Does a room which will soon be transformed into a bathroom need a Mezuzah?
Question:
I designated a room in the building to be a bathroom. But we won’t be doing the job for a few moths or a year. In the meantime we are storing things in there till we get around to doing it. Should a Mezuzah be put there till then?
Answer:
No.
Sources:
מקדש מעט רפו, יט בפי׳ ד׳ הריטב״א יומא יא, ב בשם מורו. אלא שנשאר בצ״ע שהרי נסתפקו בזימון לביהכ״ס, ומה״ת אין זימון. וכבר הרגיש בזה בריטב״א שם, וכתב דאע״ג דלגבי ק״ש בעיא דלא איפשיטא היא, לגבי מזוזות אמעיטא כיון שאינה עשוי׳ לכבוד. ועמד בזה במזוזות מלכים יא בשלום ואמת נא. (וראה בית האוצר א, קלג). וי״ל שכמו שמספק אסור לקרוא ק״ש מדרבנן, וה״ט ש״הואיל ונקרא עליו שם בית הכסא יש בו בזיון לקריאה שבתוכו״ (אדה״ז פג, ב), הה״נ שנפטר ממזוזה מה״ט שסו״ס אין כאן כבוד שמים. [ולפ״ז נראה שגם במחוסר מעשה, כל שסימנו מחיצות המקום, דינא הכי, שגם לגבי ק״ש הזמנה מילתא אף בכה״ג – ראה משנ״ב פג, ט. לקט הקמח החדש שם ו. חזו״א יז, ו. אבל ראה אשי ישראל נג הע׳ כד שללא חיבור מושב האסלה הזמנה לאו מילתא היא. והפריז על המדה].
ולהעיר מפי׳ הרא״ש נדרים ז, א ד״ה יש יד לביהכ״ס, דס״ל שבביהכ״ס עצמו יש זימון מה״ת. וכ״מ קצת ברא״ה ברכות כו, א ובחי׳ ר״א אלאשבילי וריטב״א שם. ועכ״פ, ודאי גנאי יש בדבר. ובל׳ רבינו מנוח ק״ש ג, ג בשם הירושלמי (ולפנינו ליתא) שזכירתו זוהמתו, שראיית המקום מזכירה את הזוהמא שבו. וראה בדברי ירמיהו שם שמה״ט פסק הרמב״ם להחמיר בזימון לביהכ״ס, אף דהזמנה לאו מילתא היא, שאיסורו משום בזיון והוא דאורייתא. (אלא שלרוה״פ איסור ק״ש שם רק מדרבנן). [ולהעיר מסדר הדברים ברמב״ם שהתחיל באיסור ק״ש בביהכ״ס, ואח״כ הביא האיסור במקום צואה (משא״כ בטושו״ע שהוא להיפך), אף שמקום צואה מפורש בקרא. ונראה, שעיקר הענין שהוא מאוס וגנאי, ומקום צואה ג״ז פרט בדיני ביהכ״ס. וצ״ע].
ויש להוסיף שעיקר הענין בהפטור ממזוזה הוא גוף הענין שהוא לגנאי, שהרי גם בדלא נפיש זוהמא פטור – ראה כאן:
[ומצינו עד״ז שבית הטבילה פטור ממזוזה, אף שמותר בק״ש, לפי שאינה דירת כבוד – ראה פר״ח או״ח פה, ב. מרכה״מ חעלמא ומער״ק לרמב״ם שם. וראה בש״ך יו״ד רפו, יא שאסור גם במכסה המזוזה, לפי שאינו דרך כבוד. (אבל במג״א מה, ב שמזוזה שאני שאסור לעמוד ערום בפני השם)].
ובשו״ת קנה בשם ד, ט כתב ג״כ מד״ע להחמיר לפטור ממזוזה בהזמנה לביהכ״ס, ולא ראה ד׳ הריטב״א. גם בברכת ציון ברכות קנ, ד לבעל אול״צ נסתפק בדבר. וגם הוא לא ראה ד׳ הריטב״א.
ולהעיר מכעי״ז שכתב הב״ח יו״ד רפו ד״ה ובית, והב״ד בש״ך רפו, ט, בטעם שנתפשט המנהג שאין עושים מזוזה רק בפתח הבית הסמוך לרה״ר לפי שרגילחם בנשים לרחוץ בבית החורף בחורף ובשאר החדרים בקיץ, והרי לנו שנפטר ממזוזה בחורף אף שהגנאי יהא רק בקיץ וכן איפכא. ודוחק לומר, דמיירי רק באופן שכבר השתמשו בפועל לגנאי. ואף שמקרוב נהגו הלומדים לעשות מזוזה לכל הפתחים, כמ״ש שם, ה״ט דס״ל שההשתמשות לגנאי מועטת היא ביחס לעיקר הדירה, ולא מהני לפטור.
וראה בירור הלכה יו״ד רפו ע׳ קסו דלכאו׳ בלא״ה פטור שאינה עשוי׳׳ לדירה, עיי״ש דמיירי שהכניס חפציו. ובמקדש מעט כבר כתב כן דמיירי שנשתמש בהם לדירה. וראה גם מזוזות ביתך (להגרח״ק) רפו, בשעה״צ מז שכ״כ מד״ע שמשתמש בהם לפי שעה. ויש שפירשו דס״ל לריטב״א שבקבע לגור בו חייב כבר במזוזה. ואינו מוכרח. ואדרבה, מפורש כתב הריטב״א הפכו עיי״ש ד״ה אלא ביתך. וכן בב״מ קא, ב ד״ה חובת.
ויל״ע בנוגע לבית המרחץ שהזמינו, שהרי קוראים בו ק״ש, ד״שאני בית הכסא דמאיס, ושם מגונה עליו״ (שבת י, ב ובפירש״י שם) משא״כ במרחץ ״שאין קריאת שם אוסרתו כמו שאוסרת בבית הכסא לפי שבית הכסא הוא מאוס ביותר״ (אדה״ז פה, א). ובריטב״א לא כתב כן רק לגבי ביהכ״ס, עייש״ה ודוק בלשונו. ובמקדש מעט ושאר האחרונים העתיקו דבריו גם לגבי בית המרחץ חדש. וצ״ע.
#18542
