In regards to being Sovea (satisfied) from eating Mezonos bread, are the other foods you are eating beforehand mitztaref?

 

No, unless it’s eaten at the same time as the bread.

 

Sources:

בסברה״נ פ״ב ה״ג שכשאוכל הפת עם לפתן המשביע מצטרף לשיעור שביעה. ובפשטות, ר״ל שלא כ״ד מצטרף לשביעה. ול׳ אדה״ז שהוסיף לכתוב: ״כגון שמלפתו בבשר או דגים״, מורה שבדוקא הוא. ובפרט, ששינה מלשונו בשו״ע קסח, ולוח ח, א – ״ואכל עמו בשר ודברים אחרים״ (ושינה בשתים: ״ואכל עמו״ ולא ״שמלפתו״, ודברים אחרים – ולא כבסדר ״בשר או דגים וכיו״ב״. משא״כ בהמשך: ״בלא לפתן ודברים אחרים״). ובהמשך דבריו מדייק לכתוב: האוכל כד׳ ביצים ממין לחם זה עם לפתן כזה״. גם בטעמא דמילתא כתב ה״ז כאילו שבע ממנו לבדו לפי שהלפתן טפלה לו, ולא מדין קביעות שכן הדרך  בסעודות, אלא מדין טפל, והיינו שאא״פ לצרפו אא״כ הוא טפל. ועפ״ז מובן דל״ש לצרף מה דאכל לפנ״ז,שאינו ליפות ואינו טפל.

ומובן היטב סברא זו, כי פי׳ ״מזון״ בתנ״ך הוא לפתן המשביע – ראה ויגש מה, כג, שכבר כתוב ״לחם״ לפנ״ז – רלב״ג שם. וראה תו״ש פב, פו.

והנה, האומרים שאצ״ל לפתן – טעמם דס״ל שבשר אינו לפתן. אבל כאן מפורש להדיא שמלפתו בבשר. ומפורש בברכות מא, ב שבשר הוא לפתן. וכ״ה להלן בסברה״נ ד, א. וראה בארוכה בפרי אליעזר דלקמן בענין זה.

וא״ש עפ״ז מה שאין לחוש כשאוכל מיני עוגה בסעודה לתענוג מלברך במ״מ – ראה להלן ו – אף שאכל גם בשר ודגים בסעודה ונימא שיצטרפו לשביעה. וכן הוכיח בדרה״ח דלקמן.

וראה בבה״ל סוסי׳ קפד בדעת הפמ״ג, שמה שמלפת עמו ודאי מצטרף לשביעה, גם למש״כ בפמ״ג שם בא״א ח. וכ״מ בפמ״ג רח במ״ז יב. וכ״כ בדרה״ח דיני במ״מ ג, שרק מה שמלפת מצטרף. וראה  שו״ת להורות נתן ז, ח, ה. וראה בארוכה פרי אליעזר פולק דיני פהב״כ סי׳ ח ענף ב. וראה שבחי הלולים קסה, ו. ודבריו בטלים.

אמנם, בשו״ע אדה״ז קעז, ב בסופו: שכל מה שבא תוך הסעודה הוא מכלל השביעה. וראיתי למי שכתב לחלק בין סעודת לחם גמור שכל מה שבתוך הסעודה טפל לפת, אבל בלחם שא״ג רק לפתן המשביע מצטרף. וצע״ג לחלק, שהרי מה״ת לא איכפת לן בסוג הלחם (כפי שנת׳ אצלנו במק״א בדעת אדה״ז בסברה״נ). ויותר נראה שבסברה״נ חזר בו. ואכן, בשו״ע

 בדין לחם שא״ג ל״כ בלשון לפתן המשביע, וכנ״ל. ועוד זאת, שיל״פ שבשו״ע כוונתו לענין אחר, שטפלה לפת לגבי ברהמ״ז, ולא שהוא בגדר שביעה ממש. וכן פי׳ בהעו״ב כולל צ״צ ח״ב ע׳ 270 ואילך. אבל דוחק לפרש שכיון שטפל לפת ממילא מצטרף גם לשביעה. וכן פי׳ במגדל אור לאס אנגעלעס ב ע׳ רסא. ח ע׳ שנז.

