Lighting Menorah While Traveling
Question:
I will be traveling this Sunday with a long stopover. When I reach my final destination it will be after Chatzos and perhaps even close to Alos. Should I wait to light at my final destination, or should I light where we will eat at the stopover?
Answer:
Someone who intends to travel should organize his schedule in advance so that they will be able to personally light the menorah at its proper time in their own living quarters.
However, if this is not possible, then if you will be arriving at your destination before alos hashachar you should wait until you get there to light (if there people there that are awake – or you wake them up – you may recite the brochos).
If you’re arriving after alos hashachar, some poskim question whether you may altogether take this trip, if you don’t have the ability to light the menorah. Some even argue that one must cancel the trip even if comes at an exorbitant price. However, you may light in transit, in the car or plane, if this is practically possible, and one may make a bracha there if staying there the night. One might wish to stop the car for the requisite half hour and light in the car with a bracha. On the other hand, lighting at a stopover or airport is highly questionable.
Where no other choice exists, the following remain the only options and one should attempt to have all of them done, if possible, since each one of them isn’t completely satisfactory:
- Have another family member light for you at your home. If they all traveled, some say even a neighbor may light in your home. They should use your oil and wicks.
- Light electric candles without a bracha, in transit, in the car or plane1.
- Light without a bracha at a stopover, airport etc. If you will not be seeing any menorah lights throughout the night, you may even light with a bracha.
:Sources
זמן הדלקה לפני עלוה״ש ורק כשב״ב ניעורים – ראה משנ”ב סי’ תרעב ס”ק יא ובשעה”צ. לוח כולל חב״ד. לקו״ש ח״ג ע׳ 817 ובהערה 35. חל״ה ע׳ 319 הערה 12. ולכאו׳ צ״ל שם ושם: תרע״ב. ובמק״א הארכנו.
לבטל הטיסה, עכ״פ כשהגיע כבר זמן ההדלקה, או גם לפנ״ז (ועכ״פ כשהוא אחרי התחלת יום א׳ דחנוכה, באם נאמר שהחיוב אחד בכל ח׳ הימים וכולם מציאות אחת – ראה צפע״נ מהדו״ת נט, ג, עיי״ש לענין גר שנתגייר. וראה גם הגהות חכמת שלמה סתרע״ז ס״ב. שו״ת מחנה חיים ח״ג או״ח סנ״א. לקו״ש כה ע׳ 243 והנסמן שם. ועוד ילה״ע מסברא שהחיוב לקיים המצות בזמן המועדים הוא תמידי אלא שקיומם רק בזמן המועד – ראה לקו״ש לב ע׳ 130. לה ס״ע 65 והנסמן שם ושם) – אשרי האיש או״ח ג, לט, כט. וראה הליכות שלמה חנוכה יג, א בארחות הלכה. שונה הלכות תורת המועדים תרעא, א. אוצר הזמנים חנוכה מפי הגאונים ע׳ שצד. וראה אצלנו בלוח יומי לחנוכה.
להדליק ברכבת – שו״ת מהרש״ם ד, קמו. ערוה״ש תרעז, ה. בצל החכמה ד, קכז. ובאוירון – שערים מצויינים בהלכה קלט, יג. בא״מ קיד, ה. וראה שו״ת רבבות אפרים א תלג, ה. ובמכונית – ערוה״ש שם. שו”ת משנה הלכות ח”ז סי’ פו פ. ויש המפקפקים, או שכתבו לחלק באופנים מאופנים שונים. ובמק״א הארכנו בכללות חיוב בית בהדלקת נ״ח, ובנוגע להדלקה בספינה שבראשונים.
