Davening after Chatzos
Question (& Answer inline)
I have a very urgent issue, which I have a condition which requires that medically I have to wake up every day after chatzos in the day time.
—- Never heard of such a condition. Can you please elaborate?
There’s nothing I can do about it.
—- If indeed there’s nothing you can do about it — which is hard to believe — then you’re not accountable for not davening. If however, you can do something about it, you are absolutely obligated to do something about it.
What procedure should I follow when davening after chatzos? I want to get the advantage of saying all the words possible, but I don’t know what to do, as I don’t want to say any brochos livatalah.
Also, on rare occasions I wake up a few minutes before chatzos, sometimes [rarely] even a half hour before, so in that case, I heard rumors that if one starts before chatzos one can finish afterwards, so first of all: is that true?
—- There’s a disagreement whether one may begin before Chatzos if he knows that he will finish after Chatzos. According to some poskim, if one already started Shenone Esrai before Chatzos he may continue afterwards, but it’s not considered davening on time. It’s considered as though half of Shemone Esrai was a tefillas tashlumin.
Strictly speaking, one should not begin Shemoneh Esrai before Chatzos if it will continue past Chatzos
Second, how much of davening must one start, in order to be able to finish after chatzos? Psukei dizimra, if one starts before, can one finish shmoneh esray after chatzos?
—- No, though those who daven ba’avoda may do so.
If not, what procedure should be followed, if one already started psukei dizimra?
—- Skip till Shemone Esrai. If chatzos has arrived, you may only say till Yishtabach.
Same question goes for birkas krias shma, if one starts before chatzos, can one finish go’al yisroel?
—Same answer
What procedure should be taken?
—Skip till Shemone Esrai. If chatzos has arrived, you may conclude that specific bracha.
Same goes for the shmoyneh esray, if one starts “Hashem sifisei tiftach” before chatzos, can one finish the shmoyneh esray even much later?
—No.
What procedure should be followed if one started shmoyneh esray after chatzos? should one stop in the middle?
—As above
Thanks for your help, this is a very urgent matter that I haven’t been able to resolve.
—The only real resolution to this matter is to get professional help and find ways to be able to wake up earlier.
Sources:
אסור להתחיל – כן מוכח במג״א קי, א בשם כנה״ג שם ע״פ שו״ע או״ח רלב, א (והוא מתשובת רה״ג, הובאה בב״י שם, וכדלקמן). וראה פתה״ד שם ג. אדה״ז פט, א. קי, א. קכד, ג. פמ״ג פט בא״א א. קי בא״א א. רלד בא״א א. כה״ח רלג, ה. וראה שם פט, ט. משנ״ב פט, ה. קי, א. קכד, ז. רלג, יד. בה״ל פט, א ד״ה אחר. ודלא כא״א מבוטשאטש רלב. ועיי״ש שכתב לחלק דחזרת הש״צ שאני שאסור להתחיל, לפי שנתקנה עבור מי שאינו בקי, וכשכולם בקיאים אין לגמור אחר הזמן. ובגוף הסברא, להעיר מרמ״ך תפלה ג, ה דמשמע איפכא. וכבר העירו שד״ז שאסור להתחיל כתב רה״ג שבזמנו לא היו כולם בקיאין.
אבל ראה מג״א רלד, א ובבתי כנסיות פט. אלא שבא״ר שם הקשה על המג״א. וראה פמ״ג בא״א שם שבאמת לא מיירי בנמשך עד הלילה. ועוד, שמהיכא תיתי שלא קרה בטעות. ותו, שלפי פסק מג״א ואדה״ז רסי׳ קח, שגם בתפלת תשלומין לפני חובה יצא מהני ה״נ מהני כאן בדיעבד מדין תשלומין. אבל ראה לקמן.
וגם לאנשי צבא יש להחמיר – מחנה ישראל א.
