הגומל אחרי שלישי במנחת ש”ק
שאלה:
שלום וברכה!
מעשה שארע אצלנו בשבת קודש תיכף אחר קריה”ת במנחה ניגש אחד ורצה לברך הגומל. תיכף אמר לו אחד המתפללים שאין לברך כעת כיון שהקדיש הולך גם על קריאת התורה וברכת הגומל עלולה להוות הפסק (כן הוא בנוגע להגומל בדרך כלל שיש לברך אחר קדיש אלא שכאן גם אחר קדיש לא יכול לברך כיון שתיכף צריך להתפלל) ולכן יברך לאחר התפילה. כאשר סיימו התפילה אמר שיברך כבר ביום שני לפני הספר תורה. מיד נענה הנ”ל שאין להמתין ליום שני כמבואר בסדר ברכות הנהנין שאין להמתין ג ימים כדי לברך בספר תורה. למעשה בירך מיד אחר התפילה. האם אכן כך היה צריך לעשות? (למעשה בירך כמה דקות אחרי שקיעה, האם יש בזה עניין שיהיה ביום דווקא כקרבן תודה שהוא ביום? ולעניין זריקת הדם לכו”ע הולכים אחר שקיעה הראשונה כמבואר בתוס’).
מענה:
א. בדיעבד, יכולים לברך אחרי שלישי.
ב. נכון שלא לאחר ג’ ימים.
ג. ברכת הגומל בלילה – לכתחילה יש לברך דוקא ביום, אך במקום שיש צורך אפשר לברך גם בלילה.
מקורות:
ראה כאן ודון מינה.
Hefsek by Krias HaTorah of Shabbos Mincha for Baruch Sheptorani etc.
ולכאורה עדיין יש לדון, שמה שיהללו לא הוי הפסק יש לומר שהיינו דוקא לענין שיוכלו לומר עוד פעם קדיש, אבל מ”מ הרי לכתחילה אין להפסיק אפי’ בפסוק אחד כמו שמבואר שם לענין פסוק ואני תפילתי כשאין ס”ת. אמנם, היינו בין קדיש לשמונה עשרה. ובין קרה״ת לקדיש קיל טפי. (וראה קצוה״ש צא בבדה״ש ד. ובארוכה בהנסמן בתחנונים ידבר רא״ש ד, ט ואילך – ע׳ רלא ואילך). והרי אומרים וזאת התורה עץ חיים וכו׳ – כו״כ פסוקים. וכן אומרים יהללו.
ועכ״פ. מזה יש ללמוד שאינו בגדר הפסק בין קדיש לקרה״ת.
והנה בנוגע לואני תפלתי נקטו לשון רק ״טוב שאז לא יאמרו וכו׳״. ועכ״ז, איכא לעיוני בהא מילתא, דלמה לא נאמר שטוב לברך אחר התפילה ומהיכא תיתי שהגומל לפני הספר חשוב יותר ממה שטוב שלא להפסיק אפי’ בפסוק אחד.
אבל, באמת אין קפידא שלא להפסיק כלל בין קרה״ת לקדיש אלא להסמיכו כמה שיותר.
ובעיקר דין הגומל בפני ס״ת – להעיר מהלשון בסידור תהלת ה׳ (ואינו מנוסח סידור אדה״ז. וטעה בזה בשערי תפלה ומנהג אשכנזי א, פה, ג – ע׳ שצ) ״אומר ברכה זו על הס״ת לאחר ברכה האחרונה״.
ולהעיר מהמנהג שעולה לתורה (כ״מ בתוס׳ דלקמן, כמ״ש בתורת חיים סופר ריט, ט. וראה רי״ו ני״ג ח״ב) וקודם לאחרים – כנה״ג ריט בהגב״י א. שע״א ד, כז. משנ״ב קלו בבה״ל ד״ה בשבת.
וראה שו״ת חת״ס או״ח נא בטעם שמברך בהמשך לעלי׳ לתורה (וראה אהלך באמתך כג, נז) אף שאינו מעכב כמובן (והוא רק ממנהגא. וראה שו״ת תשובה מאהבה ג, תמט. ובגוף הענין לעלות לתורה בימי אבלו, להעיר משו״ת מהרש״ל עא).
