Is there an Inyan to pay for a Mitzvah?

 

What if I get something for free, like an Esrog or oil for Chanukah, can I not use it?

Am I not allowed to listen to a Shiur unless I pay for it? 

 

Answer:

Yes there is such a thing. You should pay the full amount you’re asked for a mitzvah.

If you get a mitzvah article for free as a gift you should make an effort to give some money to Tzedakah.

This only applies to Mitzvos and not to Torah, unless it is Torah learning about relevant halacha.

 

Sources:

מצו״ב נקודות ור״פ משיעור שנמסר בענין זה לאחרונה ביום א׳ פרשת חיי שרה [תשפ”ג – הקהל] בביהכ״נ אנשי ליבאוויטש בשכונתנו:

המקור בזהר פ׳ תרומה קכח, א, לגבי נדבת המשכן, ״דלא ישתדל בריקניא ובמגנא וכו׳ לאשתדלא בי׳ כדקא יאות כפום חילי׳ וכו׳ כמתנת ידו וכו׳״. ועוד שם, דלא זכי לאמשכא רוחא דקודשא אלא באגר שלים וכו׳ בכל מאי דיבעון מיני׳ בין זעיר בין רב. 

ומפורש שם להדיא, שבתורה א״צ להוציא מעות בלא כסף, רק ב״אשתדלותא דקוב״ה דקיימא בעובדא״. והיינו מעשה המצות. (ובנפש חי׳ מרגליות או״ח קנה, א לא שת לבו לד״ז). 

ונתבאר במאמרי אדה״ז תקסז ע׳ שע, שבמצות צ״ל ע״י אתעדל״ת, ובתורה ה״ז באתעדל״ע שלמעלה מאתעדל״ת. וראה גם לקו״ת שמע״צ פד, ג. תהלים יהל אור ע׳ לד. אמנם, במאמרי אדה״ז שם משמע שבתורה, כשהוא בדינים הנוגעים למעשה ישלם, ורק עצם התורה – בחנם. ובאוה״ת משפטים ע׳ א׳רסג נת׳ שבתורה הקב״ה הוא המוכר, ואא״פ ליתן לו כסף. ובמצות – הקב״ה הוא הקונה.

(ומה״ט אין חשש לבקש הנחה לשכר לימוד לת״ת – שהרי על תורה א״צ לשלם. ודוחק לומר, שמצות ושננתם לבניך מצוה היא ולא בגדר תורה. וגם אין סיבה שלא לבקש הנחה מצד שבלא״ה מזונותיו קצובים חוץ מהוצאת בניו לת״ת שאם הוסיף מוסיפין לו, שהרי אם מקבל הנחה סימן שכך קצבו. ויש לחלק בין זה למי שאינו נפרע ממעות מעשר וחומש שלו – ראה אדה״ז הלכות ת״ת א, ז). 

ומקרא מלא הוא – והובא בכמה ספרים (ראה לב דוד לחיד״א יד, ק. שו״ת חו״י דלקמן. הון עשיר ערכין ח, ז. חיי״א סח, טז. ועוד) לעניננו – שאמר דוד לארונה, קנה אקנה כסף במלא ולא אעלה עולות לה׳ חנם. ומשמע גם, שאם אינו כסף מלא נקרא חנם. (אלא שי״מ טעם אחר, שיהא בכסף מלא, בכדי שיהא במקדש שייכות לכלל ישראל. או בכדי שלא יהא שייך לגוי. וכ״ה בלקו״ש פרשתנו, חיי שרה, בחלק יו״ד ע׳ 63, גם בנוגע מערת המכפלה, שלא יהא שום שייכות לארונה ולעפרון. ונת׳ שם שלכן אין למדין קנין כסף בקרקע מעפרון). 

וכבר אמרו דניחא לי׳ לאיניש לקיומי מצוה בממוני׳. ועוד הביאו מקור מערכין כא, א דזימנין דלא ניחא לי׳ ליכפר במידי דלאו דידי׳. ולהעיר מפירש״י שבועות ח, א ד״ה חלק להקל, ששעיר הפנימי קולא היא שיחיד מתכפר בקרבן ציבור שלא חסר בו ממון משלו. וראה באר יהודה להקדמת ס׳ חרדים סוף אות ז, שהעיר מיומא נא, ב. דאי לאו דקני בגוי׳ היכי מכפר להו. וראה שו״ת בא״מ ה, ה, ד. ובכלל, כבר אמרו דלפום צערא אגרא. 