שמותר להמשיך – קצוה״ש בבדה״ש ג, עיי״ש טעמו. (וראה ביאור מחודש מד״ע בכרם מנחם והבה א, יג). ושם, שמותר אפי׳ להתחיל בכה״ג. וכ״ה בקובץ בנתיבות ההלכה כז ע׳ 132 בשם הגריש״א, כמילתא בלא טעמא, אבל רק באופן שכבר התחיל, אבל אין להתחיל לכתחילה.
וכ״ה בשמו בשיעורי הגריש״א ברכות כו, א – ע׳ רפז. (ובהערת המהדיר שם ע׳ רפח הביא ראי׳ ממה שטוב לקצר בפיוטים בשחרית יו״כ שיוכלו להתפלל מוסף קודם שבע שעות. ומינה, שלולא זאת לא איכפת לן מה שהאריכו בפיוטים בחזרת הש״צ אחרי זמנה. ולא דק, שבודאי גמרו התפלה בזמנה. אלא שאחרי האריכות בשחרית, צריכים עדיין לקרוא בתורה, וממילא לבסוף מתאחר זמן מוסף מחמת האריכות. וק״ל).
והנה הסברא בקצוה״ש מחודשת מאד, דמנא לן שאפשר להתפלל אותה תפלה חצי׳ חובה וחצי׳ תשלומין. גם לא תיקנו תשלומין רק אחרי שהתפלל כבר תפלה של חובה. וכן הקשה ע״ז בזמנים כהלכתם יא, ו. [ולבי אומר לי, אף שאין אצלי ראי׳ לדבר, שלא כתבה אלא כנגד המאריכים בתפלה, עובדי ה׳ המפורסמים שהיו בשעתו, שסמכו על כמה היתרים דחוקים בדיני זמן תפלה. וראה מה שהארכנו מזה בקובץ התמים סיון תשס״א ואילך. וש״נ. ומ״מ כו״כ השתדלו בכל תוקף להתפלל לפני חצות. אלא שהיות והיו מרוכזים בתפלה קשה הי׳ להם לכוון השעה. וכמה פעמים לא עלתה בידם, ואירע שאפשר שיהיו באמצע תפלת העמידה בעת חצות. וכתב ללמד זכות ע״פ דרכו. ודבריו אינם עולים בקנה אחד עם פשטות דברי אדה״ז בשו״ע קי, א שכשהשעה עוברת מתפלל הביננו].
וראה בשו״ת פלא יועץ ו שיפסיק באמצע תפלתו. וכן בדעת נוטה א ע׳ רמב פשיטא לי׳ שיפסיק באמצע תפלתו. וראה שאלת רב ב, ט, ב – ע׳ רה שהקשה אדידי׳ מתשוה״ג דלקמן.
והנה, לכאורה יש להוכיח להתיר להמשיך מתשובת הגאונים ליק נא, ובס׳ האשכול מהדורת אלבק ע׳ 105. אבל סותר לתשו׳ רה״ג שהביא ב״י רסי׳ רלב. וכ״פ בשו״ע שם, כנ״ל. וגם באשכול גופא לפנ״ז מפורש איפכא. ובנוסח שבב״י אפשר לדחוק דקאי בע״ש, שהרי כתבו שבע״ש אסור לגמור תפלת הש״צ, וכפי׳ ״בי שמשי״ בכ״מ – דקאי אע״ש. אלא שהב״י הביא כן לדינא בשו״ע בכ״י ולא רק בע״ש. גם בתחילת דבריו באשכול קאי בכ״י. וכ״ה בתשו׳ שבתשוה״ג הרכבי רנז. אמנם, התם משמע דמיירי שלא יוכל אפי׳ להתחיל חזרת הש״צ בזמנה. וילע״ע. ובכל אופן, מיירי רק בחזרת הש״צ, ורק להמשיך עד צאה״כ. וראה שו״ת יבי״א ז, לד שפסק להקל כן במנחה. וצ״ע שהרי בתשובה אחרת לרה״ג מפורש איפכא, כנ״ל. והרי כ״פ לדינא בשו״ע.