ובתורת חיים סנהדרין צד, א והובא בא״ר ריט, ה, שאמירת ברכו כהודאה. וראה להלן בענין ברכת הגומל דוקא אחר קריה״ת.
והרי לכמה דעות מותר להפסיק בכלל בין קרה״ת לקדיש באמירת הגומל (ראה א״א מבושאטש מהדו״ת ריט, ג (ועוד). ובדוחק גדול יש להעמיס בדבריו שכוונתו אחרי הקדיש. ולהעיר, שהביא שם שנהגו מקדם לברך הגומל קודם ברכה״ת שלאחרי העלי׳. ודוחק לפרש שכוונתו לפני ברכה ראשונה).
ואף לדידן שמקפידים שלא להפסיק בין קרה״ת לקדיש בכלל בברכת הגומל (ראה שו״ת ירך יעקב או״ח מ. שיחת יו״ד שבט תשכ״ג. ס׳ המנהגים חב״ד ע׳ 14) – היינו בכלל, אבל בקרה״ת דשבת שבלא״ה מפסיקים כנ״ל, אין ראי׳.
ועכ״פ יש לברך בהולכת ס״ת או בחזרתו – ראה כנה״ג שם. ירך יעקב שם.
ואף שמנהגנו בשבת במנחה להתחיל קדיש לקראת סוף הגלילה ומשתדלים שלא להפסיק כו׳ – הרי אומרים יהללו. בשגם שעיקר הקפידא על הש״צ האומר קדיש. וכמו בהפסק בין חזרת הש״צ לקדיש תתקבל וכהנה רבות.
והרי גם למנהג העולם נקטו בכ״מ שהקדיש הולך גם על קרה״ת. וראה בארוכה הנסמן בקובץ אור ישראל מאנסי גל׳ נ.
ומה״ט מובן שאין לומר שעדיף לדחות הברכה לאחר התפלה, שהרי מפורש בראשונים ובפוסקים שנהגו לברך אחר שקורא בתורה (תוס׳ ברכות נד, ב אר״ח שני וחמישי כה. מרדכי ברכות י, ריב. נמוק״י ברכות שם. רא״ה שם. שו״ע או״ח ריט, ג. ועוד). וככל הטעמים שנאמרו בזה, שבודאי יש עשרה, וגם יש לומדים, והוא מעומד, וניחא להו לעלמא למיעבד מצוה כי אתו לאודויי על נסייהו, והס״ת במקום רבנן, והבימה במקום מזבח (ראה בכל הנ״ל. וראה העמק שאלה כו, ז, ערוה״ש ריט, ו).
גם אין לומר שיש כאן כבר הפסק של ד’ פסוקים שהרי הברכה פסוק א’ ומה שהציבור עונים כבר פסוק שני, ויהללו הוא ב’ פסוקים, ה״ז יחד ד’ פסוקים – שבנוגע לברכה הכל ענין אחד. ועוד, שדומה ליהללו כדלקמן.
ובנוגע ליהללו נקטו הפוסקים שהוא פסוק אחד. וה״ט לפי שאומרים חלקו הש״צ וחלקו הציבור. ואולי עיקר הכוונה לשלול ג׳ פסוקים, שצריך ג׳ פסוקים עבור קדיש. וראה יד אפרים למג״א רצב, ב. וראה שע״א י בפת״ש מד. ובערוה״ש רצב, ג, ובמשנ״ב רצב, ד שמה שאינו מעיקר הדין אינו הפסק. ודון מינה.
ונראה, שאינו מצטרף (ראה שע״א שם) לד׳ פסוקים, והכל סיומא אריכתא.
ועוד, שיהללו שייך לקרה״ת ואינו הפסק, ראה הגהות יא״פ וקצוה״ש שם. בית הלוי על נועם מגדים להפמ״ג מנהגים יד.
ואינו מסתבר שיהא כהפסק.
שלא לאחר ג׳ ימים – סבה״נ יג, ה. ולהעיר שמפורש גם בלקו״ש כח ע׳ 149 הערה 9 וברשימות חוברת לא בנוגע לי״ב תמוז, עיי״ש בטעם שלא בירך בעש״ק ללא קריה״ת שהוא תוך ג׳ ימים. והוא דלא כשע״א ד, כז שאין מדקדקין בזה. (#4293)
#49196