ובלקו״ש בהוספות לח״ה ע׳ 318, שכן מוכח גם בסוכה מא, ב, שר״ג קנה אתרוג באלף זוז, כי רחוק לומר שאא״פ הי׳ בשום אופן להוריד המחיר, ראה שם הע׳ 51. וראה גם באהבת דוד לחיד״א דרושי יא לשה״ג שהעיר גם משם. וראה גם בשל״ה דלקמן.

ויש שכתבו שאם אינו קונה המצוה באגר שלים אינו נחשב לכלום – זכר דוד מודינא א, עט. ועוד כתבו שאינו מקבל שכר – יוסף אברהם חיי שרה, הובא בטהרת המים בשיורי טהרה מ, צו, הביאם בשד״ח מ, קצח. 

ויתירה מזו, מצינו שכתבו שלא יברך על אתרוג כשקיבל במגן שהקליפות יונקים – נהג כצאן יוסף סוכות וד׳ מינים ד. והובא במל״ח כג, מג, הביאו בכה״ח תרמט. אבל פשוט שלדינא אינו מעכב, שהרי יוצא במתנה ע״מ להחזיר. וכבר העיר בזה בשד״ח שם. וגם בספרים הנ״ל לא נתכוונו אלא שאינו מקבל שכר שלם, ואינו ראוי לו וכו׳.

והנה, בכתהאריז״ל מצינו בכ״מ – ראה טעמי המצות פ׳ ראה מצות הצדקה. ועוד – שהי׳ פורע כל מה ששואלים פעם ראשונה, ואומר למוכר הרי מעות לפניך קח כל מה שתרצה. ולהעיר גם מטור ברקת תק, א. (ולהעיר משמן ששון לשער המצות ר״פ עקב שכתב שיש קפידא אפילו בקונה מן השוק לצורך גופו וביתו שלא יקפיד בקני׳ ומה ששאל יתן לו, בכדי להבריח החיצונים. וכ״מ בתפארת יהונתן עה״ת פ׳ תצא ד״ה על דבר. ולא מצינו כדוגמתו במק״א). 

ויש שכתבו שלכן נותנים מתנות לחו״כ שלא לקיים המצוה דשמחת חו״כ ללא כסף – זכר דוד שם. וכן נהגו לשלם על שידוך. וראה עד״ז בבית לוי (זאלקאווא תצ״ב) תענית לא, א. וראה במחה״ש קלב, ב במעלת אמירת קדיש בשכר מה״ט.

והנה, בלקוטי שיחות בהוספות לח״ה שם הע׳ 32, נתבאר החידוש בהנהגת האריז״ל לגבי המפורש בזהר בהנהגת כאו״א, שאף שיכול בטבע לגרום שיהא בזול ע״י משא ומתן לא עשה כן.  

וצ״ע שהרי לכאורה בזהר נתפרש ג״כ לשלם כל מאי דיבעון מיניה. וכ״ה גם לשון הפסוק בעפרון ובארונה – ״בכסף מלא״. 

גם בזהרי חמה על הזהר, והובא גם בלקו״ש שם הע׳ 34, כתב שמכאן סמך למנהג כמה אנשים שאומרים למוכר שכל מה שתבקש אתן ולכן אל תשאל יותר מדאי. (וראיתי למי שנהג שאמר שיתן הכל אבל דע לך שאתה גנב). 

וי״ל בדוחק, דבזהר תרתי קאמר, חדא דאסיר לנטלא לי׳ למגנא וריקניא. ועוד ענין, שאם רוצה להעביר רוחא מסאבא יקנה באגר שלים בכל מאי דיבעון מיניה.  