וראה בכ״ז בזמנים כהלכתם יא ח-ט. קובץ עץ חיים באבוב כג.
ועכ״פ, גם אם נאמר שהעיקר כנוסח שבתשוה״ג להקל, אין ראי׳ מכן רק לגבי מנחה, ובחזרת הש״צ, וכשכבר התחיל, ובמסיים בביה״ש. וראה להלן עוד בכוונת תשוה״ג.
ובפרטיות: הקולא שייכת רק במנחה שיש מושג של ביה״ש, שבשחרית אחרי חצות כבר עבר הזמן. ובהיות וראינו בדבריהם רק בחזרת הש״צ, ובזה יש סברא דקילא טפי, כפי שהבאתי ממשמעות הרמ״ך (אף שבא״א מבוטשאטש כתב לחלק איפכא), אין בידינו להקל יותר ממה שהם מקילים, כיון שבפוסקים כתבו ההיפך.
ובהקדם שצ״ב בהסברת הענין, דא״כ שבהתחיל מותר לגמור, בהכרח שאין ברכותיו לבטלה, ומדוע לא יתחיל ג״כ שלא להפסיד מצות תפלה. וצ”ע טובא לומר ששייך בזה חילוק בין לכתחילה לדיעבד, כי בפשטות אם אינו נחשב לתפילה בזמנה, ברכותיו לבטלה ומחוייב להפסיק באמצע, ועכצ״ל בשיטת הגאונים שנחשב לתפילה בזמנה (אא”כ נאמר שמאמצע התפילה הו”ל תשלומין וכסברת קצוה”ש. אבל סברתו תמוהה ביותר, כנ״ל).
ואם נאמר כדברינו, שהיא קולא מיוחדת בחזרת הש״צ, אף שצ״ב, שבמוציא מי שאינו בקי כל דין תפלה עלה, מ״מ אי״ז מעיקר תקנת מצות תפלה. והקלו לו בכגון דא לגמור ולא להתחיל. בשגם שנראה שמדובר רק בביה״ש, שלא כל חומר לילה עלי׳. ונמצא, דאכתי איכא לפרושי הכא, שנזקקנו לכל התנאים בפירוש דבריהם – שהוא רק במנחה, רק בביה״ש, רק בחזרת הש״צ, ובכ״ז – רק בהתחיל כבר.
ואפשר באו״א, שהטעם שלא התירו להתחיל שלא להפסיד ממצות תפלה, לפי שאין מעלה בדבר ושדינו מעיקרא כתשלומין גם בהתחיל בזמנה. וממילא עדיף שיעשה כדת – להתפלל תשלומין כדבעי בעתה אחרי תפלת חובה.
ואין אתנו יודע עד מה בכוונת דבריהם.
וראה קנה וקנמון א, יא שמצדד ליישב המנהג במנחה גם לענין תפלת לחש, גם אחרי צאה״כ. אבל רק בדרך לימוד זכות. וראה גם בספרו זכרון יוסף ס, סברא שהוא בדרך תנאי. וג״ז צ״ע. ועיי״ש גופא משה״ק. וראה בהגהות רעק״א פט למג״א ה בשם הצל״ח להתנות בתפלתו. וקאי בשחרית בחצי שעה אחר חצות. אלא שי״א שאין תנאי מועיל, שבזמן זה אינו יכול להתפלל לא לשחרית ולא למנחה. וכ״ד אדה״ז פט, ב.
וראה א״א מבוטשאטש פט. קד. רלב. רלג.
ולדינא, אף אם יש צד היתר, הרי למעשה צריך לומר הביננו בימות החמה בכגון דא – ראה רסי׳ קי במג״א ואדה״ז ועוד.
וראה בארוכה הנסמן בקובץ עץ חיים באבוב ז ע׳ קפ ואילך.
והארכנו ב37526 בדעת המקילים.
