My friend is thinking of giving a ring and saying the words “will you marry me” to a girl he is dating. Is this a Halachic issue?

 

The problem with a Chasan giving the Kalah a ring before the Marriage under the Chupah, particularly in the context of an engagement proposal and using words associated with marriage, is very serious. Using a different piece of jewelry or any other gift in the context of an engagement proposal is also problematic. It is not only an issue of Chabad custom, but a Halachic problem involving a question of potential Kiddushin prior to marriage — and quite serious consequences if they separate C”V. It also puts the Beracha of Kidushin under the Chupa into question.

This idea should be strongly discouraged.

 

Question 2:

Is it better if I push him to give the ring at a different time after he proposes?

 

Answer 2:

It is best to give other jewelry in general (except at the engagement proposal where no jewelry or gifts should be given other than food). If you can’t convince him out of the idea of giving a ring, it shouldn’t be accompanied by any talk about marriage and should be given preferably through another woman.

 

Sources:

שאלה א’:

רמ״א או״ח תרצה, ד. שו״ע אה״ע סימן מה.

רמ״א אה״ע מב, א: וְאֵין הוֹלְכִים בְּעִנְיַן קִדּוּשִׁין אַחַר אֻמְדָּנוֹת וְהוֹכָחוֹת הַמּוֹכִיחוֹת שֶׁלֹּא כִּוְּנָה לְשֵׁם קִדּוּשִׁין.

[ולהעיר בחומר הענין, שברמ״א החמיר במשלוח מנות – אף שבד״כ אין עדים בשעת מעשה, ולא היו שידוכין לפנ״ז, ואינו ניתן דרך אהבה וחיבה, וגם לא בשתיקה כ״א בתור משלוח מנות, ועוד שבמאכל ומשקה ליכא חשש סבלונות, ובזמנינו מסבלי והדר מקדשי, שרגיל ששולחים מתנות לפני קדושין, וכיון דאזלינן בתר מנהגא – הרי בפורים נהוג מתנות מצ״ע ללא קדושין, וכש״כ שאין לחוש בידוע שלא קידשה, ובפרט בנשוי כבר, ולאחרי חדרגמ״ה, או תקנה שלא לקדש ללא הורמנא ממרא דאתרא, וכן בשולח לאשת איש, וגם כעת נוהגים לקדש רק תחת החופה, ונוהגים לכתוב תנאים, ומה גם באשה השולחת לאיש. וראה שו״ת חלקת השדה ס״ט שביאר הענין בטוטו”ד].

שיחת ש”פ תשא תשמ”א, שידוכים ונישואין (תשנ”ב) עמוד 91 ואילך.

שאלה ב’:

ראה שו״ת מהרי״ק סי׳ קע: המנהג פשוט הוא בכל מקום שנוהגין באותה סבלונות הנזכרות וכו׳ שלעולם אין הכלה מקבלת הסבלונות מיד השליח אלא על ידי אשה אחרת והדברים מוכיחים שלכך נהגו הקדמונים שלא תקבלם היא עצמה כי היכי דלא להוו הם עצמן קדושין. ועוד שם, כשמפרש שהוא לשם מתנה. ובשו”ת רא”ם (סי”ט ד”ה עוד כתב) כ’ שמנהג צניעות לשלוח מתנות מאם החתן לכלה.

 

 

#1463