Can I do Chitas & Rambam the night before?

 

Answer:

Someone once posed a question to the Rebbe regarding Chitas, whether one who had already learned the Shiur the previous night would need to repeat it during the day. The Rebbe responded לא שמעתי בזה.

In other words, the Rebbe did not offer a definitive ruling as to whether learning Chitas the night before fulfills the obligation.
One should certainly avoid relying on this Lechatchila.

Rambam, however, may be studied the night before.

P.S. Just to note: Chitas, like most Shiurim, is generally meant to be studied after Shacharis. Also, Tehillim should not be recited at night before Chatzos (Chumash with Rashi is fine).

 

Sources:

היכל מנחם ב ע׳ לח. ומפורש גם בשיחת שמח״ת תשי״ג (שאין ללמוד השיעור שלמחרתו). וראה אג״ק כב ע׳ רצא. ה ע׳ דש. ולהעיר מתר״י ברכות ו, א בדפי הרי״ף. אבל להעיר משיחת י״ב תמוז תשט״ז: במשך המעל״ע. וראה גם שיחת י״ב תמוז תשכ״ו. ובסה״ש תשמ״ז א ע׳ 247: השיעור דיום השני (בקדשים הלילה הולך אחר היום) . . והשיעור דיום השלישי (שהתחלתו בלילה זה, היום הולך אחר הלילה). וי״ל. וראה גם לקמן. וראה הערות וציונים להל׳ ת״ת להרמ״ש אשכנזי ע״ה סי׳ קנה, ב הע׳ 4/ב ואילך. ושם ס״א הע׳ 21/ג העיר מיוסף אומץ דיני קב״ע לתורה להקדים קודם עלוה״ש. וי״ל. וראה גם הנסמן בנתיבים בשדה השליחות ב ע׳ 90.

כן להעיר מאג״ק יז ע׳ קמו, שלכתחילה זמן לימוד החומש של חת״ת בסמיכות לתפילת שחרית ומה טוב תיכף. אמנם, התם הכוונה שלא לאחר יותר, וכאן מקדים.

וראה סה״ש תש״ד ע׳ 44 בנוגע לימוד פ׳ בראשית בליל שבת בראשית (שחל אז באסרו חג), והוא כהמנהג ללמוד שיעורי חת״ת בראשית באסרו חג, וכבלוח היום יום דשנה הנ״ל. אבל אין הכרח שהמדובר שם בשיעורי חת״ת אלא בהענין לגמור הסדרה כל שבוע עם רש״י כפי שנהגו בכ״מ. ועוד ועיקר, שהרי בלא״ה נתבאר בשיחת יום שמח״ת תשמ״ו שבאמת עיקר הזמן דשיעורי חת״ת של פ׳ בראשית הוא בשמח״ת, ושמה שדחו לאסרו חג הוא רק מחמת ההכרח והוא בגדר תשלומין.

בנוגע לרמב״ם – ע״פ השמועה במעשה רב ללמוד בלילה שלפניו. כן להעיר משיחת ליל הושע״ר תשמ״ט (ושם משמע גם בנוגע לחת״ת): אין די זעלבע כ״ד שעות אדער עכ״פ מצרף זיין אויך דער לילה שלאח״ז. (וממילא מובן, שאין הכוונה לפנ״ז בצירוף לילה שלאחריו). ויש לחלק בקל בין זה להמבואר אצלנו כאן.

ולהעיר, שבכ״מ בשיחות קודש נת׳ ההוראה מהשיעור שלומדים למחרתו ביום. וראה סה״ש תשנ״ב א ע׳ 231 הע׳ 40. וכהנה רבות. ויל״ד בקל. (והרי נת׳ גם ההוראה משיעורי חת״ת שלמחרתו).