והנה בתפלת העמידה אף שאין מעכבות זא״ז – ראה אדה״ז קד, ד, עדיף שלא יתחיל כלל אם אינו יכול לסיים כולה, מאחר שיכול להשלים ולהתפלל תשלומין, וכהפס״ד בשו״ע רלב, א בנוגע לחזרת הש״צ. אבל בברכות ק״ש לכאו׳ עדיף שיאמר לפחות ברכה אחת. אבל י״א שמעכבות זא״ז אף שאין סדר לברכות. וסב״ל. וראה מנחת פתים ס, ג. שו״ת דברי אור ב, י. ועוד (והארכנו במק״א).
וכעת נחזור לראשונות לכוונת תשוה״ג: הנה, אף שכתבו ״גומר והולך אפי’ בלילה״ – נראה בדבריהם שלילה היינו אחרי השקיעה.
וצע״ג לפרש דס״ל שזמן מנחה בביה״ש, ומה שגומר אפילו בלילה היינו לילה גמור, וכדלקמן. ומה שכתבו ״כי מבוא השמש עד עונת ק”ש ערבית יש ריוח לומר י”ח״ – הכי פירושו, שבמענה להשאלה שפוסק באמצע הברכה כתבו ש״לא יפה הוא זה״ כיון שאחרי שכבר התחיל לפני שבא השמש, יש מספיק זמן לגמור עד צאה״כ.
ולא תימא דס״ל להתיר להתפלל אחרי השקיעה: חדא, שלדידהו שקיעת החמה היינו כפשוטה, ודם נפסל בשקיעה״ח. ובדברי רה״ג שבמרדכי ברכות ד, צ מפורש נמי שזמן מנחה עד השקיעה. וכן בס׳ הבתים תפלה ג, ו.
ואף שכמה ראשונים פירשו לשונות כאלה על צאה״כ – כמדומה ברור שבדברי הגאונים לא מצינו כן. וכש״כ בתשובות שכתבו לשואלים שכתבו בשפה פשוטה, ששקיעה הכוונה כפשוטה. וראה בשו״ת מהר״ם אלשקר צו הידועה. ובדבריהם מוכח שמנחה עד השקיעה. אלא שאפשר שמכל מקום אין להתפלל ערבית עד צאת מטעמים אחרים, מחמת זמן ק״ש וברכותי׳ וסמיכות גאולה לתפלה וכו׳. והוא כעין השקו״ט בחצי שעה אחר חצות לגבי שחרית ומנחה.
אמנם מה שכתבתי להוכיח בדעתם כיון שדם נפסל בשקיעה״ח – באמת כה״ק במג״א רלג בדברי הרמ״א דמתפללים עד צאה״כ, שהרי ר״ת גופא סבר שנפסל בשקיעה ראשונה, כבתוס׳ זבחים נו, א. ואדרבה להכי איצטריך קרא, שאף שיום גמור הוא נפסל. ויש שתירצו שבס׳ הישר לר״ת רכא מבואר שנפסל רק בלילה, וכמשמעות דברי רש״י. והאריך מזה בשו״ת שאג״א. ועוד כמה תירוצים בדבר, ע״פ חידושי האחרונים, בדיני דם נפסל, שרק בנשחט קודם שקיעה נפסל אז – שפ״א מנחות כ, א, אלא שבראשונים מפורש שאינו כן. או״י שאם הדם כבר על המזבח אינו נפסל – כ״כ בשטמ״ק זבחים שם. אבל פשטות התוס׳ בשם ר״ת אינה כן. ובמג״א תי׳ שתפלת מנחה כנגד מנחת נסכים. וגם בזה תמהו שגם קומץ נפסל בשקיעה״ח. ועוד חבילי תירוצים, שדם נפסל מספק דאורייתא אבל מנחה ספק דרבנן. שאינו כנגד הדם רק כנגד הקטרת. או שתלוי אם אבות תיקנום או כנגד תמידין.
אמנם, בפמ״ג הובא במשנ״ב רלג, יד שצאה״כ ברמ״א לאו דוקא.
