אם אכלתי פחות מד’ ביצים מפת הבא בכיסנין ואני שבע מזה, ואין לי עוד פת לברך עליו המוציא, האם עלי לברך ברכת המזון או רק מעין ג’?
מעין ג׳.
טעמים ומקורות:
ראה שו״ע אדה״ז סי׳ קנ״ח ס״ח: ״אפילו אם אכל ושבע מהם שנתחייב לברך אחריהם מן התורה, דיו בברכה אחת מעין ג׳ של תורה, אלא אם כן אכל שיעור שבני אדם קובעים עליו כשאוכלים מין לחם זה במקרה, אבל אם רוב בני אדם אין קובעים עליו, אע״פ שהוא קובע עליו, בטלה דעתו אצל רוב בני אדם״. אלא שבסדר ברה״נ חשש רבינו לכתחילה לדעת הראב״ד המובאת ברא״ש פ״ו דברכות סי׳ ל׳ שקביעות סעודה תלויה באדם באוכל ולא באחרים, ולכן החמיר לברך על כזית לחם אחר תחלה, ופשוט שכשאין לו אוקמינן לי׳ על עיקרא דדינא.
ואף שבסברה״נ נקט רבינו להחמיר בכדי שביעה שבפהב״כ כשל תורה (וראה בהגה לקו״א קסח, א במוסגר), ובמק״א הארכנו, ומדוע לא נאמר שהוא בגדר ספד״א לחומרא – אינו ספק של תורה ממש, וכל׳ אדה״ז ב, יב ש״ראוי להחמיר בספיקה כעין ספק של תורה״, והיינו שהוא רק ״כעין״ ולא ממש, וכן שהוא רק בגדר ״ראוי להחמיר״, ולא מדינא. (וראה בנוגע לל׳ ״יש להחמיר״ בקו״א שא, ט. קו״א תצז, א. קו״א יו״ד קפד, א. ומש״כ בקו״א רמו, ג שרוב יש להחמיר היינו שחיוב גמור להחמיר אבל הוא בגדר חומרא. וראה כללי הפוסקים וההוראה פרקש קכט ואילך. ובכל אופן, בל׳ ראוי להחמיר ודאי אאפ״ל שהוא מדינא). ובנדו״ז בפרט, הרי עיקר הדין אינו כראב״ד, שכל הראשונים חלוקים עליו, והוכרעה ההלכה דבתר שביעה דכולי עלמא אזלינן ולא בתר דידי׳, ואין מקום להיכנס לבית הספק בחשש ברכה לבטלה.
וראה כעי״ז בסברה״נ ב, יב שרק בענ״פ יש לו להחמיר בכדי שביעה בלחם אפוי שנתבשל בקדרה. ובכ״מ שבתרתי לטיבותא אפשר להקל – ראה בדה״ש מח, ט. שם כ-כא. תורת מנחם ב, ו.
ועוד איכא בגווה, שרק בחזקת חיוב מברך בספק ברהמ״ז, כבנסתפק אם בירך, משא״כ בנדו״ד שאעיקרא דמילתא בפלוגתא קיימא אם חייב ברהמ״ז, וכ״ה להדיא בריטב״א שבת סט, א. וכ״מ במאירי ברכות כא, א. וכ״כ למעשה בשו״ת מכתם לדוד או״ח ג. וראה חזו״ע ט״ו בשבט ע׳ ריח. וראה מזה כאן בין הדברים:
ועוד זאת, שאף שאת״ל שבסדר ברה״נ הכריע רבינו שמנין הברכות מה״ת, אכתי יש כאן ס״ס, שהסברא שמא מנין הברכות הם מדרבנן ג״כ נכנס לבית הספק, ושמא אזלינן בתר שביעה דכו״ע. וראה בכעי״ז שו״ת דברי יציב או״ח רסא.
#18420