ולהעיר גם מהחילוק בין חת״ת לרמב״ם בנוגע ללימוד בת״ב. ובהסברת הענין – י״ל בכמה אנפי, ועיקרם ע״פ משנ״ת אצלנו בגדר התקנה בקובץ הארבעים ע׳ שצה ואילך.

ויל״ע בכ״ז מהנפסק בשו״ע או״ח רלח, שמי שלא השלים חוק קבוע ישלים בלילה שלאחריו. ובמג״א שם דהו״ל כנדר. וצ״ע עפ״ז אם אפשר להתחיל מלילה שלפניו. ואם נאמר שהטעם מחמת שדין תורה כקרבנות שהלילה הולך אחר היום – ראה כה״ח שם ח – משמע שאא״פ בלילה שלפניו. וכ״מ מהטעם שבתר״י שם שנראה מדבריו שהוא כברכה״ת שפוטר עד זמן שינתו. ולכאורה ה״ט שמיד בקומו חייב ללמוד יומם ולילה עד שיישן. ולפ״ז א״ש מש״כ ביוסף אומץ שם להקדים ללמוד קודם עלוה״ש.

אמנם, מסתבר שלילה שלפניו ודאי בכלל היום הוא, ולא אתא אלא לאשמועינן שגם בלילה שלאחריו פורע נדרו.

והעירוני מנחלת אליהו להגר”א דושניצר בהערות וחדושי דינים אות לד שכתב לדון איך הדין אם יש לו קביעות ללמוד בלילה קודם שינתו, אם יכול להשלים למחר, משום שהיום הולך אחר הלילה. ובהגהת המגיה שם (והוא מהגרח״ק) ציין למשנ”ב רלח, ד (מהפמ״ג).

ולכאורה הא גופא מספקא לי׳ התם. וכ״כ לפרש בהערת המהדיר באדרת אליהו, לקט הנהגות להגר״א דושניצר, ע׳ קפה. (ובהערת הגרח״ק שם לכאורה בא רק להציב ציון לשרש השאלה).

ויש להעיר בעיקר הענין מרביד הזהב למהר״א טריווש בראשית א, ה – ע׳ טו שיש לזה סמך בקרא דוהגית בו שהקדים יום ללילה. וכ״כ בבני יששכר סיון ד, א. שו״ת טוב וטעם ודעת קמא, רמט. שו״ת השיב משה ב. וכ״כ מד״ע בתו״ת צו ז הערה מח. וגם בלשון חז”ל בנוגע למצוות ת”ת היום קודם לילה, כגון פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה, וכדומה.

אבל להעיר משו״ת בנין ציון קכו ד״ה אבל באמת, שכך סדר הכתוב.

[וידוע שבתוס’ ר”פ עירובין צו, א מבואר שגם במצוות תפילין הלילה הולך אחר היום. וכבר ביארו, שבכל המצוות שאינם חובת היום אלא הוא מחוייב בהם כל הזמן, החיוב חל מעת קימתו עד זמן שכיבה. ובכ״מ מצינו שגם במצוות שהחיוב רק פ״א ביום, התחלת היום היא מהבוקר.

אבל בדברי תר״י לא נראה לפרש כך. וראה ס׳ הפרדס לרבינו אשר ב״ר שער ט, הלכות ברכה״ת. שו״ת בנימין זאב קפט. רשב״ש תרג. מעדני יו״ט על הרא״ש ברכות א, יג אות ס. שו״ת מהרש״ם ג, שלז. ונראה שלא ראה דברי תר״י. וראה מה שהאריך בהערות וציונים על הלכות ת״ת אשכנזי קנה, ב הערה 4/ב. ושם הערה 4/ג אות ב ר״ל שלקביעות הלילה אין פרעון ביום].

איברא שבתר״י משמע יותר שהיא התחייבות כעין שכיר יום (כתוכן הגמרא בעירובין סה, א לפנ״ז, אף שבתר״י הביא ד״ז מירושלמי)ש ולא מדין נדר. ולהעיר שבד״כ בפרעון חוב, זמן התחלת הפרעון בלילה שלפני היום, ראה פרישה חו״מ עח. וי״ל.