והנה, בדעת הגאונים כלפי עיקר הדבר אם זמן תפילת המנחה הוא עד השקיעה או עד צאה”כ – ראה בשו״ת יבי״א שם שנדחק לפרש בס׳ הבתים שתשקע החמה היינו צאת הכוכבים, וע״פ תשוה״ג הנ״ל. אלא שערביך ערבא צריך. גם הביא הרבה מקורות שלשון שקיעת החמה יכול להתפרש על צאה”כ גם בדברי הראשונים. ובמק״א הארכנו אף אנו בזה. (ובאריכות דברינו שם, ובנוגע למנהג חב״ד בזמן הדלקת נרות בשקיעה״ח, אם הוא כחומרא, או שעיקר הזמן מצאה״כ, לא הגענו להעיקר ולהמסקנא, וכאן המקום לבע״ד לגבות חובו – שמ״מ בפס״ד להצ״צ או״ח תקסב נראה עיקר שהוא משקעה״ח הן בנוגע לתענית והן בנוגע נ״ח). אלא שפשוט שאי״ז פי׳ הפשוט. ואמנם, מצינו בהגמ״יי תפלה ג, שהרוצה לעשות כדברי הגאונים, יכול להתפלל מנחה עד הערב, דהיינו עד שקיעת החמה, שהוא יציאת הכוכבים. וצ״ע.
והעירוני מספר האשכול (אלבק ליקוטים מהלכות תפילה – מ, א) והכי אמר רב האיי ז”ל וכו’ ונמצא פסקו של דבר לרבנן תפלת המנחה עד הערב, ומדקיימא לן [עד] צאת הכוכבים יממא הוא, אם התפלל תפלת המנחה עד אותו זמן יצא. אלא שאין הכרח שסיום הדברים לרה״ג,אף שלא העיר שדעת רה״ג עצמו באו״א, ומשמע דלא שמיעא לי׳ הכי בדעת רה״ג.
ובתשובת רנ”ג שהביא מהר”מ אלשקר צו מפורש שאין להתפלל בביהש”מ, וכן מפורש בכמה דוכתי. ונתעוררתי בכמה פרטים כאן ע״י הגר״א גלינסקי שליט״א.
ועכ״ז, לאחרי כל השקו״ט קשה לומר שלכתחילה להגאונים זמן מנחה הוא אחרי שקיעה״ח, זולת בשעהד״ח משום ספקא דרבנן וכדומה, והיתר שבות ביה״ש, וכיו״ב. וגם מלשון השאלה בתשוה״ג נראה כן שאין זו זמנו של מנחה. ולא נתחדש בתשובה זמן חדש למנחה. אלא היתר להמשיך בתפלה.
ומ״מ לא ברירא מילתא אצלנו, ובהקדם, שח״א שליט״א כתב אלינו לדייק ממה שכתבו ״ואם אי אפשר וחלה שבת או יום טוב אין לך דוחק גדול מזה ומתפלל הביננו״, והרי כשמתחיל קודם השקיעה, כתבו כבר שבוודאי יש פנאי לסיים י”ח עד צאה”כ וזה מותר גם בשבת. ומוכח שכוונתו שלא הספיק להתחיל קודם השקיעה, והתחיל ביהש”מ, וממילא לא יספיק לסיים כל הי”ח עד צאה”כ, ולכן מתפלל הביננו שזה יוכל לסיים עד צאה”כ. ועוד מצד המציאות, שאם אומר שיש לו זמן רק לומר הביננו ולא לסיים י”ח ברכות, בהכרח שמתחיל אחר השקיעה שאל”כ הרי בוודאי יש לו זמן לומר י”ח ברכות, וכמבואר בתשובה עצמה, גם ממה שכתבו לחלק בין שבת לימות החול, מוכח שלסיים בלילה אחרי צאה״כ אפשר בחול ובשבת לא. עכ״ד הרב הנ״ל שליט״א.
