Are you allowed to get a manicure on Chol Hamoed?

 

Painting the nails is allowed however clipping nails is prohibited. In cases of need, there is room to permit just filing.

 

Sources:

ראה שו״ע או״ח תקל״ב, תקלא סעיף ח, תקמו סעיף ה.

והנה, במילי דחסידותא על צוואת ריה״ח נז, וכן בספרו א״א תנינא רס ד״ה אודות כתב כתב להקל בגירור בסכין, והב״ד בקצוה״ש עג בבדה״ש ד. וראה אצלנו בסי’ ט’תלח.

אמנם, קשה להקל באיסור ברור. ובאמת, כתב רק ד״קיל בכך וכש״כ בהנ״ל [נטילת צפניו ידיו ורגליו ביום א׳]״, ולא כתב להדיא להתיר. ובהשמטות לקונטרס אבל יחיד יו״ד שצ, שבסו״ס נועם מגדים, העתיק שלא כדת משמו שיש להקל באבל וה״ה בחוה״מ.

ובאמת, גם לסברת הא״א, נדו״ד שאני, שיש לחלק בין גירור בסכין לשיוף הנהוג שהוא בדרך של אומנות (נוסף לזה דשייכא בהכי טעם הגזירה שתיכנס לחג מנוולת). ואף שעיקר האיסור משום גזירת ניוול, ולא משום מלאכה, הרי בטעם שהותר בידיו ובשיניו מפורש בתוס׳ מו״ק יח, א ד״ה ובגנוסתרי מחמת שהוא שינוי לענין שבת. וצ״ל שאף שגזרו רק משום חשש ניוול, לא גזרו כשאינו בגדר ואופן של מלאכה. והרי ברור שבשיוף הנהוג אינו בגדר שינוי לגבי שבת, משא״כ בגירור קצת בסכין שיש מקום לומר שהוא בגדר שינוי. ולכאו׳ י״ל באו״א, ע״ד מש״כ בלבוש דלקמן בטעם שהותר באבילות בידיו ושיניו, לפי שאינו תענוג. ולפ״ז י״ל גם לגבי חוה״מ, שאינו בכלל הגזירה, לפי שבכה״ג כשעושה בשינוי אינו בגדר יפוי הגוף. ואולי יש להעמיס ג״ז גם בדברי התוס׳. ואיך שיהי׳ בשיוף הנהוג ל״ש לומר כן.

ושו״ר בשו״ת בא״מ ז, סג שכתב להתיר לאשה, אבל לא לאיש. ולא הביא כלל מדברי הא״א. וצל״ע מש״כ שם משום תיקוני הנשים, דהא לא קייל״ן כתוס׳ מו״ק שם בשם רבינו שמשון  להתיר נטילת צפרניים לאשה (והב״י תקלב העתיק מתוס׳ להתיר רק לצורך טבילה, וכ״כ בארחות חיים וכלבו, וכן בד״מ בשם התוס׳ כתב להתיר לצורך מצוה), ומאי שנא בין נטילה לשיוף, שהרי מדין עושה כל תכשיטי׳ אין סיבה לחלק ביניהם.  ומש״כ שם לחלק בין נטילה לשיוף, צ״ע לדידי. ואם נפשך לחלק, הרי הדר היתרא גם לאנשים. ומש״כ שאינו בכלל גזירה שלא יכנס כשהוא מנוול – ג״ז צ״ע שה״ה והוא הטעם, ומהיכא תיתי שאינו בכלל נטילה. וכן לענין אבילות הרי העיקר שהוא יפוי, ומה״ט מותר כבחוה״מ בידיו ובשיניו שאינו יפוי (ואין כאן לא תענוג ולא שמחה – לבוש ‏שם). אלא שי״ל ולחלק שאף שיש משום יפוי גם בגירור מ״מ אין העדר הגירור בכלל ניוול, משא״כ בצפרניים מגודלות שלא נחתכו ה״ז בגדר ניוול. וצ״ע אם כנים הדברים.

