I missed lighting Shabbos candles. I’m not married. What do I do?

If you missed lighting Shabbos candles one week, you should light one extra candle at least one time.

Sources:

באופן שכבר הדליקו בבית נרות ממש, כיון שאינה מחוייבת מדינא בהדלקה (אדה״ז רסג, טו) רק מחמת מנהג, מסתבר דל״ש קנס. וידוע שהנערות מתביישים מאד בכל עיקר קנס זה להוסיף על מנין הנרות שלא יחשבו שהיא נשואה, ובמקום כבוד הבריות שכזה – ודאי מקום גדול להקל, וכש״כ בקנס שהוא רק מחמת מנהג. ולהעיר מהשלילה להדליק ב׳ נרות לנערות – אף שהו״ע עיקרי בהמצוה – מחמת חשש מכשול ותקלה – ראה לקו״ש חי״א ע׳ 289.

לאידך, בהשאלה עד״ז בדולק כבר נר החשמל, מוכח משו״ת נחלת שבעה ח״ב ס״ח שבדלקו נרות מבעו״י לא סגי בהכי כיון שלא יצאה יד״ח, וקנסינן לה. ולא זו בלבד, אלא שבמקו״ח להחו״י סרס״ג ס״א בקיצור הלכות ד״ה והאשה, החמיר גם בהדליקה ע״י גוי ביה״ש. וכנראה נעלמו דבריהם מהאחרונים. ואין אחר דבריהם כלום.

[והנה לכאורה יש לתמוה בדברי הנחלת שבעה, שתלה הדבר בכוונה לשם מצוה, דכיון שהדליקה בעוד היום גדול, הרי לא עלתה לה הדלקה זו לחובת נר שבת, ומה יוסיף ומה יתן אם נתכוונה אם לא נתכוונה.

ואפשר, דלא קרב זה אל זה, דהשוכחת להדליק, לא נשאר לה לא מעשה מצוה ולא תכליתה. אבל לא כן זו, שאף שלא הגיעה למקום אשר כיוונה אליו, מ”מ אם עשתה לשם מצוה, מעשה מצוה מיהא איכא, ואף תכלית הענין לא אבדה, שהרי האור כי טוב והבית נהנה לאורו. ונמצא זה בא וזה קיים בידו, מעשה המצוה ותכליתה. משא”כ כשלא נתכוונה למצוה, דאף כי תכלית הענין קיימת, מ”מ מעשה מצוה אין כאן, ולא נשתיירה אלא הנאת האור בלבד.

איברא, דיש לעיין עוד במה שהזכיר שלא בירכה. ולכאורה מה ענין ברכה לכאן, והלא באותה שעה עדיין לא הגיע זמנה.

ואפשר דלאו אברכה גופא סמיך, אלא דנקט מילתא דשכיחא. דכל העושה המצוה בזמנה, דרך ברכה בכך, והרי הדבר ניכר מתוך מעשיו שעושה לשם מצוה. והכא, כיון דמסתמא לא בירכה, לא נתברר הדבר כל צרכו אם אמנם עשתה לשם מצוה.

ועוד יש לומר, דלאו משום בירור הכוונה בלבד, אלא שהברכה מורה על צורת המעשה, דכל היכא דבריך, ידים מוכיחות שהמעשה ניכר ונראה כנעשה למצוה. משא”כ הכא, דחסר היכר זה. ולאידך, אע”ג דליכא גילוי מילתא מכח הברכה, מ”מ מי יימר דלא נתכוונה למצוה, דשמא כל מעשיה לשם מצוה היו, אלא שעדיין לא הגיעה שעת הברכה. ומשו״ה לא הויא אלא ספק עבירה, דליכא ראיה לא לצד זה ולא לצד זה.

ואפשר דלזה נתכוון הנחלת שבעה. והנלע”ד כתבתי].

