Listening or Thinking Torah While Needing the Bathroom
If one feels the need to go to the bathroom, one is obligated to go to the bathroom right away as our chachomim said that this is loathsome. It is generally forbidden to speak words of Torah in such a state.
One who feels that he wouldn’t be able to contain his urge to go the bathroom for another 72 minutes, and doesn’t relieve himself might be violating the rabbinic prohibition of bal tashktzu.
But even if he could not contain himself for 72 minutes, listening to a Torah recording or thinking words of Torah is still permitted. This is especially true, where he is not delaying going to the bathroom as a result but rather as he walks on the way he wants to also listen to a recording or think words of Torah.
As a rule, one should attempt to never delay going to the bathroom at this point even if not studying Torah.
However, one should not be overly machmir in this איסור מדרבנן when it comes on the account of Bittul Torah, such as in middle of learning and teaching. Even if he needs to relieve himself and can’t wait 72 min., he is permitted to hold it in and continue learning, in the case where he started learning and stopping will cause Bittul Torah. If he is unsure if he reached this stage, he may do so even if stopping will not cause Bittul Torah.
For matters of Tefila which require Kavana, even if he can contain himself he should first relieve himself before davening.
Sources:
אם האיסור בברכות ובד״ת הוא גם כשיכול להעמיד עצמו – כ״ה בפשטות בשו״ע אדה״ז צב, א. וכ״מ שם ו, א. אבל בסידור סדר נטילה הל׳ הוא: לכתחילה כשניעור משנתו וצריך לנקביו ודעתו לפנות מיד וכו׳. ומשמע שרק כשדעתו לפנות מיד, וג״ז רק לכתחילה. וראה קובץ העו״ב תתקכב, שאולי בסידור חזר בו וס״ל כדעת הפמ״ג במ״ז רסי׳ צב שבברכות אסור רק כשאינו יכול להעמיד א״ע, ורק בתפלה אסור. ודוחק קצת. ועיי״ש עוד אופן.
האיסור דבל תשקצו, רק באינו יכול להעמיד א״ע שיעור פרסה – כ״ה במהדו״ב ג, יא. ודלא כבשו״ע צב, ב. אבל בסידור רק בשם י״א. (ובמהדו״ב שי״א רק כשנצרך ומתאוה הרבה, עיי״ש בפרטיות. ועד״ז הוא שם צב, ב. ובסידור סדר הנטילה פסק שרק כשהרגיש בנקביו ומעמיד עצמו. וראה הלכה יומית אות תשנט). והארכנו כאן:
והנה, במשנ״ב סי׳ קד בבה״ל ס״ז ד״ה ויהי׳ כתב לדון אם מותר לשמוע דברי תורה מפי אחר כשגופו משוקץ אי אמרינן שומע כעונה לענין זה. לאידך כשגופו ערום נקט הו״ע דל״ש שוכ״ע – משנ״ב סע״ה סקכ״ט. (וראה שו״ע אדה״ז שם ס״י ובקו״א סק״ד. וראה אצלנו במקורות ועיונים להל׳ יומית אות רנט). וראה בית ברוך כה הערה כד. ואולי, כשגופו משוקץ לא חמור כערום, שהוא רק מדרבנן. ועוד שבהתחיל רשאי לגמור. וצ״ע. ולהעיר מכעי״ז שמקום מטונף חמור מטומאה היוצאת מגופו לגבי הרהור – ראה חי׳ אנשי שם ברכות כ, ב. וי״ל, ששוכ״ע ל״ש לגבי הכון, שהאיסור רק בדבור ממש. וראה מג״א קפא, ו ובמחה״ש שם. וראה שיח השדה ברכת ה׳ ד, ט. ויל״ד. אמנם, יתכן דמיירי כאן רק בנצרך לגדולים שאינו משום הכון (ראה פמ״ג צב בא״א א. אבל בשו״ע אדה״ז צב, א ל״מ הכי). ועצ״ב.
ובכל אופן, הרהור קיל טפי משוכ״ע ע״מ לצאת. ועד כאן לא נסתפק במשנ״ב אלא בשוכ״ע. ומוכח מיבמות סב, א דרבנן איתעקרו מפירקי׳ דר״ה, דלית לן בה בכה״ג אף ששוכ״ע. וראה מקו״ח צב, א ומח״ב ג, טז, שהב״ר משם לענין הרהור ושמיעה דשרי. וראה הגהת המהדיר למקו״ח לשם שרצה לדחות. וכן ל׳ הגמי״י תפלה ד, ח להוציא ד״ת מפיו, ומשמע דהרהור שרי. וראה גם טהרת השולחן צב שנסתפק. וכן הוכיח במישור בבירור הלכה על אתר. וכ״כ במעורר ישנים פרידמאן כו, ד. וילה״ר גם מב״ק יז, א כי הוה עייל. ומצאתי כן בשו״ת זכר דבר כ.
וסמך לדבר ממה שהזהיר האריז״ל בשעהמ״צ ס״פ שמיני לכוון כוונת בל תשקצו לפני הכניסה לביה״כ, כיון שאסור להרהר שם. ואולי קאי כשיכול להעמיד עצמו עד פרסה. וכן להעיר שגם בידים מטונפות מותר להרהר בד״ת, אף שאין לו להרהר בד״ת משום הכון – ראה תר״י ברכות ח, ב בדפי הרי״ף. ב״י סי׳ פה. פמ״ג קס בא״א ט. שו״ע אדה״ז א, ה. מהדו״ת שם ו. סידור הל׳ נטילה שחרית. וצע״ק בריטב״א פסחים מו, א. וראה שו״ת להורות נתן ז, עז. (ודלא כאורח נאמן צב, ד שכתב לאסור הרהור. וכדבריו כ״כ בהאמונה והבטחון קוטנר ברעסלויא תרי״ג – מצוה נ. מצות ראי׳ ג. שו״ת שמחת כהן כד. מרפא לנפש א סי׳ ל. רבבות אפרים ג, מא, ג. הערות הגריש״א ברכות ח, א. וראה בגליוני הש״ס ירו׳ זרעים א, מו).
במקום ביטול תורה – ראה משנ״ב צב, ב בבה״ל ד״ה קורא. משנ״ב שם ז. ובבא״ח ש״א ויצא א החמיר. וראה הליכות עולם יוסף א ויצא ע׳ לח שהשיג עליו.
#14541