ועוד שבתר״י המדובר על השלמת הזמן ולא על השלמת חוק קבוע לשנות כך וכך פרקים כבפירש״י עירובין סה, א. וילע״ע.

[ובעיקר גדר פרעון לתר״י, אף שמחוייב שלא לבטל בלילה מצ״ע – מבואר בכ״מ לפי שעיקר הלימוד ביום ולא איברי לילה אלא לשינתא. וראה חדא״ג מהרש״א ברכות ד, ב. משנת חכמים ריש הלכות ת״ת ביבין שמועה. שו״ת מהר״ם שיק א. שו״ת בית יצחק או״ח יב, א. מגן גבורים רלח בשלה״ג א. ולהעיר מרשב״א ברכות י, ב ד״ה הא דא״ר מני. ובארוכה בס׳ הזכרון ורשבציק בהספד הגר״י דושאוויץ על הצפע״נ. וראה גם בתורתו יהגה א דרך הלימוד מילואים ל. ובאו״א – ויעודם יד שבועות תשע״ח ע׳ 11. וראיתי למי שכתב עפמש״כ באחרונים שכשישן פטור מכל המצוות, ואף כשעדיין ניעור, מיגו דמצי למיפטר נפשי׳ בשינה יכול עכ״פ להשלים. ומש״כ שם, שמ״מ הו״ל מ״ע שאהזמ״ג, כיון שלומד בלילה משום תשלומין – כ״כ בשו״ת בי״צ שם].

ועפ״ז א״ש שבכה״ח שם קאתי עלה מטעם אחר, מדין קדשים (וראה גם א״א מבוטשאטש מו, ט ד״ה דרך תחנונים. אג״ק יג ע׳ שלא. סה״ש תשמ״ט א ע׳ 194 הערה 39) – דאיהו קאי להשו״ע דמיירי מחוק קבוע מדין נדר.

ועפ״ז י״ל ג״כ דאין ראי׳ מתר״י שלא יועיל להשלים אחר השינה בלילה, למ״ד שמברך ברכה״ת מיד כשקם משינתו. (אלא שבברכה״ת איכא הטעם שדעתו לפטור רק עד אחרי שינתו).

[ושמעתי בשם אחד הרבנים שליט״א, שכיון שזמן ברכות השחר מחצות הלילה, יש מקום לומר שיכול לפרוע רק עד חצות הלילה, שאחרי חצות כבר מתחיל היום הבא. ואפילו אם נאמר שיכול לפרוע אחרי חצות, דוקא עד השינה העיקרית, אבל אחרי שקם מהשינה העיקרית מתחיל היום הבא, שלכן מברך ברכות התורה אפילו לפני עלות השחר כפסק השו”ע בסימן מז דלא כמו ר״ת. ולכאורה אם ישן בלילה וקם באמצע הלילה אחרי חצות, כיון שנחשב יום חדש לגבי שמברך ברכות התורה, קשה להבין שיכול לפרוע את הלימוד של היום הקודם. אבל אם היה ניעור עד חצות כיון שא״צ לומר ברכות התורה יוכל לפרוע היום הקודם. עכ״ד.

אמנם, בפמ״ג רלח בא״א ב, ממש״כ שלא לפרוע למחר דוקא משמע שגם אחר חצות ש״ד. וכן סתימת כל הפוסקים. וראה שמירת הלשון ב, כט. ובשמירת הלשון שער התורה ג,  שאם מחמת דוחק גדול מוכרח לבטל הקביעות ימהר לפרוע במעל״ע זה, והביא הא דעירובין סה, א.

וגם בנוגע לזמן ברכת השחר מחצות – איפוא מצינו שבהלכה אחרי חצות הוא יום הבא.