ומ״מ עדיין חזי לאצטרופי שיש מקילים בכ״ז. והעיקר, שיש לחלק בעניננו, שאין עלי׳ חובה כלל. ועוד, שבמקו״ח התם ס״ל שבמדלקת ע״י גוי אינה מברכת. ואמטו להכי איכא למימר שנשאר הקנס מאחר שאין ההדלקה כדת. ואילו בכאן שנעשית הדלקת נרות ע״י אחרים כראוי, שאני. וראה אצלנו 32597 ובסו״ד שם. ועוד, ששתיקת הפוסקים בדין הדליקה ע״י גוי ביה״ש משמע שאין לקונסה בכה״ג. וראה מה שנסתפק בזה בקצוה״ש עד בבדה״ש לב. ונראה שאין לקונסה מחמת גוף הענין שלא היתה זריזה להדליק בעצמה, שהרי מסתבר שבאשה שנתאחרה והדליק בעלה עבורה – לא קנסינן לה.

[ויל״ע בשאלה שנשאלתי אופן שהדליקו הקטנות ולא האמא, דלא גרע מהדליקה ע״י גוי, ועדיף מינה, בשגם דשאני בנדו״ז שההדלקה היתה גם בזמן. אמנם, שאני הדלקת גוי, שהדליק עבורה, אףִ דליכא שליחות לגוי. ואילו כאן הרי לא רצתה לצאת בשאר הנרות של בעה״ב. ויש לצרף שכיון שהאמא הדליקה עם הקטנות, ושוב שכחה להדליק בעצמה – שכחה כי האי לאו פשיעה היא ואין לקונסה. ולהעיר משו״ת מהר״ם בריסק מז. וילע״ע].

ויש לצרף הסברא שסיבת הקנס מחמת שכבתה נרו של עולם (ראה פמ״ג רסג בא״א ז ע״פ לבוש שם ג). ול״ש ד״ז כשאינה נשואה (ראה לקו״ש טו ע׳ 168 הע׳ 33. ושם שגם הטעם דמצויות בבית ל״ש בכה״ג. וראה אצלנו כאן. ולפי המבואר שם אצלנו שם בנוגע לכפרה דבעל, יל״ע לפ״ז באיש ששכח להדליק). וגם כיון שאין צרכי הבית מוטלים עלי׳ אין לקונסה.

אבל לאידך, פשטות סיבת הקנס אינו מחמת הנ״ל. ועד כדי כך, דאיכא סברא לקנוס אפי׳ בכל נר מצוה, וכש״כ בנר שבת ממש אלא של חובה. וראה אצלנו 1381.

ואכתי י״ל שכיון שמעיקר הדין די בנר לכל בני הבית, איכא אומדנא שבכה״ג ודאי רצונה לצאת בנרות בעה״ב. וראה בכעי״ז באחרוני הזמן לענין אם אשה המתארחת אצל אחרים אם צריכה להוסיף כששכחה.

ומכיון שכל עיקר ד״ז תלוי במנהג, ומה שלא נהגו לא נהגו, ולאידך קיבלו ע״ע הנערות כחובה גמורה, ובכ״מ מצינו להחמיר במקום דשווי׳ כחובה כגון בנוגע למ״ע שהזמ״ג וכיו״ב (ראה מה שהארכנו בענין לסמוך על מסירת מודעה בער״ה במילואים להע׳ 31) – לא פלטינן מספק, וכיון שאין הסברות מבוררות, וגם המנהג אינו ברור כ״כ, ועיקר המנהג נהגו בו הנשים לקנוס עצמן – ראה ערוה״ש סי״א, ומנהגן לא נתברר, והעיקר שעדיין שייך הטעם שרוצים שלא תשכח בעתיד (ראה ב״ח. ואחריו נגררו כל האחרונים וכ״ה בשו״ע אדה״ז) ובכדי למנוע הישנות השכחה עוה״פ – רגיל הנני להורות שתוסיף לפחות פ״א שיהא לה היכר. ומועיל גם שיהא לה כפרה לתקן עיוותה. וכן קיבלתי.

#1415