ברכה על בורקס

 

שאלה:

לגבי בורקס מבצק עלים שנילוש ברוב מרגרינה ראיתי בספר ממלכת כהנים (לגה”ר ישראל יוסף שיחי’ הנדל), שער בירורי הלכה סי’ יד, כותב שגם לבעל נפש, הברכה על מאפה מבצק עלים תהיה בורא מיני מזונות, כי הולכים בתר מצב המאפה אחר האפיה, ואחר האפיה, הבצק נעשה שכבות שכבות, ואין בו תואר לחם כלל; ולכן נראה שלדעתו, לא יברכו המוציא על מאפים אלו אף אם יקבעו עליהם סעודה.

אך בספר שערי הברכה עמ’ תקכ”ג הערה 67, איתא: אולי דינו (של בורקס העשוי מבצק עלים) כטריתא שאין בה קביעות סעודה, מאחר שכל דף בצק הוא דק מאד, אמנם בפשטות אין נראה כן, כיון שסוף סוף על צורתו הכללית יש תואר לחם.

מה דעת הרב בנידון?

 

מענה:

מזונות. ובקב״ס – המוציא.

ופשוט שבכל הפוסקים שדנו במולייתא ופשטידא וכו׳ – מיירי בהכי, שדומה לבורקס, ומפורש שהם רקיקין קטנים. וגם אינו בכלל כעכין יבשים שכוססים, שהרי עשוי למזון ולא לתענוג. ובלא״ה אינם יבשים ולכסיסה. 

ואיני יודע מי גילה רז זה שנק׳ שאי״ב תואר לחם, שהרי דומה ממש לפת, ורק שכל דף בפ״ע דק, אבל העיקר הצורה הכללית כפשוט. וממ״נ אם בתר מעיקרא אזלינן הרי בשעת לישה בלילה עבה היא, ואם בתר השתא, בשעת אפי׳ נמי נראה כלחם רגיל. וראה אצלנו 32075. (ולהעיר, שכבר קדמו לפקפק בזה בנתיבי ים חלה בחלת לחם אות ל – ע׳ קעב). ובסדר ברה״נ ב, יב כתב גם בקרעפליך מטוגנים שאין לאכול כדי שביעה כ״א בתוך הסעודה. וחזר בו ממש״כ בשו״ע קסח, יז ובלוח ח, יב שאין להחמיר כלל אפי׳ בקב״ס שאין עליהם תואר לחם כלל. וראה קצוה״ש מח בבדה״ש כד בנוגע ללאקשיו קוגל. וכש״כ בנדו״ד.

(ובשו״ע אדה״ז קסח, יט שאפי׳ בפירור דק כקמח מברך המוציא, שבפת בפ״ע ללא תערובת משקה אינו יוצא מתורת פת לעולם, ואפי׳ נתנם לתוך משקה לרככם אע״פ שאי״ב תואר לחם מחמת דקותם, ואפי׳ נתנם לתוך כלי שני חם שהיס״ב, כיון שאין תואר לחם הולך ע״י השרי׳. וראה גם קו״א שם ט. אמנם, שם כבר הי׳ עליו תואר לחם מעיקרא. ולאידך כאן בתחילת האפי׳ נמי נראה כלחם אלא שמתפרק בשעת האפי׳). 

וידוע השקו״ט בוופלים שבימינו אם דומים לוואפלטקו״ס שבמג״א קסח, מ, כיון שנעשים מכמה שכבות, וממילא איכא תוריתא דנהמא (אלא שבלא״ה ברכתם מזונות מטעם אחר שמתוק וממולא וכו׳). ולהעיר, שהשמיט רבינו ד״ז בסדר. אף שהובא כדוגמתו בשו״ע סוסי׳ קסח ובלוח ספ״ח. וכן בשו״ע שם יג כגון שאופים בדפוס בין ב׳ ברזלים. והוא שדעת רבינו בסדר ב, ו, לחוש בטריתא בקב״ס. 

ופוק חזי מאי עמא דבר. וכן הכריעו אחרוני זמננו.

 

 

#22249 (2)