הדלקה ע״י בני ביתו – בכ״מ כתבו שנחלקו הראשונים כשאין ההדלקה ע״י אשתו. ויש שכתבו דמהני כשאביו ואמו מדליקים. וכמה אופנים לפרש הפלוגתא: שרק בנשוי ואשתו שם נק׳ שקבע לו בית במקום אחר, אבל ברווק אינו כן (כ״מ במאירי שבת כג, א), וכעי״ז בסגנון אחר קצת, שברווק אינו בגדר סמוך על שולחן אביו כשנסע מביתו ואינו יכול לצאת מהם, או שרק באשתו ה״ז בגדר הדלקה משלו. ולכאו׳ בט״ז תרעז, א בסופו משמע שגם הדלקת שאר הבני בית מהני ולא רק אשתו. והנה, בבחורים הלומדים חוץ לביתם נקטו הפוסקים דלא מהני הדלקת הוריהם ושצריכים להשתתף במקום בו נמצאים. ותלוי גם אם הבחורים הם בגדר סמוכים על שולחן הוריהם. ואכ״מ. ובשאר בני המשפחה גרע טפי, שהרי אין הוא סמוך על שולחנם.
וכשאינו מבני ביתו כלל – ראה שו״ת אג״מ או״ח ט, מט, ה. אבל ראה בחי׳ רי״ז הלוי חנוכה. ולכאורה מפורש הוא במג״א תרעט, א ובפמ״ג שם. כן להעיר מל׳ שו״ת תרוה״ד קא: או שכני׳. ובביאור רא״ם על הסמ״ג סוף הל׳ חנוכה ד״ה אשה, להסברא שאשה אינה מוציאה אנשים, שבאכסנאי שאשתו מדלקת היינו שהביאה שכנים. ולכאורה סגי אם הוא מממונו, לדעת אדה״ז רסג, ט. וכ״ה לר״ן רמב״ן ועוד פסחים ז, ב. גם יש לדון לדעת רבינו דוד פסחים שם דשליח לא מהני רק אם בעה״ב מתקין שמן ופתילות. ונחלקו בכוונת דבריו. וי״א בכוונתו מדין שלו. ובהכרח לומר דלדידי׳ בשמן שלו מהני ג״כ, שהרי באשתו מדלקת ודאי יצא. ובודאי לא מיירי שהכין שמן ופתילות מראש.
אמנם, בנסע מביתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית גרע טפי, שי״א שבסגר דלתי ביתו אחרי ההדלקה ונסע למק״א לא יצא. והארכנו במק״א. וכש״כ בנדו״ד כשמלכתחילה אינו שם. וראה גם שו״ת אג״מ ו, יו״ד יד, ה. גם י״א שצריך לעמוד ולשמוע ברכת השליח. אלא שי״א שזהו רק לגבי הברכה אבל המצוה יצא. ואכ״מ.
והנה, במדליק בביתו ע״י שליח, יל״ע אם המשלח יכול לברך ברכת הרואה במקומו על ראיית הנרות. ובשלמי תודה כה, ה, שמברך ברכת הרואה. אלא שאם השליח בירך בביתו של המשלח עבור המשלח ודאי אינו יכול לברך. אמנם, נחלקו אם שליח מברך בכה״ג. והציעו, שמספק יברך השליח בביתו על שלו ויכוון לפטור נרות המשלח, וידליק של המשלח בבית המדלח מיד אח״כ ללא הפסק. ובכגון דא, אין המשלח יכול לברך ברכת הרואה מספק. אמנם, אם השליח מכוון לפטור הדלקת שכנו רק בברכת להדליק, יכול המשלח לברך ברכת הרואה.
[והעירני הרה״ג הגר״א זנגר שליט״א: בספר גנת אגוז (להגר”ש אלטמן שליט”א, תשע”ו עמ’ קד) כתב עצה זו באו”א, שהמשלח יכוין שלא לצאת יד”ח בברכתו, ואינו דומה למי שמדליקין עליו בביתו דאינו יכול לכוון שלא לצאת יד”ח בברכת בני ביתו, לפי ששליח אינו מברך כי אם מכח המשלח, ולברכה זו לא עשאו שליח. ודבריו מחודשים טובא ואכ”מ.