ועיקר החילוק בנוגע לברכת השחר הוא ע״ד הסוד, שאין לברך קודם חצות. וכ״ה גם בסידור אדה״ז. ולא ידוע לי ע״ד הפשט מ״מ לד״ז. וכבר תמהו (ראה בכרמי יהודה פה. ועוד) במה שפסק במשנ״ב מז, לא שלא יצא אפילו בדיעבד. ונדחקו בפירושו. ויש שנדחקו דקאי רק אברכת הנותן לשכוי. וכ״ה בדרה״ח ד, י. אבל ראה משנ״ב שם ל.

גם בשו״ע אדה״ז מו, א משמע שרק בברכת הנותן קפדינן.

ולפלא בדעת המשנ״ב, שהרי אפילו בכה״ח מז, כט (שדרכו ע״ד הסוד) כתב שעל צד היותר טוב עדיף שלא יחזור ויברך וישמע מאחר.

וכבר העיר בא״א מבוטשאטש סוסי׳ ד, על סידור אדה״ז, שלא ראה מקור מפורש – כנראה כוונתו ע״ד הפשט – שיהיו ברכות השחר אחרי חצות דוקא. ומש״כ בכ״מ אחרי חצות – סתמא דמילתא דקאי ע״ד הרגיל שקם בחצות. ומה שציינו באיזהו מקומן  לפר״ח רסי׳ מו ושם מז, יג – אין הכרח שאינו מברך קודם חצות. אבל ראה שם שהביא קרא דחצות אקום שהוא זמן קימה.

גם בערוה״ש מז, כג הביא כן לענין ברכה״ת, ושכ״נ דעת המקובלים. ולא הביא מקור ע״ד הפשט. וראה שם כד לענין ברכת הנותן לשכוי.

וראה גם בא״ח ש״א וישב יג. מכתב מאליהו להגר״א מני יח.

ותמוה גם שבשו״ת יחו״ד ד, ד נגרר אחרי המקובלים שלא כדרכו. וכן לענין ברכת הנותן לפני שיאיר היום. גם תמוה שלדבריו הו״ל זמ״ג. וראה ברכת ה׳ לוי ג, א הערה כז. אמנם ראה קובץ אור תורה חו׳ שמז, כסלו תשנ״ז, ע׳ ריג.

ועכ״פ לענין ברכת התורה אינו כן. ובברכה״ת נקט המשנ״ב ודעמי׳ שמברך אפילו קודם חצות, ראה מז, כח. וממנ”פ, אם ישן בלילה מברך ברכה”ת גם קודם חצות, ואם ניעור אינו מברך עד הבוקר. ונדו״ד שייך יותר לברכה״ת. ומדוע נאמר שלעניננו אין דינו כברכת התורה. ואם אכן אין דינו כברכת התורה מדוע לא נאמר שכל הלילה הוא זמן פרעון.

ובסידור אדה״ז שכתב לברך רק אחר חצות, אפשר שהוא ע״ד הסוד (ונחלקו חכמי הקבלה בד״ז).

אלא שכבר נתבאר שדברי תר״י שתלה בברכה״ת היינו בגוף חובת הלימוד ביום, אבל מה שמשלים  חוק קבוע לאו מה״ט אתינן עלה.

אכן מצאתי סמך לדבר מר״ה כ, ב, דמשמע דחצות לילה השני לפעמים נגרר אחר יום הבא. ולגבי פסח עד חצות לילה כיום י״ד, ראה פירש״י שם. ובבעל המאור משמע קצת דקס״ד גם שלא לאכול חמץ בליל כ״ב עד חצות. ונתקשו בזה טובא. וראה גליוני הש״ס שם. זכרון שארית יוסף לרש״י שם. חדשים גם ישנים ברכות ב, א חידושי הלכה ל.

אבל לא שמענו כאן בעניננו.