איברא, דעדיין צ״ע מ סבה”נ פ”ב ה”ד שהלחם שאכל לפני ברכת מעי״ג מצטרף לשיעור שביעה. ומאי שנא. ועכצ״ל ולחלק    דלחם שאני. וצ״ב. ונ׳ שבמעין ג׳ שבירך לא יצא יד״ח ברהמ״ז דאורייתא, שמדאורייתא נחשב כלחם אחד ושביעה אחת.  (ועפ״ז, בשו״ת הרדב״ז ו, ב׳רכד, שאם אכל תחילה ולא שבע וחזר ואכל כזית פת ושבע מחוייב מה״ת – י״ל דמיירי בפת דוקא. ולהעיר מבא״ח חוקת ש״א ס״י.  וראה סברא כעי״ז בבה״ל קפד, סד״ה בכזית בחצע״ג). ועצ״ב מה שהצריך שם שיאכל עוד ד׳ ביצים. וי״ל שזהו מצד ברכת המוציא. (ובגליין סברה״נ שתח״י הערנו בטעם החילוק בין מש״כ בסברה״נ ללוח, אי צריך לברך מעי״ג, ושכמה אופנים בדבר. ואכ״מ).

ובשו״ע אדה״ז קצז, ו בסופו, שבשבע קודם שאכל כזית א״י לבוא לחיוב ש״ת – אינו שייך לכאן, שמיירי שכבר שבע לגמרי. וראה תהל״ד שם.

והנה, כ״ז בדעת אדה״ז. ובדעת שאר הפוסקים מצינו כמה אופנים, אלא שאין כל דבריהם עולים בקנה אחד עם דברי אדה״ז. ולא נכנסנו לדון בפרטיות בדעתם.

ומכיון שכן,   לא נראה שצריך לחשוש כולי האי לחוש לשביעתו ממינים אחרים לפנ״ז. ולהעיר, שסתימת ושתיקת הפוסקים, בדבר הרגיל, מורה שלא חשו לד״ז.  ואיך שלא נפרש בכהנ״ל,  נראה פשוט שאין מקום לחוש, ובתלתא לגריעותא, לומר שגם מה שאכל לפנ״ז מצטרף, ושכ״ה גם בלחם שא״ג, ושכל מיני מאכלים מצטרפים – והיינו לא רק פת שאכל לפנ״ז, ולא רק לפתן המשביע. (וגם הרדב״ז ל״כ כן בלחם שא״ג. וגם ל״כ דמיירי באכל דברים אחרים. ובכ״מ כתבו להדיא לחלוק, שהשביעה צ״ל מפת דוקא, ושאין לצרף אכילתו לפנ״ז וכו׳. ודעת אדה״ז – כבר נת״ל).

וראיתי למי שכתב, בתור עצה לכתחילה, שיוכל לאכול תחילה את כל שאר מיני המאכלים והתבשילים, ורק לאחר מכן לאכול   מיני מאפה עד ד’ ביצים (ואין צורך לברך על לחם אחר תחילה). וה״ט, שאף אם יודע שבשיעור המזונות לבד ללא תוספת שאר המאכלים לא היה שבע, מ”מ אסור לאכול יותר מד’ ביצים מזונות ללא נט”י,  ור״ל, שכ״מ בסדר ברה״נ, שאם אכל ד’ ביצים מזונות שוב מצרפין כל שאר המאכלים שיאכל. וצ”ע כנ”ל, דמדיוקא לא משמע כן, שאינו מצטרף  אא”כ הוא לפתן וטפל לפת.

מכל הנ”ל נלפע”ד כמ”ש בפנים. ועצ”ע מה השיעור בזה, שהרי אינו דומה כמה שצריך לאכול כשהוא רעב ולא אכל היום, למי שאכל היום. וגם צ״ע בגדר שביעה מה פירושה – שלילת רעבון או שביעה גמורה. והארכנו גם בזה במק״א. ואכ״מ עוד.

 

 

#2105 (3)