וראה בציוני הלכה חנוכה ע׳ טו שהגריש״א הי׳ בביה״ר בחנוכה וביקש משליח להדליק בביתו, ולהדלקת נר האחרון חזר לביתו ובירך שהחיינו. אלא שלרווחא דמילתא לקח פרי חדש. והרב המחבר שם כתב בטעמו, שהאחרונים פסקו כד’ הרמב”ם פי”א מברכות ה”י דשליח אינו מברך שהחיינו, ורבינו מנוח על הרמב”ם שם ומאמ”ר תרע”ו סק”א כתבו עפ”ז לענין שליח בנר חנוכה דאינו מברך שהחיינו. אולם הפמ”ג סי’ תקפ”ה א”א סק”ג וביה”ל סי’ תרמ”א כתבו דבתוס’ סוכה מו, א, משמע דחולק ע”ד הרמב”ם, ולכן החמיר הגריש”א לכתחילה כד’ התוס’.
ולהעיר דבשו”ת חת”ס יו”ד סי’ רח”צ נקט דגם לד’ הרמב”ם שליח מברך, וכוונת הרמב”ם רק במעמד המשלח, דהמשלח מברך ולא השליח, וכתב שמצא כן בדרישה יו”ד סי’ ש”ה דהפודה בן חבירו שלא במעמד האב מברך ב’ ברכות (וכ”ה ביש”ש פ”ק דקידושין סי’ נ”ד), והכריע החת”ס למעשה בשליח בפדיון הבן דיברך מספק על פרי חדש, והובא בפתחי תשובה יו”ד סי’ ש”ה סקט”ז, והמהר”ם שיק יו”ד סי’ ש”ז הוסיף על דברי רבו החת”ס דכן נראה מסתימת הפוסקים, דאל”כ היה להם להזהיר שלא לפדות ע”י שליח כי מבטל עי”ז ברכת שהחיינו.
ולמעשה נראה דא”צ להחמיר בזה, כי יש כאן ג’ ספקות לחומרא דחייב לברך; א. לפ”מ שפסקו הב”ח והמשנ”ב ושאר אחרונים דאין השליח מברך כלל בהדלקת נר חנוכה. ב. לפ”מ שפסקו האחרונים כד’ הרמב”ם דבכל המצוות אין שליח מברך שהחיינו. ג. לפ”מ שפסקו הב”ח פר”ח וא”ר כד’ הראשונים דמי שהדליקו עליו בביתו חייב בברכת הרואה (הובא בשעה”צ סק”ט), וכתבו הב”ח והמשנ”ב דלפ”ז חייב לברך שהחיינו בליל ב’ אם לא בירך ברכת הרואה.
אמנם כ”ז בליל ב’, אבל לענין ברכת הרואה בליל א’ צ”ע אם יכול לברך, כי בספר שונה הלכות סי’ תרע”ו ס”ד כתב לחדש בד’ המשנ”ב דתקנת ברכת הרואה היא רק אם מברך ברכת שהחיינו יחד עם ברכת שעשה ניסים, אבל ברכת שהחיינו לחוד לא תקנו, ויישב בזה את הסתירה הנודעת בדברי המשנ”ב ס”ק ב-ד, [וכ”כ בספר ירח למועדים סי’ י”ז וצבא הלוי סי’ י”ד, ע”ש ביאור הדבר]. וא”כ כיון שמספק אינו יכול לברך שעשה נסים, גם שהחיינו לבד אינו יכול לברך.
אולם מד’ האחרונים בסוכה מו, א, נראה דלא כד’ השונה הלכות, ע”ש במהרש”ל מהרש”א מהר”ם ושאר אחרונים שהקשו על התוס’ שם שיברך שהחיינו לחוד מדין ברכת הרואה. וצ”ע למעשה, עכ״ד].
הדלקת אשתו בשינוי הזמנים ממקום למקום – נחלקו רבוותא דדרא בתראה. והארכנו במק״א.
הדלקת נ״ח חשמליות – נחלקו הפוסקים. וראה אג״ק י ע׳ רכח. שם ע׳ שלה.
