האם בשר עוף בחלב נחשב כאיסור שיש לו עיקר מן התורה?

(נפק”מ לגבי קולת בעל העיטור בכלי חרס שיועיל הגעלה ג’ פעמים.)

תשובה:

ברור שאין בשר עוף בכלל דבר שאי״ל עיקר מה״ת, ראה עירובין לו, א. תוס׳ ביצה ו, ב ד״ה ביצים. ריא״ז ביצה א, א, טו, ובשלה״ג ע״ז לה. א. כס״מ מאכ״א טו, כה. ב״י יו״ד צט. ש״ך בארוך צט, ו ד״ה ולי. פר״ת שם יא. פמ״ג במ״ז יב. יד״י בפיה״א כב ד״ה והנה. בכ״מ. אבל ראה מרדכי חולין תרפו. הגמ״ר חולין תשנג. רדב״ז תשכה. ארעא דרבנן א,ז. שם מ, תיד. ולעניננו – מפורש הדבר בס׳ הבתים שערי בב״ח ט. מראה הפנים תרומות יא, ד. ושקו״ט בעיקר דבריו בשד״ח אס״ד מערכת ה, יט. שו״ת יו״ד נה, עיי״ש לצדד להקל מטעם אחר. ושקו״ט בדבריו בשד״ח שם כ. וראה מה שביאר בתשובות וכתבים חזו״א ו, ובלקוטים זרעים יא. והובא גם בשו״ת שבה״ל ב, ריט. ודלא כפתח הדעת צא בשפתי חכמה ג. אבל מיירי לענין צונן.

וכן עולה ממש״כ הפמ״ג סוסי׳ תנב במ״ז: ולאיסור דרבנן אנו אין לנו אלא חלת חוצה לארץ ובישולי עכו”ם, עיין יורה דעה סימן קי”ג סעיף י”ו מגעילו ג’ פעמים חרס, הא שאר דרבנן לא, יע”ש.

ולהעיר מפמ״ג תנא במ״ז ב, לגבי נוקשה, דלא מהני הגעלה, דנוקשה י”ל הוה עיקר בדין תורה, סייג אטו חמץ גמור, או כיון דיש אומרים נוקשה דין תורה תו הוה עיקר בדין תורה. ודון מינה.

וכ״ה בפשטות שהרי בתוה״ב כתב שגבינות עכו״ם אי״ל עיקר משום דהוי גזירה. והרי כ״ד הוא משום גזירה. ונראה שיש חילוק בין גזירה להרחיב הדאורייתא לגזירה בפ״ע.

ולהעיר מב״ש אה״ע כח, נב בתרי דרבנן. ונפק״מ בעוף שנכבש בחלב. וכ״כ בטעם לשבח תערובת צט, ו.

ומ״מ כמה אופנים אפשר להקל משום היתרא בלע, ובאב״י, ובאמאייל וטפלון.

#53937