ובסה״ש תשמ״ט שם ובשוה״ג מפורש להתיר להשלים גם אחרי חצות. אמנם, משמע להדיא שעדיף לפני חצות. גם לא נתפרש דקאי גם אחרי שישן שינת הלילה.

ובקדשים פשוט שמותר לאכול אחרי שינה וחצות (לולא גזירת חכמים להרחיק מן העבירה) בנאכלים ליום אחד). וכן מותר להקטיר חלבים ואימורים אחרי חצות (לרש״י שלא גזרו כלל עד חצות להרחיק בהקטר חלבים. ומה שחלבים ואברים שפקעו מעל גבי המערכה עד חצות מחזירין אותן אחר חצות אין מחזירין אותן, לא שיהא עונת הקטרן דוקא עד חצות ותו לא אלא משום דכיון דאוקדו על גבי המערכה עד חצות הרי הוא כמי שנתעכלו לגמרי)].

שו״מ בפתח הדביר ב, רלא, א סד״ה אחרי כתבי, דשייך פרעון גם בלילה שלפניו. ונראה שם, דקאזיל בשיטת רש״י דוקא. גם בשו״ת בי״צ שם כתב שהלילה והיום משלימין זה לזה. אבל מתו״ד נראה שכוונתו רק להשלים של יום בלילה. (וראה מגן גבורים שם דס״ל שמועיל לפרוע גם בימים שלאחמ״כ, דאל״כ לא הי׳ מועיל לפרוע בלילה שלאחריו, כיון שהוא כבר יום שלאחריו. ותמוה שלא העיר מדברי תר״י. וראה גם עולת תמיד שם ב).

וגם מצד דיני נדר – אומדנא הוא שעיקר כוונתו שלא לאחר את הקביעות מאותו יום, אבל להקדים שפיר דמי, שאין כוונת בני אדם בקבלה שלא להקדים אלא שלא לאחר. והרי יסוד הנדר הוא שיש מצות ת”ת מחדש כל יום, והנדר הוא שלא יעבור היום בלי להספיק חוק לימודו, אבל שפיר יכול להקדים. וכדמות ראיה מברכות ח, ב דסבר לאקדומינהו, ולקרוא כל הפרשיות בשבת אחת.  וגם אם נאמר שאינו יכול להקדים ללמוד כמה ימים לפנ״ז, מ״מ יכול להתחיל ללמוד מהלילה, שהרי לשון הגמרא יזיף ביממא ופרע בלילה, כלומר שעיקר זמן הלימוד הוא ביום. ותיקשי, שאם הלילה  שייך ליום הקודם מדוע נחשב הלואה ופרעון. ומוכרח שהלילה שייך ליום הבא כבשאר מילי, וקמ״ל כאן שבנוסף לזה, הלילה הולך אחר היום בתור פרעון. (והוא דלא כסברא הנ״ל שהלילה בגדר פרעון דלא איברי אלא לשינתא). והיינו, שאין דינו כקדשים לגמרי שהלילה שלפניו אינו שייךכלל, אלא באו להוסיף שגם דינו כקדשים, אך פשיטא שעיקר דינו כיום דעלמא, שגם הלילה שלפניו שייך ליום. (וי״ל שתלוי גם בקבלתו, אם נתכוון דוקא ביום, אך בסתמא הלילה שלפניו בכלל זה).

וכן באג״ק יג שם בנוגע לשיעורי חת״ת דמדמינן לקדשים, שההשלמה בלילה שלאחריו הוא רק בדוחק ובדיעבד (וראה גם סה״ש שם ובשוה״ג), ומצאו סמוכין לזה מקדשים, אבל לא לכתחילה שתפלתו ערבית וכו׳ היא בסתירה לשיעוריו. ולפ״ז הדמיון לקדשים הוא רק בגדר סמוכין, ומדוחק, להתיר בדיעבד להשלים בלילה שלאחריו, אבל עיקרו שייך לגוף היום. ודון מינה בנוגע לשאר שיעורי לימוד בכלל. (ומה שאין לומדים שיעורי חת״ת בלילה שלפניו, אפשר מחמת ששייך לשחרית, כנ״ל).