הדלקה בשדה התעופה וכדומה – ראה שו״ת רבבות אפרים ה, תקעט. קובץ אור ישראל יח. תורת הדרך גרוס ע׳ נב. וז״פ. ובשם האג״מ שו״ת ודברת בם א, ,קפ, ג. והחילוק בין מטוס לשדה התעופה מובן מאד. [וראה ציוני הלכה חנוכה ע׳ ק בשם הגריש״א, שמטוס גרע מרכבת, שדינו כעוף הפורח ולא אהל זרוק. וכ״ה בשמו בשבו״י חנוכה ח, א. וכדבריו באו״א לחלק בין רכבת למטוס – ראה אול״צ ד, מז, ז].
הדלקה כשאינו רואה נ״ח – ע״פ מחבר ורמ״א או״ח או״ח תרעז, ג. וידוע השקו״ט ממש״כ בסי׳ תרעו, ג. ובמק״א הארכנו. ואכ״מ.
אכן, ראיתי למי שכתבו לכתחילה ובשופי להדליק ולברך בשדה התעופה, ושאין כאן בית מיחוש, ונימוקם עמם שיש לצרף הדעות שא״צ בית, וכן שכיון ששילם דמי הטיסה נק׳ שדה התעופה ביתו, וכן מצד ברכת הרואה.
אבל לפענ״ד דבריהם אינם נכונים כלל ועיקר, שהשיטה שא״צ בית דחוי׳ איקרו לה, וכבר הארכנו בכ״ז במק״א, ונספח בשנים שעברו ללוח לימי חנוכה. ומופרך לומר שנק׳ ביתו מחמת דמי הטיסה, וכמו שאינו יוצא בהדלקת ביהכ״נ, אף שמשלם דמי חבירות, וז״פ. אלא, שנכון הדבר שיש מקום להקל מחמת ברכת הרואה. אבל קייל״ן שסב״ל, ושאין לברך במדליקין עליו בתוך ביתו. ורק כשנמצא במקום שאין ישראל אפשר להקל. אלא, שבכ״מ רבו המדליקים בשדה התעופה, ובכגון דא שכבר הדליק אחר שם אא״פ להתיר. זאת ועוד אחרת, שמ״מ אינו יוצא בזה יד״ח נ״ח.
ואולי יש מקום להדליק בשדה התעופה מטעם אחר, שבנסע מביתו – כשעקר לגמרי עם ב״ב – נתבטל חובת הבית ונשאר רק חובת הגוף. וראה גם ברכת הבית נד, י בשע״ב יט, שיצא חובת הגוף אצל חבירו ומדליק עוה״פ בברכה בביתו לצאת חובת ביתו. ודומיא דאורח המדליק בביהכ״נ, שהביא במשנ״ב תרעא בשעה״צ נב. אלא שבהגהות אמרי ברוך שם מפורש דמיירי שמדליקים עליו בביתו. וגם בזה הארכנו שם. ואכתי איכא למימר דלא גרע מאכסנאי שחייב להשתתף בפרוטה. אלא שבט״ז תרעז, ב פי׳ שבאכסנאי שאני דמיירי ששכיבתו גם שם. ומשמע שר״ל שבאכסנאי שאין שכיבתו שם פטור גם מחובת הגוף. ועוד סברא בדבר, עפ״מ שראיתי בחי׳ מהר״ם בנעט שבת כג, ב שכתב לחדש שבאכסנאי ה״ט שמדליק דלא גרע משעת הסכנה שלא בשביל ביטול הטעם יתבטל המצוה. ודבריו מחודשים. והארכנו גם בזה שם – בהוספות בכת״י אצלנו. וביארנו שמ״מ אי״ז מגוף ועיקר מצות הדלקת נ״ח. וע״ד ההדלקה מצד ברכת הרואה. ועכ״פ, יש מקום מה״ט להדר להדליק שם לצאת סברא זו, אבל שלא בברכה.
#1979