ואולי ענין הב׳ אינו מוכרח כ״כ, ואינו איסור, כענין הא׳, ואולי לכן כתב רק ש״כאן יש סמך לקצת אנשים״. ובפרטיות, שגם כשמשלם קצת יצא מכלל למגנא וריקנייא, ולא שליט עלי׳ רוח מסאבותא. אלא שמ״מ מעלה יתירה כשהוא באגר שלים. ומדוייק גם בל׳ הזהר ד״יאות״ לעשות כך. וכ״מ ברמ״ז לזהר שם, שחייב לקיים המצוה גם בממונו, שיהא בכל לבבך ונפשך וגם בכל מאדך (ראה גם זח״ב קסב, ב). ועוד טעם, שאם ״רוצה להימלט מכל צדדי הטומאה יהא טוב עין במצוות ויוציא בעבורן כל מה שישאלהו״. ומשמע שהוא רק ברוצה בכך. ושו״ר עד״ז במאיר עוז נג, כב, ה.

וגם באגרא דפרקא קצט ע״פ לשון הזהר ״אסיר לנטלא לי׳ במגנא ובריקניא״, שבאיסור קיימא כל זמן שאפשר לו לקיים המצוה בשלו. ואיהו מיירי במשאיל טלית שלו לאחרים ומקיים המצוה בשל אחר. (ודוגמא זו במניח טו״ת שישאילוהו כבר הובא ברמ״ז). אבל ראה  הון עשיר שם שאין אדם רשאי לכתחילה לחפש אחר הזול להקריב דורון לקונו. וי״ל. 

וקצת ראי׳ לחילוק הנזכר, שבספר הברית ב, יב, ד כתב בשם ספר חרדים – ואינו שם – שאם יאמר בפיו איני רוצה בממון רב הוא בגדר דבר ה׳ בזה. (ופשוט שעדיף שיאמר שבאמת שוה הרבה אבל אין לי כ״כ ממון). ועוד שם, שאם נותן מה שביקש בפעם הא׳ – יש בזה מעלה גדולה. וראה גם בשלחן מלכים י הלכה למשה יב, שכתב שהנהגה זו רק ליחידי סגולה ושארית ישראל יכולים להשתדל. גם באורות אלים לבעל פלא יועץ לזהר שם, כתב שקשה לקיים דברי הזהר בדורות הללו ובפרט למי שלא הרחיב ה׳ גבולו, וכנראה קאי רק על ענין השני.  

והנה שמענו כמ״פ מכ״ק אד״ש בחלוקת דולרים בנוגע לספרים, ״פאר א ספר דארף מען צאלען״. ולהעיר משל״ה שער האותיות ערך ותרנות בתחילתו, וסמך לה דברי הזהר. וראה גם פלא יועץ ערך ספר. ונראה פשוט, שבקניית ספרים ה״ז מצות כתיבת ס״ת ואינה בכלל לימוד התורה. (ולהעיר, שאם הוא משום שונא מתנות – שהרבי הקפיד בזה מאד – הרי ל״ש בעניני מצוה). והכותב ספרים ומשאילן לאחרים שמקיים צדקה – לא קאי במתנה רק בהשאלה לפי שעה. וגם הוא רק מצד הנותן ולא מצד המקבל.  

אמנם, מצינו בס״ח תתקכה, שבקונה ספרים לא יאמר רע רע אלא יאמר כך וכך אני רוצה לתת. אלא שזהו ענין אחר מצד זלזול וכו׳. 

ומדאתינן להכי, יל״ע בנוגע לעלי׳ לתורה, שמקבל בחנם, דלכאורה א״צ לשלם, שהרי הוא כתלמוד תורה, שבפשטות גדר קריה״ת משום ת״ת. (ובלא״ה י״ל שבזהר מיירי רק במצוה שדרך להוציא מעות עלי׳. אבל באגרא דפירקא דלקמן מוכח שלא הבין כך). אמנם כ״ז בנוגע לעלי׳, אבל בשאר כיבודים מצינו בכתבי האריז״ל בפע״ח שער יוהכ״פ ב (קמב, ד), שציוה האריז״ל להר״י משען שיקח הוא ספר הראשון הנקרא ספר כל נדרי בכל ממון שיפסקהו כדי שתהי׳ באגר שלים. וממשמעות הלשון ״באגר שלים״ נראה קצת שהוא מחמת דברי הזהר, ולא רק מצד ענין וסיבה פרטית השייך אליו, אף שכ״מ בהמשך. (ובשעה״כ דרושי יוהכ״פ הקדמה (ק, א) הוא בשינויים). אמנם כנ״ל לא קאי התם בלימוד התורה.

