I saw written that after 2 weeks of shloshim an ovel is allowed to cut his nails on erev shabbos, if he does it every erev shabbos. Am i correct?

This is the position of the דעת קדושים יו״ד שצ, quoted at the end of שו״ת איתן ארי׳ קח, using it as one factor of many to allow, in a specific case, to cut nails.

The דעת קדושים also addresses a very specific case.

This shouldn’t be relied on otherwise.

Sources:

כן הובא בכ״מ בשם דע״ק יו״ד שצ. והובא בשו״ת איתן ארי׳ קח.

וכבר העירו שבכ״מ מבואר דליכא גערה בצפרניים, ראה שו״ת הלק״ט א, קיג. הובא בהגהות רעק״א שצ, ז. מט״א תרכה, יג ובאלף למטה שם. שו״ת בית דינו של שלמה ז (ודחה כל דברי שו״ת נאמן שמואל לו). שיו״ב בשירי שיריים יו״ד קצט, ב. ובמהדו״ח נדפס בסוסי׳ שצט. שו״ת זרע אמת ב, קנג. שו״ת דבר משה אמאריליוו פא. יוסף דעת שצ. וכן עולה משבט יהודה יהודה שצ, ו. וחזר בו ממש״כ בספרו בית יהודה ל. חסד לאברהם אלקלעי יו״ד יז. והביא כמה מהם כמה בעיקרי הד״ט יו״ד לו, ד. מסגרת השולחן קאסטלנבו שם – קצה, ג.

וראה גם שו״ת הגיד מרדכי יז. ברית כהונה יו״ד ג, יב. משיב הלכה ב, קטו. וכ״כ בעצמו בדע״ק שצט, ד.

ומכמה טעמים: שאין דרך להסתכל בידיים, דלא מהני גערה כיון שיכול ליטול בשינוי, שלא נזכר גערה בצפרניים בגמרא.

אלא שעיקר דבריהם לקולא דלא בענין גערה ומותר מיד אחרי ל׳, או כשרגל מפסיק.

אבל נראה גם לאידך שאא״פ להתיר כל ב׳ שבועות מחמת שיעור גערה.

 וגם אם נאמר דאיכא גערה (כדעת שו״ת בית יהודה ונאמן שמואל שם. וכ״כ בשו״ת לשון הזהב יד, שתלוי בשיעור גערה של שערו, והובא בדע״ת שצ, ז. וראה חסל״א שצ, יז. ולאידך שם א) – צ״ע שהיאך אפ״ל שאסור כל ל׳ אם השיעור הוא כל ב׳ שבועות. ויותר נראה, דלדידהו הוא כמה ימים אחרי שלשים יום – ראה שו״ת ר׳ עקיבה יוסף יו״ד קסט. (ולהעיר מאו״ז אבל תמו. ד״מ שמ, ג. וראה שלחן הטהור רס, ח).

וראה גדה״ק לדע״ק שם שהקשה עליו שתוך ל׳ לא מהני גערה.

ומש״כ בדע״ק מחמת מחמת שרגילים כל ערב שבת, וגם כשחל ר״ח בע״ש או יו״ט בע״ש, אין רגילים להשהות יותר מב׳ שבועות, צ״ע ששיעור גערה היא בדרך כלל יותר ממה שרגילים להשהות. וראה גדה״ק שתמה עליו עד״ז מצד אחר. ושקו״ט אפילו בערב שבת שלפני השלושים כשחל יום שלושים בשבת, ראה פת״ש שצ, ה. וראה שו״ת טוטו״ד מהדורא ג ב, ע״ד סברא להתיר ע״י גוי ושאין המנהג כן. ולהעיר, שלא מצינו שהתירו בכגון דא כל ערב שבת מחמת מצוה כבטבילה.

וגם בדע׳״ק, נראה מדבריו דמיירי רק כשרגל מבטל, אלא שסמך ע״ז רק מחמת שיעור ב׳ שבועות. וכ״כ בגדה״ק שם לפרש בדבריו כעי״ז.

ולכאורה י״ל דשאני גילוח צפרניים שנמאס, ודומה לגילוח הזקן. אמנם גם בזה מפורש בכ״מ דלא מהני רק אחרי ל׳ יום. וגם להדעות דמהני גערה בגילוח הזקן תוך ל׳, קשה לומר שדין צפרניים כדין הזקן. ובפרט, שמפורש בשו״ע בצפרניים דקייל״ן לאסור כל שלושים. ושאני זקן שבמדינות שמגלחים זקנם נמאסים תוך כמה שבועות, כמ״ש בשו״ת נוב״י או״ח יד. ועוד.

וצל״ע טובא מש״כ בגשה״ח כא, יא, ט – ע׳ רלז – והובא בשש״כ סה, מד, וכן בפני ברוך יט הערה לה, שאם צפרניו גדולות מותר לקוצצן לכבוד שבת – שלא מצינו מקור להתיר נטילת צפרניים שהוא מדינא דגמרא לכבוד שבת. ואין לומר להתיר מפני הניוול, שהרי כל עיקר גזירת חכמים באבל היא שיהא מנוול ואם נבוא להתיר מפני שהן גדולות, נמצאנו מבטלים כל דין אבלות שלושים יום, שהרי בשביל כך נאסר. ומש״כ בגשה״ח שם שמקורו ממסגרת השולחן שצ, ליתא שם רק בחל יום שלושים בע״ש. וג״ז לא נפיק מפלוגתא, כנ״ל. ונראה ברור שאלו שהב״ד גשה״ח והעתיקו משמו, לא ראו דברי מסגה״ש במקורו. ואפשר גם שנפלה שם טה״ד בגשה״ח. ושו״מ שכבר העיר עליו בקיצור שו״ע עם חזו״ע, ע׳ שה בהערה. וכן בשו״ת ברכת יהודה ד, טז.

וראיתי לאחד מחוברי חבר שהביא כנ״ל להתיר לנטילת ציפורניים בכלי לאבל בתוך שלושים יום לכבוד שבת כאשר הן גדולות, והעמיד יסודו בקל וחומר מהיתר נטילת ציפורניים בערב שבת חזון. ודבריו מופרכים מעיקרם, והוא ק״ו שאין בו ממש, שהרי הלכה פסוקה וערוכה היא שאבל אסור בנטילת ציפורניים, ולא חילקו חכמים בין חול לערב שבת, ושאני אבלות ישנה של חורבן הבית דקילא טפי, בשגם שמעיקרא לא נאסרה נטילת ציפורניים בשבוע שחל בו מדינא דגמרא אלא בתספורת וכיבוס, ובשו״ע ורמ״א לא הובא כלל לאסור, וגם אותם שנהגו בו איסור אינו אלא חומרא ומנהג, וק״ו פריכא הוא, שהיאך אפשר ללמוד מהקל להחמור. ומאחר שנתנו לו חכמים דרך היתר בשינוי בידיו או בשיניו כשצפרניו גדולות ומצערות אותו, היאך אפשר לפרוץ גדר ולהתיר נטילה בכלי מעיקרה. והן אמנם איכא דעה יחידאה שלא אסרו ציפורניים אלא תוך שבעה, אבל כמעט כל הראשונים דחו דעה זו מהלכה, והכי קייל״ן לאיסור וממילא אין לאבל ליטול ציפורניו בכלי כל שלושים יום ואפילו לכבוד שבת.

#52150