וגם לענין קדשים – להעיר מרבינו גרשום מנחות ק, א ד״ה הא דתני, שהיום והלילה אחד הם. וראה זבחים יב, א ורש״י ד״ה לקדושה. וראה פרי ביכורים עשה קסט בסופו.

וראה בתורתו יהגה עה״ת ב פ׳ ואתחנן  ע׳ שסב ואילך שהאריך מאד בסברא זו. ועיקר דבריו, כנ״ל,  שגם בקדשים היום הולך אחר הלילה. וראה ענינו של יום להנ״ל ז, ירח האיתנים, ע׳ תנט – חילופי מכתבים עם הגרח״מ שטיינבערג שליט״א.

ובכ״מ מצינו שקו״ט בד״ז שגם בקדשים היום הולך אחר הלילה (אלא שגם הלילה הולך אחר היום) – ראה צבי תפארתו יומא כט, ב אות רלה. רצית קרבנותי׳ יט, י. זבול יהודה אכילת קדשים מח. ומצאתי בספרו טוב נהורך שבועות ע׳ 254 שדן מזה לעניננו.

וזכר לדבר שאפשר להשלים בלילה שלאחריו וגם להקדים בלילה שלפניו, במט״א תקפא, לא שכתב שמי שמתפלל סליחות מתפלל כל היום שחרית ומנחה ומעריב ואפילו ערבית שלפניו הוא מתפלל. (ואכן בקצה המטה שם עה, עמד על כך דסתרי אהדדי. ופירש, דמסברא דנפשי׳ כ״כ לצאת ידי שניהם, לנהוג כא״ר שמתפלל ערבית שלפניו, וגם כמג״א שמתפלל ערבית שלאחריו, ושאפשר שבמדינתנו הי׳ המנהג כן שהמתפלל סליחות התפלל ערבית שתים).

[ולהעיר בכללות הענין שבד״כ לגבי נדר היום הולך אחר הלילה. וקונם שאינו טועם היום אסור עד שתחשך.

אבל ראה ירושלמי נדרים ה, א, שאינו כן תמיד בלשון בנ״א. והובא בשמלת בנימין רסי׳ רכו. וכן מצינו לענין שלא לשחוק ביום שאומרים תחנון שמותר בליל לאחרי חנוכה, כבשו״ת מהר״י ברונא קלו.

אבל בשו״ת הרשב״א ז, נא שבלשון בנ״א לילה ויום קוראים יום. וראה שו״ת מוצל מאש יח, הובא בהגהות רעק״א יו״ד רכ, א.

ובשו״ת בית יצחק אה״ע ב, צא, ב בנדר ליתן ביום אם צריך ליתן לפני צאה״כ. ובנקדימון – הרי קבע לימי החודש, ראה מרגליות הים סנהדרין לד, ב, אות י.

וצ״ע בזמננו בלשון בנ״א. ונתעוררו מזה בשער החיים בשארי רכ, ז. ועוד].

ומפי השמועה, מעשה רב שהאמרי אמת מגור התחיל ללמוד דף הראשון בדף היומי בליל ר״ה תרפ״ד והכריז עד״ז לחסידים שהיו באותו מעמד.

והנה, את״ל שאפשר להתחיל בלילה כנ״ל, (ולא כמה ימים לפנ״ז) – צ״ע האם צריך להמתין עד צאת הכוכבים. ולכאורה ה״ז ספק בדין פירוש נדר, שפירושן להחמיר. ואולי בלשון בני אדם הכוונה מהשקיעה. וצ״ע. ולהעיר מחדא״ג מהרש״א תענית כ, א ד״ה ואמר לו. אבל ראה מרגליות הים סנהדרין שם.

 

 

#11804