ואכן המנהג שמחלקים עליות בחנם ולא שמענו מי שפקפק בדבר. וראה בהגהות יעבץ מגילה כד, א שהיו מקבלים עליות חנם ואף שילמו למי שיפטיר. אמנם, מצינו ביסוש״ה יא, ב, שהביא דברי הזהר לענין עלי׳ לתורה, והובא באלף המגן למט״א דלקמן. ואולי ס״ל שאינה בכלל מצות ת״ת, ורק הקריאה היא מצות ת״ת. וראה אגרא דפירקא קצט, דמשמע שעלי׳ כמצוה דמיא אצלו. 

ואיך שיהי׳, ודאי מעלה יתירה ישנה כשבאה לו בדמים – ראה מט״א תקפד, יז. משנ״ב שם ח. ומטעם הפשוט, שיש בזה חביבות. ומקרא מלא אמר הכתוב: קנה חכמה קנה בינה. וכן אמת קנה. (ולהעיר משמו״ר יתרו כח, א שמרע״ה קיבל התורה במתנה אבל לאידך לא לקחה חנם. וכבר העירו מזח״ב קעו, א: אימא לי מלה דאורייתא וטול כסף).

ומצינו שכתבו בספרים להוכיח אלו שעושים מנין בפ״ע בכדי שלא יצטרכו להוציא מעות, שעיקר המצוה בעלי׳ הוא הוצאת מעות העלי׳ – ראה אהבת חסד ב, טו. (ועיי״ש לעיל מיני׳ שהב״ד הזהר. אבל לא לענין עלי׳ לתורה). 

אבל פשוט שאין לומר שלא יקח עלי׳ בחנם, מחמת דברי הזהר – שבזהר מפורש דמיירי ״דיבעון מיניה״, כשמבקשים כסף, ולא כשנותנים לו במתנה. ובשביל המעלה שתהא באה לו בדמים ולא בחנם, במגנא ובריקנייא – סגי אם יתן לצדקה אח״כ במי שבירך, אף שבמצוה שקונה עדיף שיתן הכסף תחילה, כדלקמן. 

[ולהעיר שכמו״כ מי שמקפיד גם במתנה לא לקבל חנם – משום שונא מתנות – יכול לשלם אח״כ, כמפורש במאירי ברכות י, ב, הרוצה ליהנות יהנה כאלישע, ששילם אח״כ. וראה שו״ת צפיחית בדבש סא. אבל להעיר משו״ת חת״ס קובץ תשובות סוסי׳ סח דלא מהני כשמפקיר אחרי שקיבל מתנה. ויש לחלק בקל].

והנה, בכ״מ שקו״ט בנוגע קניית מצות ממעשר. אלא שאינו סותר לדברי הזהר, דמיירי כנ״ל דוקא כשמבקשים כסף ורוצה לסרב על השער. אלא שמ״מ נכון שישלם עכ״פ קצת על המצוה מדמיו.

ומצינו בענין זה בפרשת השבוע, חיי שרה, שבפני דוד להחיד״א פרשתנו אות כז הביא קושיית התוצאות חיים פרשתנו חי, ב במה שהשהה אאע״ה קבורת שרה ולמה לא קבר תחילה, ואח״כ יתן הכסף. (והנה י״מ משום כבוד המת – ראה ס״ח תשלז שאין מצמצממין בצרכי המת. וכן מצינו משום שונא מתנות – כ״ה ברבינו בחיי חיי״ש כג, טו. וכ״ה כבר בכת״י פירש״י שם כג, יד. אלא שי״א דל״ש שונא מתנות בגוי. ואכ״מ). 

וכתב שם לבאר ע״פ דעת מחנה אפרים (משיכה ב) דבאתרוג לא מהני משיכה דרבנן לדאורייתא. וה״נ כאן שרצה לקיים מצוה דאורייתא דקבורה (להדעות שהמצוה היא לא רק בהרוגי בי״ד). וזהו נוסף לקבורת אשתו דרבנן, ואף שא״צ שתהא שלו לענין זה, רצה שתהא המצוה בשלימות. והוסיף שגם לזוהר צ״ל באגר שלים. 

