אבל שאר הראשונים כתבו בפשטות שהם כגש״ר. וכ״ה בשו״ע אדה״ז שלז, ב.
וראה משנ״ב תרלח בבה״ל ב ד״ה וביו״ט, בקיסמין מהסכך שנושרין על השולחן ״אם נמאס״.
והנה ככל הדברים האלה מוכח בפנ״י ביצה ב, א, בתוד״ה מגביהין. וכן מצינו במקו״ח קיצור הלכות שח, לז – בנוגע לצבע שנשפך – שהוקשה לו מדוע ליהוי כגש״ר כיון שאינו מאוס. ובמשנ״ב תצח בבה״ל יח ד״ה בקרן – בנוגע לדם שאינו כגש״ר. וראה גם בשע״ת רעט, א, שלא התיר בנר המפריע לעיניים לטלטל משום גש״ר.
ולשון הב״י שח ״דכשישהה שם מעט תתאונן דעתו עליו מחמת המיאוס״. וכ״כ אדה״ז שם עו. וקשה לומר כן בכל דבר שמפריע.
והנה, חכמי זמננו נחלקו בד״ז, הלא היא בספרתם. וגם לדברי המקילים – היינו בדבר שיש בזיון מסויים, והעדר כבודו, משא״כ בצלצול וכדומה. וכן מצינו שהגרשז״א התיר לטלטל גם כשאינו מאוס ״אם זה ממש גורם אי נעימות״ כהרבה פטישים ומסמרים מחמת גש״ר ש״זה ממש מכוער״. אבל לא לטלטל נר המצערו. והחילוק כנ״ל. ובאמת, נראה שחזר בו ולא היקל רק בדבר המאוס.
וראה באחרוני הזמן – שו״ת דבר יהושע ב, מ. שש״כ כב הע׳ קח. ובמהדו״ב הע׳ קכא. שלחן שלמה רעט, ב, ג. שם שח, סב. שבט הקהתי ד, קד. עמק התשובה ו, צז. עמק הלכה ג, כח. ברכת ראובן שלמה ה ע׳ נז. רבבות אפרים ג, רנ ע׳ קנא. הרחב דעת מוקצה ב, ג. נתיב הקודש מוקצה סט. קובץ עטרת שלמה ז ע׳ סב. שם ע׳ פו. פארי ירושלים יז ע׳ צד. לקט שאלות המצויות ה ע׳ סג. וישמע משה א ע׳ קיט. ובארוכה – קובץ תורני שבתי ע׳ ע ואילך, ונדפס גם בשמע שלמה ט או״ח ז. וכמה מדבריו – אפשר לדחות בקל.
ואם אכן אינו יכול לישון בחדר זה ויצטרך לעבור לחדר אחר, ונמצא שמפריע להשתמשות כאן, יש להתיר משום צורך מקומו – ראה אצלנו שם. ולענין נדו״ד, משום צורך מקומו – ראה תורת מאיר פנחסי מג ע׳ קיא ואילך.
ומשום כבוד הבריות – הנה בכ״מ משמע שכל עיקר ההיתר דגש״ר משום כבוד הבריות – ראה רש״י ביצה לו. ב ד״ה נותן. רשב״א שם ד״ה תנן. ר״ן שבת מז, א. לבוש שח, לה. פמ״ג שח בא״א נח. אבל בכ״מ משמע שההיתר אינו משום כבוד הבריות, שהרי הותר גם כשהוא לבדו. ורק במקום דירתו (ראה משל״מ ביאמ״ק ג, כ לגבי ביהמ״ק). וכ״מ במג״א שח, נט שרק באא״פ לפנות כתב משום כבוד הבריות. ואולי מחמת כבודו התירו גם במאיסותא שאינו בגדר כבוד הבריות גמור שדוחה ל״ת. וזולת זאת, התירו מוקצה ממש משום כבוד הבריות כבאבנים מקורזלות. וילע״ע.
#25663
