How should one dispose of the Menorah wicks? And how about Shabbos candles?
One should make a fire and burn all the leftover oil and wicks used for the Menorah. (This does not include the oil that is still in the bottle)
It is questionable whether Chanukah wicks and oil may be thrown away in a respectful manner, e.g. by putting them in their own bag and putting that bag in the garbage.
However, one can destroy them in any other respectful manner.
Shabbos candles may be disposed of directly into the garbage.
See also:
Sources:
ראה שו״ע ונו״כ סתרע״ז, ד, ובפר״ח שם. וראה משמ״ש מח, א.
והיינו גם הפתילות, ראה טור תרעז. ב״י שם. והשמיטו בשו״ע. ר״ן שבת כא, ב. אהל מועד דיני חנוכה נתיב ב. אבודרהם הל׳ חנוכה. ועוד. וכ״ה בחיי״א קנד, לא. ובקיצור שו״ע קלט, כ. ועוד. וראה שו״ת משנ״ה טו, רג, י. וצ״ע שהפתילה אינה עומדת להתבער. וראה אצלנו סי׳ חי׳קפז.
ולענין זריקתו לאשפה – ראה שו״ת כנף רננה ב, והב״ד בשד״ח אס״ד חנוכה ט, א ד״ה עתה השגתי. ובאר״ח ספינקא תרעז, ד. ניר לדוד קמד בסופו. וה״ט, שאין דינו כתשמישי מצוה, לפי שהוקצה למצוה – ראה בשאילתות וישלח כז. ובהגמי״י סוף הל׳ חנוכה: ול״ד לשיירי מצוה הנזרקים לפי שהוקצה לכילוי ולשריפה. וכעי״ז בר״ן הנ״ל, וברמב״ן כא, ב: נאסר לו לעולם כמי שהקדישו לשמים. וראה בתוס׳ שבת מד, א. וממוצא דבריהם שדינו כתשמישי קדושה. וכ״ה בדברי האשכול. ועוד נת׳ באו״א, במאירי שבת כא, א בדעת האוסרים שהוא מחמת דמיון לנרות המקדש. וכעי״ז באבודרהם הל׳ חנוכה: זכר לשמן של הקדש. וכ״כ, ובסגנון אחר קצת, מד״ע בחכמת שלמה תרעז, שהוא גוף הקדושה כיון שהוא זכר למנורה שבמקדש. ולהעיר ממש״כ בבעל המאור שבת רפ״ב בטעם שאסור להשתמש לאורה – כיון שהם זכר לנרות ולשמן של היכל. וכבר העיר מזה בעל בנין שלמה במכתבו, הובא בשד״ח שם. וראה מה שביארו בשו״ת מנחת שלמה תנינא נח, ו. להורות נתן יב, נג, ד. וראה קרן לדוד קכז.
אמנם אי משום הא עדיין אין הכרח שצ״ל שריפה דוקא ולא באו״א, והעיקר שאסור בהנאה. וצריך ביעור מן העולם, משום תקלה, ואפי׳ בקבורה. (ולהעיר – ובמכ”ש – ממשקין של ערלה וכלאי הכרם שאין דרכן לשרוף וסגי בקבורה – תמורה לג, ב – במשנה. רמב״ם פסוהמ״ק יט, י. מאכ״א טז, כז. וברש״ש תמורה שם, כיון שלא נז׳ בהדיא בתורה בלשון חיוב לשרוף. אלא, ששמן שאני דדרכו בשריפה). וראה גם שו״ת משאת משה אה״ע כ ד״ה האמנם. וכבר האריכו בכ״מ לענין חובת שריפת ערלה אם היא חובה מה״ת או דרבנן, או שאין חיוב ורק קיום מ״ע, או שאסור בהנאה והשריפה – ראה הנסמן באורה ושמחה דלקמן. ועוד. ואף דשמן שאני דדרכו בשריפה – מ״מ משקין סתמא נקטו, וגם שמן בכלל כיון שקשה לשרוף – ראה בית אברהם תמורה שם. אורה ושמחה לרמב״ם מאכ״א שם). ודוחק לומר לאשוויה כפסוהמ״ק שמצותו בשריפה דוקא, שהרי אפילו מותר השמן שבמקדש א״צ שריפה וצריך דישון – ראה רמב״ם תמידין ומוספין ג, יב. והיינו להניחו אצל דשן המזבח ונבלעין במקומן, ראה יומא כא, א ובתוס’ שם. וכבר העיר כעי״ז בשו״ת מגדנות אליהו ד, קיט. וצ״ע מש״כ בפניני חנוכה ע׳ קמח מהגריש״א לשרוף דוקא כמותר שמן שבמקדש. (ודישון המנורה שהוא בכלל הנשרפין – ראה פסוהמ״ק יט, יג – היינו רק הפחם והפתילות שנשרפו, ראה פיה״מ מעילה ג, ד. תמיד ג, א. אלא שהרמב״ם לא הביא בשום מקום הא דנבלעין במקומן. ועוד, שעפ״ז צ״ל ולחלק בלשון הרמב״ם שנקט דישון המנורה בסתמא בכ״מ, שבתו״מ שם היינו מותר השמן, וכן צ״ל בכוונתו בביאמ״ק ט, ח, אבל בפסוהמ״ק שם, וכן במעילה ב, טו – הכוונה להאפר. ואת״ל כן ולחלק בב׳ מיני דישון, מקום יש לחלק באו״א קצת, בכדי ליישב במקצת קושיית האחרונים על הכס״מ (וראה גם שיחת כ׳ מנ״א תשמ״א) בהבנתו דעת הראב״ד בפסוהמ״ק שם, שמשנה מפורשת במעילה שם דלא נהנין – שאין נהנין רק מהאפר אבל השמן מותר, ונאמר דכאן קאי בשמן. ואכתי לא תתיישב הקושיא בדישון מזבח הפנימי. וכמובן, כ״ז דחוק בלשון צחה וברורה דהרמב״ם שהגדיר בהל׳ תו״מ ״מהו דישון המנורה״. וידוע דרכו שסמך אמ״ש בהל׳ שלפנ״ז. ואולי גם בתו״מ היינו רק השמן שנשרף, ולא מותר השמן. ולהעיר שעפ״ז יש ליישב הקושיא בנס חנוכה למ״ד שמצאו מלאים בכל בוקר, שלפ״ז היאך קיימו מצות דישון – שבכה״ג אין מצוה לדשן, כיון שלא נשרף. וצ״ע בכ״ז).
אכן, ראה עט״ז לשו״ע שם. (אמנם, היינו לדעתו שדינו כתשמישי מצוה ודלא כדברי הראשונים הנ״ל). ערוה״ש שם ו. וראה משנת יעקב קאפיש במקומו. מועדי הגר״ח א, תרכו. (וצ״ע, שהרי עכ״פ אסור משום ביזוי מצוה. ואולי ר״ל אחרי עטיפה וכיסוי). באר שרים ב, רעט. ובשו״ת תשוה״נ ו, קנט כתב לחלק בין השמן לפתילות לגבי זריקה לאשפה. אבל צ״ע מה שכתבו להקל לשפוך לכיור, שג״ז ביזוי.
וראה שוע”ר סי’ כא סעי’ א ובסי’ מב סעי’ ו. אמנם, נראה פשוט דנ״ח שבשו״ע אדה״ז סמ״ב – לא מיירי מהפתילות והשמן, כ״א הכלי. וכ״כ בפרי האדמה חנוכה ד, ו.
#6509
