Falling asleep in middle of Davening

 

Question:

What’s if I fell asleep in the middle of davening, between ‏שומר את עמו ישראל ‏לעד and שמונה עשרה? And what if I fell asleep in the middle of ‏ברכות קריאת שמע?

 

Answer:

If you fell asleep in between ‏שומר את עמו ישראל ‏לעד and שמונה עשרה, you should continue on with Shemone Esrei.

If you fell asleep in the middle of Birchos Krias Shema; If you interrupted for the amount of time it takes you to say the entire Bracha, you should start from the beginning of the Bracha. If however you interrupted for less than the amount of time it will take you to say the entire Bracha, you should continue from where you are holding. If this happened between two different Brachos, you should continue davening as usual.

 

Sources:

שוע”ר סה, א. ונראה דברכות ק”ש הוא כק”ש ולא כתפילה שהפסק מחמת אונס היינו באינו ראוי. וכ”מ ממחה”ש ריש סימן הנ”ל. ודלא כהגהות לבושי שרד. וכן מורים פשיטות דברי אדה״ז שם. וכ״כ במשנ״ב שם ב. והכי אפשר לדייק גם מפמ״ג עח בא״א ב. וראה גם בשו״ע הרב עם עיונים וביאורים דאווידאוויטש סה, א בסופו.

ואם נרדם יל״ע אם הוא בגדר אונס שאינו ראוי, וכמה צדדים בדבר: א. שאינו בגדר אונס כזה. ב. שהוא בגדר אונס כזה וגם אם נשכב לישון אחרי שישן ה״ה אנוס. ג. לחלק בין נרדם בעל כרחו שאין לו שליטה למזיד וכדומה. ד. לחלק בין מתנמנם לישן.

ולי נראה עיקר, שבנרדם באונס – ולא במזיד – וישן שינה גמורה ולא רק מתנמנם, ה”ה כאיש שאינו ראוי. וכדלקמן. וכ״פ בשו”ת שבט הלוי ח”י, עט, ב. אלא שלא נחית כ״כ לחלק כנ״ל. [ולהעיר (מטעם אחר) משוע”ר נה, ח וממהדו”ק ד, ב (אבל שם היינו דוקא כשישן ס’ נשימין)].

ואקדים, שבהשקפה ראשונה צל״ע בדברי שבה״ל שהרי בקראה מתנמנם יצא. וברוקח רלו מפרש דמיירי שקרא בסירוג ומתנמנם בין הסירוגין. ומוסיף עוד, שצ״ל דוקא בלא שהה. אמנם ה״ט דס״ל לרוקח שבמגילה שהה כדי לגמור כולה חוזר וקורא. ויל״ע לדידן, שאינו חוזר כ״א באונס (כ״פ במשנ״ב תרצ, יח שדינו כק״ש). והנה, במכתם מגילה יז, א שקראה מתנמנם אפילו שהה יצא. אבל כנראה מטעם דס״ל שבשהה אינו חוזר. אבל ראה הערת המהדיר (בלוי) לנמוקי יוסף שם, שר״ל בד׳ הנמוק״י ששינה כגברא דחויא ואונס גמור וגרע ממתנמנם. וצע״ק, שהרי אינו דחוי כ״א שאנוס בשינה, ולאו מחוסר מעשה וסמי׳ בידן (גיטין ע, ב). וי״ל שמ״מ נדחה הוא לפי שאינו בר קריאה כעת. ולהעיר מסנהדרין מז, א שישן ממילא קא דחי, וברש״י שא״ר להקריב. וגם לתוס׳ שם, שאני קרבנות שמקריבין עליו. אבל הכא גברא לאו בר קריאה הוא. ובכ״מ מצינו שישן אינו בגדר בר חיובא. וגם להשי׳ שהוא בגדר בר חיובא (ואכ״מ בשקו״ט הנ״ל. וראה שו״ת קרן לדוד יח. שד״ח ערך ישן. ועוד) מ״מ בפועל גברא לא חזי, ולא עדיף ממי שצריך לנקביו, ודחוי׳ קרינן לי׳. ולהעיר ממקו״ח להחו״י סג, ה, שרק במתנמנם מצערין אותו שיקרא ק״ש, ולא בישן. אבל להעיר שיתכן לפרש בנמוק״י באו״א, לא משום שאינו ראוי אלא שהפסק הוא מחמת השינה גופא. ובכל אופן, הכרח גמור אין כאן, שלדידן קרא מתנמנם היינו לא בסירוגין אלא בשעת הנמנום. ועוד שלאו דוקא דס״ל לראשונים הנ״ל לדינא שבהפסק מחמת אונס חוזר. ואין הכרח לקשר בין השיטות.

והנה, בירושלמי ברכות ב, א משמע שבמתנמנם קאי גוף הדין שהה לגמור. וראה פירוש חרדים דהיינו ״נרדם בעל כרחי״. וראה שו״ת משכנות יעקב קסה. וראה הלכות ירושלמי לרמב״ם שם בארוכה. וכן בברכת הבית יז, מד, לגבי ברהמ״ז נקט שנרדם כאונס. ונראה לחלק בין נרדם מחמת אונס שאינו יכול לשלוט בעצמו כבשבה״ל שם, לנרדם בשוגג או במזיד. ושוב מצאתי כעי״ז בשבט הקהתי א, ריא, שאם ישן מדעתו אינו אונס. (ודלא כשושנת ישראל פורים ה הע׳ כ שר״ל שגם הלך לישון מעצמו מיקרי אונס). ובשיח תפלה ע׳ תרלא הע׳ 44 בשם הגריש״א כתב לחלק בין נרדם גרידא לנרדם מחמת תרופה. וראה גם בשמו בקונטרס בך יברך ישראל זייבלד ע׳ כה סל שאיז אונס. וכ״כ מנחת איש חג ומועד נ, יד. פסקי תשובות קד, יא. ודעתם נפלאה ממני.

ולגמור את כולה – היינו כל ברכות ק״ש, ראה בבה״ל סה ד״ה ה חוזר שמספק משערינן בכולה, ולאידך חוזר רק לברכה זו, דאזלינן הכא לקולא והכא לקולא. וכן עיי״ש שבין ברכה לברכה בשהה אינו חוזר. ובענין האחרון, הכי דייק גם לישנא דאדה״ז ״באמצע הברכה״. אבל בנוגע שיעור דלגמור את כולה, דעת אדה״ז משמע בפשיטות שמשערין כל ברכה בעצמה. וכן הבין בדעתו בתהל״ד סה, ב. ועיי״ש משה״ק עלה.

וראה דרכי החיים ברכת המצוות חי״א.

בהפסיק בק״ש אם השיעור לגמור את כולה כולל גם עם הברכות – נחלקו בזה, ראה תהל״ד סה, ד – וראה שם ב – ובה״ל סה שם, שמשערים בק״ש עצמה ושאינו כולל הברכות. (אבל למסקנא נראה דעת התהל״ד לשער עם הברכות), ולאידך גם בשהה לגמור הפרשיות עם הברכות חוזר רק על ק״ש ללא הברכות, דלגבי הברכות אזלינן לקולא. אבל הו״ע כתב בשעה״צ קפג, כד שכולל. וראה בשו״ע הרב עם עיונים וביאורים שם בדעת אדה״ז שאין הברכות בכלל השיעור ושאינו חוזר על הברכות.  וראה גם כאן שר״ל בדעת אדה״ז שאין הברכות נכללות.

 

 

#12175