ולהעיר שלגבי מלאכות שבת מצינו מפורש שאין לגרר הצפורן – ראה תשב״ץ קטן רפד בטעם שדוחק הצפורן כשמסיר הטיט שלא יגרר הצפורן. והובא בא״ר קסא, ה. ושם תפס על המג״א שם ה דמשמע מדבריו שהטעם מחמת הטיט. וכדברי התשב״ץ העתיק אדה״ז שם ג במוסגר. והנה י״א שהאיסור בגילוח ונטילת צפרניים משום מלאכה, שמחמת הגזירה נכלל בגדר מלאכה, שבאמת הי׳ מותר לצורך המועד, אבל אסרוהו מדין מלאכה מחמת הגזירה  (וכן באבל י״א שהוא משום מלאכה – ראה שכנה״ג יו״ד שצ בהגה״ט א), ולפ״ז ליתסר גם בכה״ג. [ולהעיר מס״ח תרעא בנוגע לטבילת אשה בחוה״מ ושכחה לחתוך צפרני׳ שתסיר הטיט ודיה. אבל לא קייל״ן הכי].

ולהעיר מכעי״ז שלכמה דעות (או״ז תמו) אבל אסור גם לסרוק שערותיו. אבל אנן קייל״ן בשו״ע יו״ד שצ, ו להיתר. ומ״מ לא דמי, דהתם טעמא מאי שבסריקה אין משום יפוי. ואם אכן עושה לייפות אסור (ראה שו״ת יד אליהו לובלין מו, אא״כ באשה שהתירו לה שלא תתגנה על בעלה). ולפ״ז בנדוננו שהוא משום יפוי לכאורה ה״ז בכלל גזירת גילוח, ודמיא לסריקת השערות  שמצ״ע היא בכלל גילוח, והה״נ ששיוף צפרניים בכלל נטילתן. והנה, במועד הותר לסרוק, כפס״ד הרמ״א סוסי׳ תקלא. ובפשטות היינו שאינו בגדר גילוח כלל לגבי מועד. אבל יש לחלק טובא, שבסריקה נושרים השערות, אבל אינו מעשה חיתוך, משא״כ בגירור ושיוף הצפרניים. ובסגנון אחר שהוא בגדר פס״ר שלכמה דעות הותר במועד, עכ״פ בנוגע לגזירת גילוח. זאת ועוד אחרת, שבסריקה ל״ש כ״כ הגזירה שיכנס מנוול, שהרי לא ימנע עצמו מלסרוק ראשו מחמת היתר סריקה במועד. וכ״כ בביהגר״א שם.  ובמרדכי מו״ק תתלט משמע יתירה מזו, דאדרבה בסריקה התירו מה״ט גופא בכדי שלא יהא מנוול במועד. ולכאורה כוונתו, דשאני גילוח שנעשה לימים רבים, אבל סריקת ראשו ל״ש לעשות קודם המועד שהרי יצטרך לחזור ולסרוק שוב במועד. ומה״ט מדמה לה התם לבא מבית האסורים, יעו״ש.

אמנם, קצת ראי׳ לדבריו ממש״כ בשו״ת שבות יעקב ג, ק, לגבי אבל, שכקשה ליטול בידיו ושיניו חותך קצת בסכין ואח״כ ביד או בשיניו, דדוקא ליטול כולו בכלי אסור. אלא שיש לחלק, דהתם הכוונה ליטול כולו, וכשחותך תחילה קצת ואח״כ בידיו ה״ז שינוי מעלייתא. אבל בגירור ושיוף הרי כך הכוונה מתחילתו לשייפם שיהיו שוים ויפים. אמנם בדע״ת למהרש״ם שצ, ז, הוסיף לכתוב היתר להשחיז, ולא נתפרש אם כוונתו להשחיז לפני הנטילה בידיים ובשיניים או אח״כ. וראה בדה״ש שצ שנסתפק. וצ״ע שהרי סו״ס יש בזה יפוי בכה״ג. ושו״ר שהקשה כך בשו״ת מציון תצא תורה סתרמ״ה בהערה.

 

 

#14111