בדיקות באשה שיש לה מכה

 

שאלה:

נשאלתי באשה שיש לה מכה המוציאה דם ואינה יכולה לעשות בדיקת הפסק טהרה והולכת לבודקת, מה דינה בז”נ האם צריכה ללכת ראשון ושביעי לבדוקת או בחד מהם סגי.

פשטות הדברים דאחר שכתב השו”ע “ואין להקל” פירושו שאין להקל, ואפילו בדיעבד, וכן מוכח מהחת”ס שלא הקיל אפילו בדיעבד אלא בלנתה עם בעלה.

ומה שמבואר בפוסקים דאשה שיש לה מכה ואינה יכולה ליטהר סגי בבדיקת הפסק וראשון לחוד, פשוט דזהו מפני שאי אפשר להשאירה בטומאתה, אבל כהיום שנתחדש דרך קלה ופשוטה לבדוק ע”י בודקת, אין לנו שום סמך להקל במקום שכתב השו”ע שאין להקל, וכמדומה שכך ההוראה מקובלת אצלנו.

 

מענה:

בפירוש ואין להקל – מאי דפשיטא לי׳ (וכן להרבה אחרונים – סד״ט קצב, ב. קצד, ד. קצו, טו. שם כה. (אבל ראה לקמן בדעתו). שו״ת בית שלמה יו״ד ב, כ ד״ה אף שאם (אא״כ אינו יודעת בודאי שפירסה נדה, יעו״ש. שו״ת ערוה״ב יו״ד קסט) – אינו פשוט לכו״כ אחרונים שנקטו בהיפך. ובשו״ת הצ״צ יו״ד קנה האריך להקל. וראה גם בשו״ת רב פעלים ב, טז.

ולהעיר שמקור הדברים בשו״ע מהב״י שאין להקל כנגד הסמ״ג באיסור כרת. והרי בסמ״ג כתב בלשון ״מאחר שאין פסק זה מבורר ראוי להחמיר״.

ובשו״ת חסל״א תאומים יו״ד סב שהוא חומרא בעלמא. ועיי״ש שבזמננו שאין מתחילות לספור עד ששי לראייתה לא בעינן תחילתן וסופן לכו״ע. אלא שכתב שלמעשה סתם המחבר גם בזה״ז (ולדידי צ״ע, דמהיכא תיתי שהמחבר קאי בכה״ג), אבל אינו רק חומרא בעלמא. וראה ביהגר״א קצב, א. ודוק.

ואם נאמר שהכוונה כאן גם בדיעבד – ודאי לא יועיל גם בלנתה. ויש לחלק. ולהעיר שגם בסד״ט שהחמיר היקל אפילו לכתחילה במקום עיגון – ראה שם קפח, ד.

אבל למעשה, מקובל להחמיר שמעכב, זולת במקרים יוצאים מהכלל (וידוע שהגריש״א היקל בבע״ת) וכן בלנתה.

ולדינא, באשה שיש לה מכה, הרבה התירו בשופי, ראה שו״ת שב יעקב לו. הובא בסד״ט קצו, טו. (אלא שהקשה עליו מדברי המחבר שכתב שאין להקל. וכבר ביארו, שמחבר הביא דעה ראשונה בסתם, ודעת המחמירים כי״א. והלכה כסתם. וממילא מעיקר הדין נקטינן כסתם. אלא שלכתחילה אין להקל. וראה משכ בזה בשו״ת בנין עולם יו״ד מב. שירי טהרה ג, הובא בשו״ת שערי צדק יו״ד קל. ושם שכוונת המחבר רק לכתחילה. ועוד, שאפ״ל שתיבות ואין להקל הוא חלק מהכרעת הי״א. ולא הכרעת המחבר, וכדברי הסמ״ג. אבל מלשונו בב״י משמע שהוא הכרעת עצמו. וכ״מ בש״ך קצב, ב. וראה מזה בשו״ת ויאמר יצחק סה). צ״צ שם קכג. שירי טהרה שם.  ערוה״ש קצו, כה ואילך. מלבושי טהרה שם בבאמ״ח ו. טהרת ישראל כט. שו״ת מנח״י ה, קל. ועוד.

וכו מוכרח מהחוו״ד קצו, ג. וכ״כ בדעתו בפרדס רמונים שם במ״ז ד בסופו. ודלא כשו״ת שם ארי׳ מו – משמו. וראה גם שב יעקב שם. אבני מילואים כג. חת״ס יו״ד קעז. בעת אפרים מח. לחם ושמלה קצו, א. טוטו״ד רחצ. נפש חי׳ סג. (ומדבריהם מבואר שנחלקו באופן שאינה יודעת שפירסה נדה אלא שאינה תולה במכתה בשעת וסתה, אם צריך בכלל הפס״ט או גם בדיקה אחת. וגם כשיודעת בודאי, י״א דסגי בהפס״ט. והרבה הצריכו גם לפחות בדיקה אחת. ואכ״מ. ובנפש חי׳ שם המציא כמה עצות במקום הפס״ט. וראה גם חת״ס ומלבושי טהרה שם).

ולמעשה, בנוגע למכה מקובל להצריכה שתיבדק אצל בודקת.

אבל ראה משמרת הטהרה ה הע׳ 10, בשם הגריש״א, שלמעשה בזמננו תעשה בדיקה ע״י אחות ותדלג מקום המכה, וכן תעשה בבדיקת א׳ וז׳ או לכה״פ באחד מהן.

 

 

#48445