האם כלה שהרגישה כאב בבעילה שניה (ובביאה ראשונה היתה ביאה גמורה) צריכה לבדוק אולי עדיין יש דם בתולים?
אין צריך לבדוק.
מקורות:
מה שגזרו על ד״ב אף שהוא דם מכה נאמרו בזה כמה טעמים בראשונים. אמנם כ”ז בחתן שיצרו תוקפו ובבעילה ראשונה שעושה אותה כלי ויש דם. אבל לא שמענו שבבעילה שלאמח״כ תצטרך לחפש ולבדוק. ועוד שלהטעם משום חימוד, או שאוחזת רעדה וחלחלה, או שהוא רק לפי שעה – ל״ש לומר כן בפעם הב׳. וכ״כ בשו״ת שואל ונשאל ב, צט.
אמנם, בערוה״ש קצג, יא חידש מדנפשי׳ לבדוק הסדין בביאה שני׳ ושלישית. והובא גם בטהרת ישראל שם ג. וכ״כ בשו״ת שמחת כהן יו״ד ב, כט. וגם לדידי׳ היינו רק בדיקת הסכין ורק ביאה שני׳ ושלישית.
אלא שהשמטת הפוסקים מוכיחה דלא שמיעא להו. ולגבי רמ״ת נזכר להקל, וכאן כל הפוסקים השמיטו ולא כתבו לבדוק בביאה שני׳.
והרי בבוגרת מחזקינן שכלו בתולי׳ בלילה אחת, ראה בר״ן שבועות ד, ב. וראה חזקת טהרה שם במורה דרך ה, שהקשה על ערוה״ש. וראה גם שם בדרך קצרה ה. וראה גם שו״ת יגל יעקב יו״ד נד, שאין שום חובת בדיקה בפעם הב׳, שאינו מיעוט המצוי, וגם אם הי׳ – אין חובת בדיקה בדרבנן. וכ״כ לדינא בשו״ת קנה בשם א, סח, ב.
ומפורש הוא בשו״ת צ״צ יו״ד קנד, כשראתה כתמים, שבלא ראתה דם יש להקל בפעם ב׳ אע״פ שהרגישה כאב, שיש לתלות שכלו כל בתולי׳ בפעם ראשון, ויש לה חזקת טהורה ולמה להחמיר לתלות בבתולים. ובשות שאילת שאול ב, כב אזיל בתר איפכא להעמיס בדעת הצ״צ שצריכה לבדוק. ולא מצאתי גילוי לדבריו שם.
ובשו״ת תשורת שי תנינא קלד, כתב נמי שהוא ס״ס בדאורייתא וחד ספק בדרבנן וגם יש לה חזקת טהרה וא״צ לבדוק. (וראה בטהרת הבית דלקמן שאינו ספק שעומד להתברר מאחר שגם לאחר הבדיקה אינו ודאי איסור, עיי״ש). אלא שסיים שכשאין הפסד בדבר יש להחמיר אם הרגישה צער. אחא דעין חיוב לדאול אותה אם הרגידה צער.
וכתב בשו״ת מנח״י ה, סא עפ״ז, שמש״כ בספרי קיצורי דינים לבדוק בפעם ב׳ הוא טעות. ושבאמת כאן יש הפסד של ביטול פו״ר. אלא שסיים שבודאי צריכה לבדוק הסדין אם הוא לפנינו. וג״ז מחודש קצת.
וראה בטהרת הבית דיני דם בתולים ו – א ע׳ תקלג, שא״צ לבדוק אחר ביאה שני׳ על הסדין או על העד, ושיש מחמירים אם הרגישה צער להצריכה בדיקה על הסדין או העד. ונכון להחמיר בכגון דא לבדוק אפילו בדיקה שטחית ושלא לאור הנר. והאריך במשמרת הטהרה שם לבסס ד״ז.
וראה בס׳ מנחת משה עבער ע׳ קלא שהביא בשם בעל דברי יציב והגרא״פ בערשקאוויטש שא״צ לבדוק.
ואם הסדין צבוע או שהכתם פחות מכגריס, אין טעם להחמיר. ואין טעם לטמאה יותר משאר נשים, ראה צ״צ שם.
ויתר על כן, בתשורת שי שם, שאפשר שאם יצא רק טיפין הקלו בביאה שני׳. וכמה מורים סברו (ראה מנחת משה שם ע׳ קלח בשם הגר״מ פיינשטיין והגרי״א הענקין ועוד) שאם מצד כללי דם מכה מקילים, וכגון שהולכת לבודקת ורואה שיש מכה בבתולים, א״צ להחמיר בביאה שני׳ כלל. וראה מנחת משה שם ע׳ קלא ואילך בארוכה.
והעירני ח״א שליט״א, שבבדי השלחן קפו, ב ביאורים ד״ה שלש, כתב שראוי שתבדוק (גם בשיעורי שה”ל קצג, א, ז בסופו, שמסתבר שצריכה לבדוק, ולא פירש טעמו. אלא דסגי לי׳ בבדיקת הסדין. וראה גם אשרי האיש יו״ד כו, יד שצריכה לבדוק. ובהרגישה צער טמאה בלא בדיקה. וצ״ע. אבל בשבה״ל שא״צ לחוש להרגשת צער. וגם בשיעורי שבה״ל וכתב שהטעם בכדי להתחיל בדיקות ג”פ לראות שאינה רמ”ת. ועוד כתב בטעם הדבר, שאולי באמת יש דם בתולים והיא טמאה וצריכה לברר דבר זה. והעיר הרה״ג הנ״ל, שבטעם הא׳ אינו מובן, שהרי אם יהי’ דם, נתלה שהוא מחמת הבתולים, ומה טעם שתבדוק. אלא שאם לא יהי׳, תהי׳ בדיקה זו הראשונה מתוך השלש. אבל אין סיבה לגזור עליה להתחיל לבדוק כשעלולה להסתבך. וכן בטעם השני, שנראה מדבריו, שבגזירת ד״ב נכלל שכל פעם שיש דם מחמת הבתולים טמאה ואינו כדם מכה – יש כאן שני חידושים שצריכים ראי׳. א. שכל דם הבא מחמת הבתולים, גם בביאה שני׳ והלאה, גזרו עליו. ב. שצריכים לחפש הדם הזה. והוא עצמו כתב שלא נזכרו בדיקות אלו בשאר פוסקים, ראה שם ביאורים ד״ה אם בא. ועיי״ש לבדוק רק הסדין.
ולמסקנא, נראה שכיטן .לא נזכר בפוסקים עד״ז, והרי יש לה חזקת טהרה, ובוגרות בתולי׳ כלין, ואיכא ס״ס בדרבנן, ולא איתיליד ריעותא, ועיקרי הטעמים לבדוק אינם שייכים, ועוד שלכמה דעות א״צ לבדוק אפילו בביאה ראשונה וגם יש טורח לבדוק לאור הנר או החשמל (ראה שואל ונשאל שם. ישיב משה שתרוג ב, ו – לענין עד״ז).
#49629
