האם יש מנהג לא לשתות משיירי הכוס שנשפכו לתוך הקערה אחרי קידוש?
שאלה:
האם יש מנהג לא לשתות משיירי הכוס שנשפכו לתוך הקערה אחרי קידוש וכדומה? ואם יש מקום לומר שיש לחוש למה שהבריות אומרים, וכמנהג נשים זקינות שנהגו לחוש להן?
מענה:
כמדומה ברור המנהג שעליו כותב – הוא ממקורות זרים. וממנהגנו בחרוסת לערבו לתוך היין שבקערה – נזכר בשיחת ש״מ אייר תשמ״ו – מוכח להיפך. וכן ידוע לי מכמה שנהגו להדיא ולכתחילה להשקות מכוס של ברכה מיין זה למסובים בכדי שלא יהא פגום. ולא רצו לשפוך תחילה לכוס המסובין לפני שתיית המקדש. ואכ״מ. ומצינו להדיא במה שאמרו בפסחים קיא, ב, שמים בקערה קשה לכליון עינים, והביאו אדה״ז שמירת הגוף ט – ולהעיר שגם בזה נזכר רק מים ולא יין – שבזר זהב ח (בהגהות לעץ חיים האכבערג, ג, דיני שמירת הגוף והנפש טז) כתב שלכן בטייא יש לערות תחילה שיירי הקערה לתוך הכוס ולשתות הימנו אז. וראה אצלנו כאן:
הא לן, שהקפידא לא מצאה מקום לחול רק אם שותה מגוף הקערה. ויתכן באמת שהשתרש המנהג בטעות מחמת הנ״ל ולא חלי ולא מרגיש החילוק שהקפידא רק על השתי׳ מגוף הקערה. וכן שמעתי ע״ד מעשה רב, בהנהגת כ״ק אד״ש לשפוך מהקערה לתוך הכוס אחרי כוס של ברכה. ואין אחר מעשה רב כלום. (ופשוט שאין סרך ראי׳ מהנזכר בשיחת שלח תשמ״ב).
ועכ״פ, לא נ״ל לחוש למה שאומרים הבריות באם מפורש הפכו.
שוב נתעוררתי מס׳ הקנה סוד הקידוש: יין היוצא מהכוס בחוץ הוא הנקרא יין נסך ישתו יין נסיכם אבל יין הנכנס בכוס עליו אמר כנ״י כי טובים דודיך מיין. אבל נוסף לזה שדבריו שם באו סתומים וחסרי הבנה, הרי לא הועתקו דבריו בשום מקום לדינא. וראה שיעור קומה לרמ״ק מאמר שית אלפי שנין (פ, א) ועוד, שהאריך שלא לסמוך על הנכתב בס׳ הקנה למעשה. (אבל ראה מש״כ ליישב השגותיו בתורה אור להר״מ פאפירוש – מהדורת אהבת שלום תשפ״א – פ׳ משפטים ע׳ צו. בהר ע׳ קנה). לאידך, ראה מש״כ בנגיד ומצוה בתחילתו בשם האריז״ל. וראה גם לחם מן השמים כ, ב. (אבל בהקדמת מהרח״ו עץ חיים הוא באו״א). וכן הובא ס׳ הקנה בכ״מ, וגם בדא״ח. (וראה ד״ה לה״ע רשב״י תשמ״ה. אלא שידוע שהעירו שס׳ הקנה שבידינו כנראה אינו ס׳ הקנה לרנב״ה). אלא שכתב שם בנגיד ומצוה שהוא עמוק מאד ואין לכל אדם שכל להבינו. וראה ד״ת להרה״צ ממונקאטש ז, ז. (ושם ח, לז, שהוא להר׳ אביגדור קרא בתחילת אלף הששי). ונראה גם כאן מתוך המשך הדברים שאין הדברים כפשוטן.
#8048