וכ״ה בכ״מ בנוגע לקניית מערת במכפלה שלא רצה לקיים מצוה בחנם. וראה גם לקו״ש י ע׳ 64. 

[והנה, נהגו בכ״מ ליתן מתנות לרבנים ד׳ מינים וכדומה. וי״א שאין לחשוש מחמת דברי הזהר, שבאדם חשוב נחשב הקבלה כנתינה. וכבר נת״ל שכשניתן לו במתנה אין כאן חשש, רק חסר מה שצ״ל הוצאת כסף, וסגי שיתן לצדקה אח״כ. ומצינו בענין זה, בשיחת חיי שרה תשי״ט, שמבאר שאברהם רצה לשלם אף שהיה נשיא אלקים והיינו אדם חשוב, כי הגם שלסלק רשותו של עפרון סגי בקבלה של אדם חשוב, אבל ״אים וואָלט עס גאָרניט געקאָסט״, ואברהם רצה לשלם עבור זה, שכל עניני העבודה צריכים להיות באופן של השתדלות דוקא. ובקרא דארונה מוכח נמי כן שלא רצה דוד להעלות עולות חנם אף שאדם חשוב הוא. 

ולהעיר, שכן מצינו גם ביעקב אשר כריתי לי, שנטל כל כסף וזהב ועשה כרי. 

ואכן מובא בכמה ספרים, שיש קפידא לשלם הכסף לפני הקבורה, שיהא שלו לגמרי, ושלא יהא בקבר שאינו שלו].

והנה, גם בחיד״א שכתב שלא רצה ליקח ואח״כ לשלם – היינו כיון שרצו כסף, אבל בעלי׳ שקיבל בחנם מהני שיתן לצדקה במי שבירך אח״כ. וראה באגרא דפרקא רפא, על כיבוד סנדק או עלי׳ שכתב בפשטות ליתן דבר מה לצדקה אח״כ. 

והנה לשונו ״דבר מה״ מורה שא״צ לשלם באגר שלים בכגון דא. וכן מצינו בהנהגת רבינו שנתן רק דולר על הספר. 

ולהעיר גם משו״ת חות יאיר רלב, שבשולחים לו יין לד׳ כוסות יקח כוס א׳ מממונו. ולפ״ז י״ל שאם מקבל ד׳ מינים במתנה יכול ליקח ערבות מממונו, אף שיש לחלק קצת. וכ״כ בשו״ת שבט הקהתי ב, ריח. ולהעיר מאוצר מסעות ע׳ 171. ובתורה לשמה דלקמן ל״מ כך. וי״ל.

ועוד מצינו בספרו מקור חיים רעא, בנוגע יין לקידוש שיקנה מכיסו אפילו סומך על אביו או חמיו. ולא פירש טעמו. ולכאורה הוא מצד דברי הזהר. והנה, שקו״ט בכמה מצות אם יש דין לכם. ועפ״ז חקרו באורח שאוכל אצל אחרים, כגון בנוגע אכילת מצה, להדעות שאין האורח זוכה במנתו. אלא שגם את״ל שבאורח יוצא בזה לדינא, וכן עיקר וכפי שנת׳ אצלנו במק״א, אכתי יש בזה ענין אחר שיהא ״באגרא״, ולזה סגי שיתן קצת מממונו. וכ״כ בכה״ח תנד, לט, להקפיד לשלם על המצות. ולהעיר מדרשות חת״ס ב דרוש לפסח תקס״ב – רסה, א – שמרע״ה אמר לישראל שאם אין להם לשלם בכדי להימנות על הפסח יקחו בהלואה וישלמו אח״כ כשעתידים ליטול חלקם בא״י. וכתב שם, שבאורח בליל הסדר אומרים לשנה הבאה בארעא דישראל מה״ט.

