Does cooking Kneidlach in chicken soup render the soup Mezonos?

 

Question:

A chicken soup (with vegetables and chicken) is shehakol. My wife also cooks Kneidlach in the soup. She cooks the Kneidlach in the soup itself and it gives some flavor to the liquid. Would this make the soup Mezonos?

 

Answer:

If the kneidlach are cooked together with the soup, one should only make Mezonos on the soup and Kneidlach. However, it’s still better (whenever there isn’t a large amount of kneidlach so that they are the primary ingredient) to make a bracha on the chicken first to cover the soup (or on the vegetables if a vegetable soup), and then Mezonos on the kneidlach to avoid all Shaalos.

If originally the intention of cooking was only to eat the soup and not the Kneidlach, one should make the appropriate Bracha on the soup (Hoadama, if of vegetables) and then Mezonos on the Kneidlach.

 

Sources:

אם הכוונה בהבישול רק לאכול המרק, אז אף אם אוכל הקניידלאך עמו, מברך על המרק ואח״כ על הקניידלאך.

אם הכוונה לאכול שניהם, מברך רק מזונות – כ״מ בסדר ברה״נ ז, טו. ומש״כ שם ״עיקר הבישול בשביל המרק לבדו״ – היינו שאף שיתכן שיאכלו גם התבשיל עמו, אבל כוונתו לאכול רק המרק לבד ללא התבשיל. וכ״פ בשו״ת אג״מ או״ח ד, מג.  שו״ת  אול״צ ב, יד, לא – ע׳ קלג. אז״נ ז, נז. וראה חזו״ע ט״ו בשבט ע׳ קסו.

ויש הרוצים לומר שכשהכוונה בשביל שתיית המרק עם התבשיל, אלא שהתבשיל הוא רק להטעים המרק, נעשה המרק עיקר, ושגם בזה מברך שנים. ורק במבשל כמות מרובה של איטריות או כופתאות עד שהם עיקר מברך במ״מ (י״מ כך במג״א רה, ו בזופ״א עם מעט קמח ולביבות, דהיינו שבישלו גם כדי לאכול הלביבות ולא בשביל המרק לבדו. אבל אינו מוכרח. וראה שם רח, ז. וראה חיי״א נד, טו-טז. ובנשמ״א שם, שמחמת מיעוטן אין כ״כ טעם ברוטב והמשקה צלול. וראה משנ״ב רד, יא. שו״ת קרן לדוד או״ח נד. מנחת אשר וייס ב, יד, ח). וכדבריהם משמע קצת בלשון רבינו בשו״ע רב, יב: וכן מקמח עושים לפעמים מעט לביבות ומשימים ג”כ מעט קמח לתוך המרק ועיקר הכוונה על שתיית המרק ולא על אכילת הלביבות מברכין עליו שהכל נהיה בדברו שאינו בטל לגבי התבשיל ושם משקה עליו.

אבל יותר נראה, שבאופן זה המרק טפל להתבשיל, שכיון שהוא מזונות הוא העיקר, שכל שיש בו מה׳ מיני דגן מברך עליו במ״מ. וג״ז אפשר להעמיס בל׳ רבינו בשו״ע. ובמציאות הכוונה ברורה שרוצים לאכול הקניידלאך ביחד עם המרק, ולא שרוצים רק המרק, אלא שכיון שאין רצונם לזרוק התבשיל אוכלים הימנו ג״כ. ורק כשנתערב הדגן במרק אחרי הבישול נקטינן שהמזונות אינו עיקר לפטור המשקה. והחילוק בזה, שכשנתבשל עם המרק והכוונה בשביל שניהם, נעשה המרק טפל להתבשיל, וכאילו כולו דגן. ורק כשנתערב אח״כ ה״ז בגדר ב׳ דברים נפרדים שאין מין דגן בכחו לפטור משקה, וכפי שנתבאר בסדר ברה״נ להלן כא. ומה״ט לא הובא ההסבר שאין בכח דגן לפטור משקה כאן בהלכה טו. וכן גם בשו״ע רבינו הובא ד״ז רק בסי״ג.

ומ״מ כיון שהדבר בספק, נכון לברך האדמה (במרק ירקות) על דבר אחר.

[ובפרט שלפעמים מוסיפים הקניידלאך בסוף הבישול, וצ״ע אם אפ״ל שגם בזה נעשה המרק טפל לתבשיל, וראה מה שנסתפק בזה בעל שבה״ל בקובץ מבית לוי טו ע׳ נד. ויש להוסיף, שרק במים פשוטים בטל המים לאוכל ולא בדבר שיש לו טעם. וכיון שכבר קיבלו המים טעם תחילה מהירקות אין בטלים להתבשיל. ומדאתינן הכא איכא למימר שז״כ המג״א שם, שמוסיפים לביבות אח״כ, וא״כ כבר קיבל המרק ברכתו וגם אין עיקר הבישול בשביל הלביבות].

 

 

#22607