What are the Halachos of interruptions during Tachanun?
One should not make a hefsek (interruption) between Shemonah Esrei and Tachanun, and if one does his Tachanun is not fully accepted. However, one need not be concerned about a brief interchange of words.
Once you finish Shemonah Esrei, you may pause to answer Kedushah, Kaddish, and any other Davar Shebikedushah, or answer any Amen.
If you are in the middle of Tachanun and the Tzibur is saying the Yud Gimmel Midos, you may pause and say it with them. However, one should not pause to say Vayehi Binsoa or Aleinu with the Minyan.
Sources:
שאין להפסיק בין תפלה לנפילת אפים – ב״מ נט, ב. רא״ה ברכות לא, א. (ומש״כ שם לאשתעויי ולאישתהויי, אפשר דהיינו הך ולא בא לרבות גם הפסק בשהי׳. אבל באהל מועד שער התפלה דרך ג נתיב ב: אפילו בדברים. וכן מוכרח בשוע אדה״ז דלקמן: הפסיק ועסק בדבר אחר וכו׳ לכן אין לדבר). ריטב״א ב״מ שם בשם רבו (הרשב״א). שטמ״ק שם. שו״ע ושוע”ר קלא, א.
שיש להפסיק לענות דבר שבקדושה – כ״כ בשערי תשובה ריש סי’ קלא. ופשוט שדבר שבקדושה לאו דוקא. וכ״כ בכה״ח ב. (ובאמת י״ל שבשע״ת מיירי רק באמצע תחנון. אבל גם בזה רבו המתירים לאמן של כל הברכות). ומפורש הוא בפמ״ג במ״ז א להוכיח היתר עניית אמן על כל הברכות מאמירת והוא רחום למנהג אשכנז. ואכן, בריטב״א שם נזכר בזה״ל שלא להפסיק בשיחה ובדברים אחרים שאינם של תפלה. ולכאורה ז״כ המג״א א, ליישב במה שמפסיקים בתחינות – שרק בדברים אחרים אסור, ולא בשיחה בעלמא. ומשו״ה כתב שכ״מ בשם תלמידי רשב״א (כ״ה בהוצ״ח). אבל בשו״ע אדה״ז הלשון שיחה מועטת. וראה שו״ת ויוסף אברהם יב שכ״כ מד״ע בישוב קושיית המג״א. ולכאורה היינו הך. אלא שלמג״א ההיתר משום שיחה בעלמא. ולויוגף אברהם משום דברי תפלות. אבל ראה שם שר״ל שמשמעות הזהר ח״ב קכח, ב ואילך דלא להפסיק אפילו בבקשות ותפלות.
ואף שיש מחמירים גם בשיחה מועטת, עכ״פ מסתיין להקל בתפלה, בעניית אמן בעלמא. ובשלחן המערכה עג, ת, א שלדבר מצוה קצת מותר לדבר. אמנם יש מחמירים גם בזה. וראה אצלנו 6612 (וצ״ע מש״כ באיזהו מקומן, ראה מנחת אהרן םארדו יז, ז, ועוד, שע״פ המקובלים אסור לומר אפילו ויאמר דוד אל גד, וכך כתבנו שם, דמהיכא תיתי שמשום הפסק אתא עלה. ובכ״מ נזכר טעם פשוט, לפי שענינו פורענות. ומצינו שכמה מקובלים הוסיפו לשם יחוד ותפלות. אלא שהוא מענין וידוי ותחנון). ונראה להתיר גם לאמן על קדיש מתתקבל ואילך, אף שהוא רק מנהג. ובפרט שי״א בכלל, גם בדיני הפסק ממש, שתיבה אחת אינה בגדר הפסק. וראה הנסמן בפסק”ת שם ס”ק ב.
להפסיק לומר י״ג מדות – כן נוסח ספרד ואריז״ל לומר וידוי וי״ג מדות. ובשער הכוונות נוסח התפלה נא, ג, שאין להפסיק כלל ועיקר זולתי באמירת הוידוי וי״ג מדות. וכ״כ להפסיק לאמירת י״ג מדות עם הציבור, גם לענין העומד באמצע וידוי, בשו”ת שבט הלוי ח”ז סי’ יב. וראה שם ח”ט סי’ כד.ב.
שלא להפסיק לדברים שהם מנהג בעלמא – שו”ת שבט הלוי ח”ז שם, לענין אמירת ויהי בנסוע. אמנם, מתו״ד נראה דקאי באמצע תחנון דחמיר טפי. ומ״מ, נראה שמה״ט נמי שאין להפסיק עבורו גם לפני תחנון. ושאני אמן שמתתקבל, שאינו הפסק ארוך, וגם הוא בגדר בקשת רחמים.
באמצע תחנון – בכ״מ שדינו כק״ש וברכותי׳. ונראה דאין הכוונה לאסור איסר בעניית אמן על הברכות, אלא להרבות בחומר איסור ההפסק. ויותר נראה, לאידך, שכוונתם שלא להחמיר בעניית דבשב״ק (דאיכא למ״ד הכי), כיון שאינו עדיף מק״ש. ומצינו עד״ז בכ״מ להשוות הפסק בפסוד״ז לברכות ק״ש, אף שבפרטיהם יש חילוקים. ומפורש במטה יהודה עייאש קלא, ג שהוא כגון ברכות ק״ש ולא יותר. וכ״ה בבית עובד דיני נפ״א ו, , דלא עדיף מק״ש.. ונמצא דעיקר דבריהם שלא להחמיר כ״כ. ולכאורה, לא גרע מבאמצע אמירת אלקי נצור. ומצאתי הדבר מפורש בא״ר סו, ו. וראה גם משנ״ב שם כב. וצ״ע בלשונו קלא, א. ויתירה מזו, שבמשנת יעקב קאפיש קלא, הבין בדברי שע״ת שרוצה להתיר לענות אפילו ב״ה וב״ש (והוא להיפך מהבנת כה״ח הנל). אלא שחלק עליו. וכן ראיתי אצל כמה מאחרוני הזמן.
See also:
#1127