והנה, בשו״ת חות יאיר שם, בנוגע לד׳ כוסות שקיבל מאחרים, דבליכא קפידא מהתורם יקנה משלו אפילו אם הדורון עדיף וטוב יותר, שזהו הדור מצוה טפי. ואפשר לדחוק בלשונו שמתכוון שהדורון משובח יותר מצד טעמו (אלא שלדינא ג״ז בגדר הידור). ובשו״ת תורה לשמה נ, חידש יתר על כן, ליקח אתרוג שלו ולא המתנה המהודרת יותר, ויטול שלו למצוה ואח״כ ינענע גם עם המהודר, ולנענועים דהלל ולהקיף ישתמש שלו. וכ״כ גם נפש חיה או״ח יד. והוא מחודש דלכאורה י״ל שכשכבר הוציא כסף על המצוה די מצד דברי הזהר שהרי יש בזה אשתדלותא. וכ״כ בשו״ת בא״מ ה, ה. וכ״כ כבר  בחתן סופר שער הטוטפות סוסיי׳ יח בהערה – ע׳ קעז. וגם לדינא מצינו בכמה פוסקים שכשאין לו מובחרים יקח של חבירו. וכ״כ בקיצור שו״ע קלו, י. וכן מוכרח בשו״ת חכ״צ סוסי׳ מה כשהביאו לו במתנה אתרוג יפה בחנם. ואולי יש לחלק, שאם הוא הידור ע״פ דין טפי. 

וכבר הזכרנו מה שר״ג קנה אתרוג באלף זוז, ועכ״ז השתמשו בזה ר״י וראב״ע ור״ע. ואף ששם הי׳ רק אתרוג אחד, ולא הי׳ סיפק בידם לקנות – ראה בשו״ת דעת סופר או”ח סוסי’ קיד לדייק מלשון הגמרא שמצות חביבות עליהן בלשון רבים, שחביבות המצוה נראית גם בהנהגת האחרים מה״ט שרצו המהודר. 

וראה באגרא דפרקא שם קצט, שלא ישתמש בטו״ת שאולין. וכתב שם, שלא יחליף טלית שלו עם אחר וישתמש בטלית שאולה, כנ״ל. וצע״ק שהרי כבר הוציא מעות על המצוה, ומאי גריעותא איכא הכא. וכה״ק בשו״ת בא״מ שם. ואולי, התם בשוין, ובשלו יש מעלה, ולמה יעשה לחנם. גם טלית שאולה מיגרע גרע לדינא, אא״כ קיבלו כמתנה ע״מ להחזיר. ומצינו כן בדא״ח, בתורת שמואל תרמ ע׳ תרנו ואילך שלא לשאול תפלין ולולב מאחרים. ויתר על כן, באוה״ת שלח תקנ שלכן טלית שאולה פטורה. 

וראה בתורת שמואל שנכון גם להכין המעות לזה לפנ״ז. ושזהו פי׳ בריקנייא, נוסף על במגנא. וכ״מ ברמ״ז על הזהר. וכ״כ באגרא דפרקא שם בשמו. 

גם ע״פ נגלה יש מעלה באתרוג משלו, כמ״ש הפוסקים, ראה רמ״א תרנח, ט, לפי שהרבה אין יודעים להקנות, כמ״ש במג״א שם יב, בשם מהרי״ל. וראה גם בד״מ תרנח, ד. אבל התם מיירי באתרוג הקהל. ושם עוד טעם שיוכל לנענע. ובמשנ״ב שם לט, שעדיף שלו אע״פ שאינם מהודרים כשל חבירו. ולכאורה יש בזה גם משום חביבות המצוה. וכ״כ בסדה״י בכוונת הלולב עיי״ש שכתב תרתי טעמי. וראה שו״ת משנה שכיר או״ח רסט, ה. ובכפות תמרים סוכה מא, ב –  ולקחתם לשון מקח. ובמדרש תנחומא ולקחתם במקח ולא בחנם. ובירושלמי ערלה א, א: ולקחתם בדמים ולא מן המצוה. 

והנה חסידים נהגו ליקח ד׳ מינים של הרבי ולא משלהם. ולכאורה אינו מחמת ההידור, רק כיון שהוא של הרבי. ויש שהעירו מפירש״י שבועות שם, ד משמע ששעיר הפנימי אף שקדוש יותר קיל טפי שמתכפר בציבור בלי כסף. (ולהעיר שבעובדא דר״ג לקחו האתרוג של ר״ג שהי׳ הנשיא והרבי, אבל שם היה רק אתרוג אחד). אלא, שלמעשה הרי מנענעים אח״כ גם בשלהם. 