ולדידי, לא זו הכוונה. וכוונתם שבשבת בהתחיל לפני השקיעה ומיד יבא השמש אומר הביננו. ואף שבהשאלה נזכר אודות יום ששי, התשובה כמובן מתייחסת לכל האופנים.
ועל סדר התשובה: ממה שאמרתם עם דמדומי חמה וממה שאמרתם פוסק באיזו ברכה שמרגיש בה כי בא השמש משמע שהתחיל ועדיין לא בא השמש [לפני השקיעה] ולא יפה הוא זה [להפסיק באופן שאירע כך בחול] כי מבא השמש עד עונת ק”ש ערבית יש רוח לומר י”ח [וממילא המתחיל קודם בא השמש בחול יגמור] ו[לכן] בזמן שמתחיל ש”צ בשעה שיש דמדומי חמה ועדיין לא בא השמש אף על פי שבא השמש משלים [בחול]. והכין מנהגא דרבנן כדאתרמי דוחק העת אבל אין נופלים על פניהם אחריה. ואנו אומרים כי בודאי אם אפשר לעשות עושין כן [כמנהגא דרבנן] ואם אי אפשר וחלה שבת או יום טוב [כשהתחיל קודם בא השמש ובא השמש] אין לך דוחק גדול מזה ומתפלל הביננו. ואם דוחק העת שאפי’ להביננו אין בו שהות [כשהתחיל קודם בא השמש ובא השמש] בודאי יש לו לעשות כן ולומר אבות וגבורות וקדושת השם וחותך. כל זה בהכנסת שבת וי”ט דאיכא שתי תפילות משונות זו מזו אבל בימי החול לא צריכינן לכולי האי אלא [במתחיל קודם בא השמש] גומר והולך אפי’ בלילה [היינו אחרי שבא השמש]
ולהעיר, שיש שר״ל שנפלה טעות בתשובה, או שיש כאן תוספת מאוחרת מחמת הכפיליות וכו׳. והרב הנ״ל שליט״א כתב לפרש באו״א, והנה דבריו על סדר התשובה: ממה שאמרתם עם דמדומי חמה וממה שאמרתם פוסק באיזו ברכה שמרגיש בה כי בא השמש משמע שהתחיל ועדיין לא בא השמש ולא יפה הוא זה כי מבא השמש עד עונת ק”ש ערבית יש רוח לומר י”ח. ובזמן שמתחיל ש”צ בשעה שיש דמדומי חמה ועדיין לא בא השמש אף על פי שבא השמש משלים [שמלשון השאלה מבואר שהמדובר על מתחיל לפני שקיעת החמה, כמו שכתבו בשאלה שמתחיל עם דמדומי חמה, דהיינו קודם ששקעה חמה, וגם ממה שהוזכר בתשובה שפוסק בברכה שמרגיש שבא השמש, א”כ מבואר שמתחיל קודם השקיעה, וא”כ לא יפה הוא הנידון ולא יפה הדעות בזה שלא יתפלל את כל התפילה, כי הרי יש שהות לסיים י”ח ברכות עד צאת הכוכבים וא”כ פשיטא שכיון שהתחיל קודם השקיעה יסיים אע”פ שבא השמש, דפשיט”ל שבביהש”מ אין איסור תפילת חול]. והכין מנהגא דרבנן כדאתרמי דוחק העת [כי בלא דוחק אין לעשות כן מאחר שעכ”פ עלול להימשך לליל שבת, וצריך שימת לב לא להאריך בי”ח ברכות. ואולי גם עצם הדבר שהוא בביהש”מ הוא רק מדוחק] אבל אין נופלים על פניהם אחריה [כי אע”פ שמותר להתפלל תפילת חול בספק ביהש”מ, אבל נפילת אפים אין ליפול על פניו גם בספק שבת, שיש כאן בזיון לכבוד השבת] ואנו אומרים כי בודאי אם אפשר לעשות עושין כן
