הנקה אחר תשמיה”מ עם חלב שאוב

 

שאלה:

מה שאסור (ע”פ הזוהר והובא להלכה) שהאישה לא תניק את התינוק אחר התשמיש, למשך זמן של כדי הילוך שני מילין, ואם התינוק בוכה, מיל אחד – מה לגבי חלב שהאישה שאבה בתוך זמן זה, לתוך כלי, האם החלב נאסר לעולם או שמא הרוח הרעה חולפת מהחלב עצמו (אף כשהוא כנוס בכלי) כעבור זמן הילוך שני מילין מהתשמיש.

 

תשובה:

מותר לתת חלב שנשאב תוך זמן זה. וימתין עד אחרי הזמן.

 

מקורות:

ראה שו”ת שבט הקהתי ח”ה מח, ה שנסתפק אם מותר לשתות תוך שיעור הנ״ל. אבל אחרי שיעור הנ”ל נראה מדבריו שמותר. ואף שמקום לומר דזיל בתר טעמא, וחמירא סכנתא ובפרט בדברי קבלה – הרי לא גרע משאר עניני רו״ר שמותר בדיעבד לכמה דעות. ואף למחמירים, פשטות הענין נראה יותר שההיזק הוא מחמת האשה ולא בהחלב. וע״ד הנקה אחר ביה״כ שרו״ר נסרכת בה.

והרי הקלו בתינוק הבוכה וכיו״ב. ועכצ״ל שאינה סכנה גמורה. וראה בפלא יועץ ערך יונקי שדים שתירו נדנוד איסור משום צערא דינוקא. והה״נ שאין להפסיד ממונם של ישראל בחנם. ובכלל, בעניני רו״ר אין לנו אלא מה שאמרו חכמים בפירוש. וכן בעניני סכנה שע״פ קבלה.

ומה״ט נ״ל יתירה מזו, שגם תוך שיעור הנ״ל לית לן בה. ואף את״ל שלא יצא מכלל ספק, הבו דלא לוסיף עלה בכגון דא, שאין לזה מקור. וראי׳ ברורה לדבר, שהרי חלב מיפקד פקיד, שכ״ה גם בחלב אשה שכנוס בדדי האשה. עכ״פ החלב היוצא בקילוח בקל (ראה גם אגודות אזוב מדברי שבת קלג, ב ד״ה וארווחנא. ובארוכה בשו״ת זכר יהוסף או״ח קא ד״ה ומ״ש עוד ויש. וש״נ. וראה הערות הגריש״א שבת יח, א – ע׳ פח – בההיתר להניק בשבת), ועכ״ז הותר אחר שיעור ההמתנה. (ודוחק גדול לומר דקמא קמא בטיל, או שאי״ב כשיעור בתחילתו, וע״ד הס״ס באשה ראשון לטומאה שמניקה את בנה). וכש״כ וק״ו כשכבר יצא הימנה.

 

 

#16013