ולהעיר שרבינו לקח בחזרה והשתמש בהלולב אף שהיה במתנה אחרי שהם החזירו. ונראה פשוט שגם זה בגדר שלו לענין דברי הזהר. (ויש דס״ל להדר גם מדינא, שלא ליתן לאחרים לפני שמקיים בעצמו, משום הידור שלא יהא בגדר מתנה כשמקבלו בחזרה – ראה שו״ת כתונת יוסף כז, הובא בעיקרי הד״ט לג, כח – ולא נתקבלו דבריהם, ראה שם). 

ומה שנהגו בזמננו להקל בכל עיקר ענין זה לשלם באגר שלים – יש שכתבו שבזמננו המחיר מופקע וגם המחיר הראשון הוא רק בשביל שיבקש הנחה. ומצינו בכמה ספרים שתיקנו תקנות שלא יפקיעו השערים.

אמנם בהוספות ללקו״ש ח״ה שם בהע׳ 32, מדייק בעובדא דר״ג שנתן אלף זוז שגם כששוה כך מצד סיבות צדדיות יש חביבות לתת הכל. וגם אם הטעם רק מפני שהמוכרים רוצים יותר. וזוהי ההנהגה של האריז״ל שנתן כל הארנק שיקחו מה שירצו. וראה שפ״א סוכה מא, ב. וגם עפרון כנראה הגדיל המחיר, ראה רמב״ן חיי״ש כג, טו. וכ״כ לענין חנמאל, במצא חן חאקו דרוש א׳ לנישואין ע׳ קמז במהדו״ח. 

והנה, בתורה לשמה שם שאנשי מעשה הידרו גם בשהחיינו לברך על שלו. והוא מחודש. ולא מצינו מהדרים בשאר ברכות הראי׳ בברק ורעמים. אלא שפשוט לחלק, שזו מתנה מהשמים. וראה במגיד תעלומה ברכות ט, ב ד״ה התם נמי שנראה דלא ברירא לי׳ אפילו בנוגע למצות דרבנן. ועיי״ש שהביא ראי׳ מגמ׳ שם להוציא מעות לראות המלכים. ולהעיר מטור ברקת שם לענין קניית בשר ליו״ט, דמשמע שלא יתן קיצבה ומחיר זולת כאשר ישית עליו בעל הבשר. (ולהעיר, דהתם משלם אח״כ משום יו״ט). 

אמנם פשוט שכשמשלם בעבודתו – כמו בקיבל אתרוג כתמורה לעבוד בתור רב המכשיר או משגיח, ואפילו כשמשלם בדבר תורה, סגי, כי בצל החכמה בצל הכסף, ראה עד״ז ירושלמי ברכות ז, ב. זהר ח״א קטו, א. תקו״ז סט קג, ב. וראה הנסמן בשו״ת ווי העמודים טהרני ב או״ח טו. וכמו שאין בזה משום שונא מתנות. וכן המקבל מתנה מהשמים ככהן בתרומה וקדשים מהני, שהוא שכר שהקנו לו מן השמים חלף עבודתו.  וכן באתרוג הפקר בשנת השמיטה. 

ובאי אפשר לשלם – סגי בטורח. ובזהר – הלשון באגר שלים ובאשתדלותא. וברמ״ז שם דאשתדלותא היינו טורח הגוף, ושצ״ל בגוף בנפש ובממון, כנ״ל. וי״ל שבאא״פ בשניהם, לפחות יעשה אשתדלותא. וראה גם בלקו״ש שם ושם. והעיר כבר עד״ז בלשון הזהר, בייטב לב פרשת חקת (מח, ב), והובא בתפארת צבי שפילמאן לזהר תרומה שם. וראה אוה״ח משפטים כא, ד: טורח גדול ובדמים יקרים. וראה שו״ת בצה״ח ה, קא, יג. (אלא שהדוגמא שהביא מת״ת אינו עולה יפה, שבתורה א״צ להוציא מעות. ובחי׳ הגר״א ברכות סג, א נראה שפי׳ דאשתדלותא.אי רק על ת״ת).  

ולהעיר שכמה הידרו לעשות בעצמם פתילות לחנוכה. וכן בשאר מצות עד״ז.  

#24704