טעה בהפטרה

שאלה:

מעשה שהיה בשבת דאזלינן מיני׳ [פ׳ בא] שקרא המפטיר (במקום שנהוג שקורא בקול רם אף שהרבה אומרים עם המפטיר בלחש) וטעה בתיבה אחת וקראה שלא כהוגן באופן שמשנה המשמעות לגמרי. (העובדא היתה שקרא ״קרן מצפון״ במקום ״קרץ מצפון״) ושם לב לטעותו אחרי גמר הברכות. מה הדין?

תשובה:

אינו חוזר.

מקורות:

הנה נדו״ז תלוי אם קריאת כ״א פסוקים מעכבת. (וראה השקו״ט בשו״ת דברי מלכיאל א, ב, ובכ״מ, במקום שנזכר אין פוחתין אם מעכב). ולכאורה מזה שבדסליק ענינא קוראים בפחות – וכ״ה בהפטורה הנ״ל באמת – מוכח שבדיעבד אינו מעכב. וכמו לענין קריה״ת דסגי בט׳ בדיעבד מה״ט, ראה קלז, ה. (וגם בח׳ באופן שקרא אחד פסוק למפרע – ראה מג״א שם ט. אמנם, י״ח שאפילו עשרה מעכב, ראה להלן מדברי התוס׳. וכ״ה במס׳ סופרים יא, ה. ובמשנ״ב שם יד).

ואין לחלק בין קריה״ת להפטורה, שהרי בתוס׳ מגילה כא, ב כתבו להוכיח שבפ׳ ויבוא עמלק מהני בט׳ פסוקים מהא דבהפטורה מהני בסדליק ענינא. (ובתורת ר״ש סלאנט ה, הוכיח השואל מתוס׳ להיפך, שכ״א פסוקים מעכב (ולכן צריך לחזור ולברך), דאי נימא שאינו מעכב, איך אפשר להוכיח מהפטורה לקרה״ת, דהא בקריה״ת מעכב (לדעת התוס׳ כג, א ד״ה חד). ואין דבריו מוכרחים, שההוכחה היא לגבי לכתחילה. ועוד, דלדידן שגם בקריה״ת אינו מעכב, מסתבר דהה״נ בהפטורה. ואכן בתשובתו כתב שראיותיו יל״ד בקל, ושאינו מעכב).

אמנם בשו״ת הרשב״ש סוסי׳ תכח, והב״ד בברכ״י רפד, י, מצינו שאם אין המפטיר יודע לקרוא כל הכ״א פסוקים מתוך הכתב ברכתו לבטלה, והציבור לא יצאו. ומוכח דס״ל שכ״א פסוקים מעכב. ונראה שאינו סותר, שי״ל דאיהו ס״ל הכי גם לענין קריה״ת שמעכב. (ובלא״ה, לדידן מהני גם בקורא מתוך הדפוס. ואכ״מ).

אמנם, ידוע שהחיד״א בברכ״י הביא כל מה שמצא, ולאו דוקא שמסכים לענין דין (ראה מזה בשו״ת חיים שאל א, ח. ועוד). אלא שהחיד״א העלה כן גם בספרו לדוד אמת כ, יז. וכ״ה  בשמו בכה״ח רפד, כח. וראה ויצב אברהם דלקמן.

ובדוחק י״ל, שכ״א פסוקים לאו דוקא, ובדיעבד מהני בפחות, ולא נחית להך מילתא הכא. ונקט מנין הרגיל שבהפטורה, ועל הרוב אם יודע לקרוא קצת יודע גם לקרות כולו. ושו״מ כן בעולת יצחק דלקמן. ועצ״ע.

וכדברינו, כ״כ בתוספת ירושלים רפד, א שבדיעבד מהני בפחות מכ״א כמו בסליק ענינא. וראה גם נימוקי או״ח רפד, א, דמשמע מדבריו שבדיעבד אינו מעכב. (אלא שהחשבון שם אינו מכוון, שבעובדא דידי׳ הרי יש כ״א פסוקים).

ואכצי איכא לספוקי, עד כמה יכול לפחות בדיעבד. והנה במחז״ו סדר שבתות קכו, לענין הפטורה, שאפילו לא קרא אלא עשרה שפיר דמי בסדליק ענינא. ודימה למקום שיש תורגמן, כדלקמן. ומשמע  דבעינן לפחות עשרה.

אבל למנהגנו שמפטירין בסדליק ענינא גם בתשעה פסוקים, כהפטורת הלא כבני כושיים, אפשר דסגי בתשעה. וגם כמו שבקריה״ת סגי בתשעה בדסליק ענינא, לכאורה הה״נ בהפטורה. (וצ״ל בדעת המחז״ו דס״ל דשאני ויבוא עמלק שהוא סידורו של יום (ראה ירושלמי – תענית ד, ג. מגילה ד, ב – הובא בתוס׳ מגילה כא, ב), וס״ל (דלא כתוס׳ שם) שהוא טעם אחר מסליק ענינא. וכש״כ להטעם דשאני פורים שעשה מעשה קטוע כך פרשתו קטועה, ראה ב״י וב״ח קלז. וראה מזה במכתב הגרר״י רייכמאן בסו״ס פתח הבית להגר״א טיקטין שגגות ע׳ עב).

אלא שאין לדמות קריה״ת להפטורה לענין מספר תשעה, דהתם טעמא דבעינן ט׳ מחמת ג׳ פסוקים לג׳ קרואים, ולא שיש טעם מצד עצמו למספר תשעה. ואילו בהפטורה מה שקוראים תשעה הוא רק מחמת דסליק ענינא בתשעה. ומ״מ אפשר שאין לנו לפחות יותר ממה שמצינו בהפטורה הקצרה ביותר, הן בסליק ענינא. והן בת״צ. וראה מה שנסתפק בזה בברכת שי ברמן מגילה כג, א לתוד״ה חד.

