Is playing with something on Shabbos (ex. bending a straw back and forth) because I’m bored considered Muktza?

 

Yes it is Muktza. One may not move objects out of boredom, unless there is an actual need. There is a disagreement if it is permitted if you are doing it for slight enjoyment or out of nervousness (or the like).

Otherwise only food and books – that are allowed to be read – may be moved even without a substantial need.

 

Sources:

ובהקדם, שמצינו לענין קני לחה״פ, בבמאירי שבת קכג, ב ד”ה אפיית כתב: “ואף על פי שהקנים ראויים לטלטל מ”מ אין כאן צורך כלל שהרי בשיעור זה אין העפוש מצוי בו כלל וכל שאין בה צורך כלל אין ראוי לטלטלו בחנם”. וכ״ה בחי’ הר”ן קכד, א ד”ה וחזרו: “והכי נמי משמע מדאמר רבא לקמן קנים טעמא מאי משום איעפושי בהאי פורתא לא מיעפש והא קנים מלאכתן להיתר ולרבא ס”ל דכל שמלאכתו להיתר אפילו מחמה לצל מותר ואפי’ הכי קאמר דכיון שאין צורך בטלטולי הקנים כלל אפילו לאחר התרת כלים אסור לטלטלן. וראה גם רדב”ז על הרמב”ם תמידין ומוספין ה, יא. שו״ת הרדב״ז תשלז, הביאו בחי׳ חת”ס קכג, ב ד”ה אמר: “מיהו רמב”ם פסק מחמה לצל מותר ואפ”ה פסק הך דקנין וצ”ל דס”ל דהוה שלא לצורך כלל וכן נראה מלשון תשו’ רדב”ז דפוס ויניצאה סי’ תשל”ז ע”ש”. וראה גם תהל”ד שח, ד ד”ה השבת.

וכן מוכח בשבת קכד, א לענין מקלות – ראה משנ״ב שח בשעה”צ יג.

וכן ילה״ע משבת מב, ב דהצלה שאינה מצויה לא התירו – ראה מלחמות לרמב”ן סו, ב. רשב”א מג, ב ד״ה כבר.

ולהלכה:

ראה שו״ע או״ח שח, ד, אדה״ז שם יז, ערוה”ש שם טו.

ולהעיר גם מל׳ השל”ה שבת סו״פ נר מצוה סט- ע: “וכד מעיינת בדיני מוקצה תמצא דאפילו כלי שמלאכתו להיתר אינו מותר לטלטלו אלא לצורך מה ואף שמותר אף שהוא אין צריך לא לגופו ולא למקומו מכל מקום צריך להיות לכל הפחות לצורך הכלי דהיינו מחמה לצל או שלא יגנוב אבל שלא לצורך כלל אסור לטלטלו, זולת כתבי הקודש ואוכלין שמותר לטלטלם אפילו שלא לצורך כלל, כן כתב הבית יוסף בסימן ש”ח בשם הר”ן”. ומשמע שכל שאינו לצורך הכלי ה״ז בגדר שלא לצורך.

ומינה, שאפי׳ כשיש אישזהו צורך ורצון אסור שאי״ז בגדר צורך אמיתי, ודלא כערוה״ש הנז׳. וכדמוכח מדין קנין ומקלות והצלה שאינה מצוי׳. וכן מוכח מזה שהוכיחו המ״מ והר״ן מהגמ׳ שרק בצורך הכלי עצמו כמחמה לצל מותר. ועוד ילה״ע מד׳ החיי״א סו, ג בטעם שאסרו כשמטלטל שלא לצורך – ״שרצו חכמים לגזור שלא לפנותן ממקום למקום משום טרחא יתירה”. ומשמע קצת דלא כערוה״ש, שהאיסור רק במתעסק.

וכן עולה מד׳ המאירי קכד, ב ד”ה כלי: “ואם הוא דבר שאינו נפחת בחמה כל כך אינו מטלטלו אלא לאיזה צורך”. והדברים כמעט מפורשים בהגהות הרמ״ך לרמב”ם שבת כה, ג: לדבריו אסור להסיר המפה והסכין והקערה מעל השולחן שהרי אינו מסיר כל אותם הדברים לא לצורך גופו ולא לצורך מקומו ולא בשביל עצמו של כלי. ומנהגנו ליטול לטלטל הסכין והקערות ממקום למקום ויש לנו סיוע מן ההלכה מהנהו בי סדייתא דהוו בשימשא (קכד, ב) ובי סדייתא אינם מתקלקלות בשמש וצ”ע”. וכן מצינו במקור חיים רעט, ז: “וצ”ע מנורה כסף חדשה אי שרי לטלטלה לראות מעשיה ויופיה וכן כלי של היתר”. ובמנורה הטהורה שח בקני המנורה נט:  “אבל זולת החששא דתינוק אין לטלטל הכלי בחנם כמ”ש בס”ד”. וכן מוכח קצת גם מזה שאסור לטלטל בשביל צורך שלאחר שבת כדלקמן, ועכצ״ל לפי שאינו צורך אמיתי.

והנה שקו״ט באחרונים אם מותר לטלטל עבור עצבים ניערווין וכיו״ב.

