שאלה בדיני היסח הדעת בסעודה

שאלה:

מי שאוכל אצל אחרים, וכבר התחיל לברך ברכה אחרונה, ולאחר שאמר המילה “ברוך” הזכיר לו בעל הבית שיש עוד לאכול, האם מה שהתחיל את הברכה דומה להיסח הדעת והדין דאם אוכל אצל אחרים אמרינן הכל על דעת בעל הבית וא”צ לחזור ולברך, או נימא דמה שהתחיל הברכה דומה לנטל ידיו דנחשב היסח הדעת גם אם אוכל אצל אחרים כמבואר בפוסקים ר”ס קע”ט.

הזדמנה לי למעשה שאלה זו היום ואין לי הכרעה.

מענה:

צריך לחזור ולברך.

מקורות:

דבר גדול דיבר כאן האדון. ונראה שקיצר במקום שאמרו להאריך. ושרש ספיקו בטעם שנטל ידיו גרע מאמירת הב לן. שאם הוא מחמת שהוא במעשה ולא בדיבור, מקום לומר שאמירת תיבת ברוך אינו חמור כ״כ. גם נחלקו בעומק דברי מג״א קעט, ג אם בנטל ידיו מיירי כשהסיח דעתו בבירור, או דקמ״ל שבנטל ידיו א״צ היסה״ד בבירור. וראה פמ״ג בא״א שם. פתה״ד ב. מט״י ב. שו״ת פרח שושן א, א הובא בהגהות רעק״א לשם. (ושם, וכן במט״י, הביא ראי׳ מנטל ידיו לפני אפיקומן בשו״ע תעז, ב. וכבר כתבו, וכ״כ בפרח שושן גופא לחלק, דאתכא דרחמנא עדיף מאתכא דבעה״ב. ודוק היטב בשו״ע אדה״ז תעז, ז). וראה כה״ח יא. בה״ל שם.

ומ״מ אמירת ברכהמ״ז גרע, שמצ״ע היא סילוק ולא רק היסה״ד. ואף שבברכה אחרונה בטעות אינו סילוק לדעת מג״א ואדה״ז קצ, ג (ז), וי״א כן בנטל מים אחרונים בטעות – אמנם כאן אי״ז טעות, דהא דאתכא דבעה״ב סמך היינו שביטל דעתו לדעת בעה״ב, משא״כ כשהוציא עצמו מדעת זו. וכש״כ למש״כ בכ״מ לחלק דברכהמ״ז גרע משאר ברכה אחרונה בטעות (וראה חיי״א מט, יד. שו״ת אול״צ ב, יב, קט). והרי לענין אפיקומן אף דאתכא דבעה״ב סמיך, כשבירך ברכהמ״ז ה״ז סילוק גמור.

וכ״כ אלינו הרה״ג הר״ש רייזפלד שליט״א, שמה שאינו נחשב היסח הדעת כשסמוך על שולחן בעה”ב, היינו כשמסיח דעתו מהמאכלים דוקא, דאז אמרינן שאם היה יודע שבעה”ב יביא עוד לא היה מסיח דעתו, אך כשאמר ‘ברוך’ הסיח דעתו מכל הסעודה, וכן מבואר לכאו’ בביה”ל סימן קעז ס”ב ד”ה ‘למשוך’ שאם לקח את הכוס לברך אין לך סילוק גדול מזה ע”ש שציין לסימן קעט. עכ״ד.

אבל לאידך כאן שלא בירך ברכהמ״ז, רק אמירת תיבה אחת, מקום בראש לומר שהוא רק כגדרי היסה״ד. אבל יותר נראה דדינינן לה כאילו התחיל ברכהמ״ז לכל דבר.

#49988