Is one allowed to do the Segula of saying Nishmas for 40 days? Or is it a problem to say Nishmas on a weekday? And if its ok, does it have to be daytime?

 

Many communities have the custom of saying Nishmas every day during davening. Although some say it should not be said on weekdays under ordinary circumstances, if someone made such a commitment, they may say it.

It may be said by night.

Obviously, when not part of davening, one may only say till the words ברוך אתה ה׳.  Best to say without Hashem’s name.

 

PS  I have not found an original source for such a segulah, other than committing to say Nishmas after you’re helped.

About seeking out segulos, see here:

Did the Rebbe ever speak about Perek Shira as a good thing to recite?

 

Sources:

ראה בשו״ת מכתם לדוד פארדו או״ח יג בענין אמירת נשמת אחר התפלה שיש בו קצת דמיון להלל ול״ש בי׳ ולואי דלימרו כולי יומי והוכיח מזה שנמצא כתוב לאומרו כשינצל מהצרה, וממילא דמיא להלל ואין לך אלא מקומו ושעתו. אבל דבריו מחודשים. ולא נמצא כן במק״א דקאי גם שאר פיוטים ושירות ותשבחות, ומאי שנא מפסוקי דזמרה. וגם בס׳ העתים קעג שהסמיך שלילת אמירת הלל בכ״י לפיוטים – הרי ס״ל בשלילת בפיוטים בכלל. ועיקר דבריו שלא לאומרם בשעת התפלה, הא לא״ה לית לן בה. וכן בנתיבות עולם למהר״ל נתיב העבודה יב, ושל״ה מס׳ תמיד נר מצוה ועוד – דנו רק בשלילת שיר היחוד – מצד מספר שבחו של הקב״ה יותר מדאי, דשיר היחוד שעיקרו שבחו של הקב״ה, ולא כ״כ הודאה. אבל ראה שם בשל״ה שבכ״ז אין להאריך יותר מדאי.  ועוד ועיקר, שבראשונים מצינו שאמרו נשמת בכל יום כחלק מהתפלה – ס׳ המחכים ע׳ 7. או שראוי לאומרו בכ״י (ארחות חיים דיני פסוד״ז לו. המנהיג יט), או שכך נהגו חסידים ואנשי מעשה – פי׳ סדר התפלה לרוקח ע׳ תצז. ועוד. ומשמע שנהגו לאומרו (גם) שלא במסגרת התפלה – ראה גם ירושתנו תשע״א ע׳ רד ואילך. (וראה שם הע׳ 72 שהביא מאחרים שנהגו כן. אבל אין דבריו מוכרחים שנהגו כן בתמידות).

ומה שהביא שם מס׳ הפליאה כג, ד שסוד נשמת אסור לאמרו חוץ משויו״ט – צ״ע אם כך כוונתו, או דקאי על סוד שבאמירת נשמת כדמשמע מהמשך הענין שם. ואיך שיהי׳, לא ראינו בשום מקום לחשוש לד״ז. והמנהג פשוט לאומרו במענה לשון. וכן בעת הוידוי וכדומה. וראה מאמר השתטחות לר״ה מפאריטש – מאמרי השטתחות נ.י. תשי״א – בטעם שאומרים על קבר הצדיק נשמת.

ובכל אופן, נראה ברור שאין בכך למנוע מהאומרו לקיים נדרו, כשניצל מצרתו, או גם לפנ״ז לצורך זה, להנוהגים כן. ובפרט שאינו בקביעות והוא באופן בלתי רגיל.

אמירת נשמת בלילה – פשוט שאין כאן בית מיחוש. והרי נאמרת בליל פסח, אף שיש לחלק.

בענין הזכרת שם השם בתפלות ופיוטים – ראה שו״ע אדה״ז קפח, יב. והארכנו מזה בבירור הלכה בענין שוכח על הנסים בנספח ללוח יומי חנוכה תשע״ח.

גוף הסגולה – הובא הן לענין היוצא לדרך והן על כל צרה שלא תבוא, שיקבל ע״ע שבהגיעו למחוץ חפצו או לכשינצל מהצרה יאמר נשמת כ״ח. ונמצא הוא בספר סגולות ישראל אות תמה בשם ספר קמח סולת דינים השייכים קודם יציאה לדרך אות יג. והובא גם בחסל״א קי, ה, שם רפא, ד. בן איש חי פרשת לך לך. שם תולדות ג. כף החיים סי׳ קי סקל״א. שם סי׳ רפ”א סק”ח. ועוד.  והנה, בח״י א, שבת ר״ח נזכר בשם ר״י החסיד. אבל ראה המעין ניסן תש״ע – ומצו״ב – שהוכיח שהוא בטעות. ומקורו כנראה מר׳ העשיל מקראקא, עיי״ש בארוכה.

ועכ״פ, הסגולה היא לקבל על עצמו כשייוושע שיאמר נשמת כל חי. ולא מצינו לע״ע הסגולה לומר לפנ״ז נשמת כל חי, במשך ארבעים יום וכיו״ב, ונתחדש בזמן האחרון אצל אחרוני הזמן מד״ע. (ובתשובות והנהגות תשעה באב ע׳ רסז, ובספרו חכמה ודעת משפטים  ע׳ רג- ללכת לבה”כ למשך ארבעים יום ויקבל ע”ע לומר הנשמת לאחרי הישועה). ויש שתמכו דבריהם שהוא בבחי׳ לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, או כהמובא בכ״מ להודות מראש, גם בעת הצרה, על להבא. וראה בכ״ז ס׳ נשמת כל חי בורשטיין. נשמת כל חי לר״מ ישראל. תהילת פנחס זביחי סי״ז ואילך.

 

 

#14578