[ולהעיר ממאמ״ר רפד, א וערוה״ש שם ז, לגבי ת״צ שצריך ט׳ פסוקים בהפטורה, כנגד ג׳ קרואים, ומ״מ לכתחילה צ״ל לפחות י׳ פסוקים כמו בקריה״ת. וראה כה״ח שם ח. וראה שו״ת מהר״ם פאדובה דלקמן].

ועוד אחת אתנו, שבפירש״י מגילה כג, א שבמקום שיש תורגמן סגי בי׳ מפני טירחא דציבורא (ולא כר״ן שהתרגום עולה לו). ומשמע מזה ג״כ שאינו מעכב. (וי״ל שכ״ה גם לטעם הר״ן. וראה שו״ת מהר״ם פאדובה עח). וכפי שהוכיח מזה במחז״ו שם לענין סליק ענינא. וכ״כ בערוה״ש שם להוכיח שאין כ״א פסוקים מעכבים כדמוכח מדין תורגמן. וראה גם ביד נביאיך ע׳ קלג בשם הגרח״ק. ולפ״ז ג״כ צריך עשרה לפחות.

אבל להעיר ממס׳ סופרים יא, ד לגירסת הגר״א שכשיש תורגמן מפטיר ג׳ או ה׳ או ז׳. ואינו כבגמרא אצלנו. גם במג״א רסי׳ רפד, הביא משו״ת מהר״ם פאדובה שם, שנהגו לקרוא פחות מי׳ כשהי׳ תורגמן. ועיי״ש שבהפטורת מנחה יו״כ קראו ו׳ פסוקים.

והנה, במג״א קלז, ד, הביא סברא שכשדילג – ולכאורה ה״ה בטעה בתיבה, ראה רעק״א שם בדילג תיבה – גרע וצריך עשרה. וכ״כ בא״ר ב. משנ״ב ז. (ובאמת בשו״ת משנ״ה ז, כג הוכיח מאו״ז שבת מד, יתר על כן, שצ״ל י׳ פסוקים על הסדר. והוא דלא כסברא קמייתא במג״א שם, שעשרה לאו דוקא. וכ״כ עו״ת ה. וראה גם פר״ח שם. ביאהגר״א שם. שו״ת ויאמר יצחק וואליד א, יח. ובמס׳ סופרים יא, ו, מפורש גם בדילג שצריך עשרה. אלא, שלמס׳ סופרים בכלל צריך עשרה. ובכה״ח קלז, ו, כתב שבדיעבד לא יחזור בדילג כשקרא בתשעה משום ספק ברכות).

ומעתה, יש להסתפק כיו״ב בהפטורה.

ומצאתי בא״א מבוטאטש תנינא רפד, שבדיעבד סגי בג׳ פסוקים אם יש בהם מענין הפרשה. וצ״ע דהניחא למס׳ סופרים, אבל לא קייל״ן הכי. (ולהעיר מפי׳ הפני משה בירושלמי מגילה ד, ג דסגי בשלושה כשיש תורגמן. ובקה״ע פי׳ שם שלושה כנגד ג׳ קרואים והיינו עשרה. וראה הגמי״י תפלה יב, יג אות י).

והנה, סברתו שם היא מטעם אחר, לדמות לקריה״ת שמעיקרא תיקנו רק ג׳ פסוקים. וצ״ע הדמיון. אלא שבעצמו כתב שצלע״ע בזה, כיון שלא ראה כן מפורש.

גם בשע״א ח, צד בפת״ש בטעה ולא קרא ד׳ פרשיות וכבר בירך על ההפטורה, שיקרא קצת פסוקים שיהא לברכה מקום לחול. ולא נתפרש שם כמה פסוקים. וראה מזה בשערי זבולון שוב א, לט, ד. ואולי יש לחלק.

וראה גם חיי בנימין פוזן א, עז – ע׳ קא – בנדון אחר, שנסתפק בדבר, אם צ״ל לפחות ג׳ או ט׳ פסוקים. וראה שו״ת פאת שדך ב, עב, יא. ולא הביאו מכל הנ״ל.

ושו״ר שהאריך בכ״ז בשו״ת עולת יצחק רצאבי ב, קד, ומסקנתו שבדיעבד אם קרא ו׳ פסוקים לא יחזור ויברך. והעתיק כן גם מא״א מבוטשאטש שם. אלא שמפורש שם דסגי בג׳ פסוקים.

ולדידי צ״ע בנדוננו מטעם אחר, שאפשר ממה שקוראים עמו בלחש מהני, שהרי יש שקרא כדין, אלא שאי״ז קריאת הציבור. ועכ״פ, אם עשרה קראו בלחש, נימא דמהני. וראה כה״ח רפד, כה, שכשקוראים בלחש עמו, מוציא המפטיר בברכותיו את האחרים. וראה משה״ק ע״ז בשו״ת שאל בני סיימון א, כב סי׳ כה – ע׳ נד. וי״ל. וראה גם שו״ת ויצב אברהם א, כח. והארכנו לאחרונה בדין מי שבירך ברכת המצוות לעצמו ולאחרים, והוא לא יצא, דמהני עכ״פ לאחרים.

ואולי נאמר יתירה מזו, שאם בהתחלה קראו כולם כהוגן, והמשיך אחד לקרוא כדין, דלא גרע מיצאו מקצתן. וצ״ע.

#48717