ויש שכתבו להקל, ראה שו״ת בא״מ א, כג, ד. אז״נ א, עט, קפו. חוט שני ג ע׳ צט. ובשם הגרשז״א – ביצחק יקרא שח, ד. אבל ראה שלחן שלמה שח, כ בסופו דמספק״ל בדבר. וכמה נקטו לאיסור – ראה ילקוט יוסף שבת ב ע׳ תנו בשם היבי״א. שלמי יונתן ג, ב, י.

וכמו״כ שקו״ט כשמטלטל בכדי לסדר ביתו – שבהגהות הרמ״ך הנ״ל מוכח דלא ברירא לי׳ להקל להסיר מהשולחן. וכ״כ לאיסור בבא״ח מקץ ש״ב ס״א: “אדם יושב בחדר זה ושלח את המשרת להביא לו כלי מחדר השני ואחר כך נמלך ורצה שיביאו לו כלי אחר או כגון שטעה השליח ולא הביא לו אותו הכלי ושלחו עוד הפעם אסור לטלטל כלי הראשון להחזירו לחדר הראשון אם אין לו צורך בזה כלל משום שמירת הכלי דאין לו הפרש בין אם ישאר הכלי מונח כאן היום בין אם יחזירוהו היום לחדר ראשון וכן כל כיוצא בזה”. אבל יש לחלק קצת, כשצריך לו לענין סדר הנאות שייראה מסודר, ראה שם גופא שכתב “אבל אם יש לו צורך בכך שבזה יהיה סידור השלחן יפה יותר חשיב זה לצורך”. וכ״כ להקל בשו״ת אז״נ ט, לז ד״ה ואם. וראה שלמי יונתן ג, ב, ט ובהע׳ ח. ובשם הגרח”ק בויאמר אברהם ד הע׳ א. ולכאו׳ תלוי אם רוצה שייראה יפה או סידור גרידא.

וכשמטלטל מחמת שידיו עסקניות:

מפורש בבא״ח שם לאיסור – “ולכן אדם היושב על השלחן שעליו קערות וכוסות וסכין ומזלג, אסור לטלטל אחד מכלים אלו מכאן לכאן, אם אין לו צורך בטלטול זה כלל, כי אם רק ידיו עסקניות הם בעסק שלא לצורך, כיון דאין לו הפרש בין אם קערה זו מונחת בצד זה או בצד אחר”. וכ״כ בחוט שני שם. ויש שנסתפקו בדבר, ראה ויאמר אברהם שם. ארחות שבת יט הע׳ קח.

ובשלמי יונתן שח, יג, ה כתב להוכיח שלדעת המשנ״ב שח, כא לא סגי בתענוג גרידא וצ״ל צורך גמור. ולפענ״ד כ״ה העיקר כדמוכח מהראשונים. ועוד, דלאו בשופטני עסקינן שאין לו צורך כלל. והכוונה ברורה שאינה לצורך הכלי, או שאינו צורך אמיתי וגמור. וכבר העיר הגרשז”א בשלחן שלמה  שם הע’ מד, שאינו יודע הגדר של שלא לצורך כלל דכל דבר כשהאדם עושהו הרי הוא עתה צרכו. וראה אז״נ יא, כא – לס״ד.

ולאידך בשו״ת אבנ״ז או”ח תג, רוצה להקל לגמרי בעיקר ד״ז. ועיין גם במנחת שבת פח נג, ובשש”כ כ פג.

ולשלימות הענין, הבאנו כאן השקו״ט בדין טלטול כלי שמלאכתו להיתר לצורך אחר שבת, שבשו״ת הלכה קטנות ב, קלט בהגה כתב: “מרי הרב מ”ז ז”ל היה חוכך להחמיר ולאסור לשמשי בהכ”נ שלא יסירו בשבת אחר המנחה הספסלאות והתיבה כדי לפרוס המחצלאות כיון דקי”ל דאפי’ כלי שמלאכתו להיתר אינו ניטל אלא לצורך גופו או מקומו או שלא יגנב וישרף אך עתה שאינו לדבר א’ מאלו מנ”ל דשרי”. וראה גם פמ”ג שיא בא”א טו: “ומלאכתן להיתר קשה, בסימן ש”ח בט”ז אות ב’ דשלא לצורך כלל אסור אלא שיצטרך היום ואין שייך כאן אלא אוכלין ותינוק וצ”ע”. וכ״כ במחה”ש ט בסופו: “ודע שכתב הט”ז כיון דאפשר שיצטרך להם היום ונושאין אצלו שיהיו מוכנים לו שרי ולפ”ז לענ”ד אחר מנחה שאין דרך שוב לאכול היה אסור וכמ”ש סי’ שכ”ג סעיף ו’ לענין הדחת כלים וע”ש במ”א סק”ט”. והובא גם בנזר ישראל לח, ב, כג. כה״ח לט. וכ״כ בבא״ח הנז׳. פתחי עולם י. ועוד.

אבל שלא לצורך כלל אסור אפי׳ בכלים ששימושם תדיר כגון כוסות קערות כדמשמע באדה״ז, ודלא כמשנ”ב שם סקכ”ג שעה”צ סקכ”א, תהל”ד סק”ד, א”א מהדו”ת ריש סי’ שח, מנחת שבת שם.

 

#12450