[היינו שאם אפשר להתחיל קודם השקיעה שאז אפשר לסיים כל הי”ח ברכות קודם השקיעה, א”כ יעשו כן, שבזה אין שום חשש וכנ”ל] ואם אי אפשר וחלה שבת או יום טוב אין לך דוחק גדול מזה ומתפלל הביננו [שאם אי אפשר מחמת שחלה שבת או יו”ט, שכבר היה השקיעה, וממילא אין כבר “רווח” לסיים את כל הי”ח ברכות בביהש”מ, ולסיים בלילה הוא כבר בודאי שבת ולא בספק שבת, וזה כבר אסור, לכן הו”ל דוחק ויתפלל הביננו, שזה יש שהות לסיים עד צאת הכוכבים] ואם דוחק העת שאפי’ להביננו אין בו שהות בודאי יש לו לעשות כן ולומר אבות וגבורות וקדושת השם וחותך [שאם נשתהו כ”כ בביהש”מ עצמו עד שכבר לא נשאר זמן אפילו להביננו קודם צאת הכוכבים, לכן יאמרו ג’ ראשונות ויפסיקו]. וכל זה בהכנסת שבת וי”ט דאיכא שתי תפילות משונות זו מזו אבל בימי החול לא צריכינן לכולי האי אלא גומר והולך אפי’ בלילה [שכ”ז בשבת ויו”ט שלא הנידון מצד “זמן התפילה” אלא מצד ששבת ויו”ט אינו זמן לתפילת י”ח, ולכן אין היתר להתפלל תפילת חול רק בביהש”מ ולא בוודאי לילה, אבל בחול, אי”צ לכל זה ואף אם כבר בא השמש או אף אם נשתהו בביהש”מ שלא יכולים להספיק לסיים בביהש”מ עצמו רק ג’ או ז’ ברכות, אעפ”כ יכולים להתפלל י”ח כי כל שהתחילו בביהש”מ שהוא זמן התפילה, יכול לגמור אפילו בלילה. ולכן באותו אופן שאמרנו בשבת להתפלל הביננו או ג’ ברכות, דהיינו כשכבר היה השקיעה או נשתהה, כה”ג בחול יתפלל י”ח אף שיסיים בלילה]. עכ״ד. ודעת הרב הנ״ל שמסתבר שהתשובה קאי באופן שנשאלו. אלא שגם לדבריו עונה אח״כ בנוגע לחול אף שלא נשאלו בנוגע לזה.
ועוד להעיר בפי׳ הנ״ל, במה שכתבו ״לעשות כן״ – דלכאורה קאי אלפניו לעשות ״כן״. וכן בלשון ״ואם אי אפשר וחלה שבת או יום טוב אין לך דוחק גדול מזה ומתפלל הביננו״ – צ״ב, דממנ״פ, אם כבר התחיל הרי יכול לסיים עד צאה״כ ובודאי יש ריוח. ובודאי לא מיירי במאריכים כ״כ מלפני שקיעה עד צאה״כ. ואם בלא התחיל לפני השקיעה, שוב עונה על מה שלא נשאל.
ואף גם זאת, שנמצא לדבריו דגרע טפי להתפלל י״ח בשבת מלהתפלל בלילה ממש. והוא תמוה. ולדברינו מעולם לא התירו להתפלל בלילה. ובע״ש לא התירו להתפלל אחרי שחלה שבת, דהיינו השקיעה. והרב הנ״ל ר״ל, דס״ל שעיקר זמן תפילה הוא כלפי התחלת התפילה, וא”כ אין שום חסרון במה שמסיים בלילה, משא”כ בשבת יש כאן את הזילותא של תפילת חול בשבת. ועוד, דבשבת גרע כי יש בה שני חסרונות, גם את של חול וגם את של שבת.
גם עצ״ע לתווך בין זה לתשו׳ שבב״י. והובאה גם באשכול. ובחיפוש מהיר מצאתי שהרבה דנים בכוונת התשובה. ולדידי אכתי לא ברירא מילתא שהוא כפירושו.
#15624
